שאלה:
האם מותר לאשה ללכת לבית הכנסת בזמן שהיא נידה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עי' בשו"ע (או"ח סי' פ"ח) ולחונים עליו, ומן הראוי שלא תסתכל בספר תורה בזמן שרואות דם, וכן לא לכותל המערבי, ולא משום איסור אלא כדי לנהוג כבוד בתורה ובמקדש.
אמנם יש שנהגו להחמיר ולא ללכת לבית הכנסת בזמן שדמים מצויין בה,אך אם יש סיבה מיוחדת, כגון: חתונה או בימים הנוראים – יכולה לילך[1]. ובכל מקרה חייבת להתפלל ולברך כרגיל[2].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (יו"ד סי' רפ"ב סעי' ט'): "כל הטמאים, אפילו נדות – מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו. והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות".
וכתב השו"ע (סי' פ"ח סעי' א'): "כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין". וכתב הרמ"א: "יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת – מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ו'): "ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא לכנוס לבית הכנסת ולא לראות ספר תורה, וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה, ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן הסכימו האחרונים דצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות, ובפרט ברהמ"ז וקידוש שהוא מן התורה, וע' במג"א". ועוד שם (ס"ק ז') כתב: "אבל המנהג- ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות, ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם [חיי אדם]. עוד כתב שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו".
וכתב כה"ח שם (ס"ק י'): "ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לבית הכנסת ולא לראות ספר תורה, וגם כשמתפללים אין עומדות בפני חברותיה, ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל, וכן עיקר, עכ"ל המגן אברהם, והביאו אליה רבה אות ג', סולת בלולה אות ב', רבינו זלמן אות ב'. ועוד עיין בהגהות מיימוניות פרק ד' מהלכות תפלה אות ג' שלא כתב כי אם שנהגו שלא לילך לבית הכנסת וכשמתפללות אין עומדות בפני חבירותיהן יעו"ש, והביאו בית יוסף וכתב עליו: והשתא נשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבית הכנסת, עכ"ד. ועוד עיין בשלחן ערוך יורה דעה סימן רפ"ב סעיף ט' שכתב: כל הטמאים אפילו נדות – מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו, והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות, עכ"ל, ואם כן משמע לפום דינא דכל שכן דמותר להם לראות בכתיבת הספר תורה בשעה שמראין אותו לעם ולשמוע הקריאה מפי הש"ץ". ועוד כתב שם (ס"ק י"א): "נמצא דנדות ויולדות – מותרים בדברי תורה וגם לראות כתיבת הספר תורה בשעה שמראין אותו לעם ולשמוע הפרשה מהש"ץ, ובתפלה וברכת המזון וקידוש – חייבות מן הדין ואינם יכולות לפטור עצמן, רק בהגהות מיימוניות כתב דיש מקומות שנהגו שאין הולכות לבית הכנסת בימי נדותן, וכתב מרן ז"ל על זה דנשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבית הכנסת כמו שכתבנו באות הקודם. ומכל מקום יש להזהירן שבעת שהדם שותת יפסיקו הקריאה, וגם להחליף המטלית שיהא נקי בעת התפלה כל מה דאפשר, וכן כתב השתילי זיתים שם. וכן יש להזהירם שלא יכנסו בבית הכנסת בעת שידעו ששותת מהם דם מפני הכבוד".
וראה מאמר מרדכי שבת (ח"ב פכ"ח סעי' ע"ה): "נשים מותרות להסתכל בספר התורה. אמנם, בשעה שהאשה נידה, ודמים מצויים בה – אין זה מן הראוי שתסתכל בספר התורה, ואין בזה משום איסור, אלא רק מנהג כבוד בספר התורה". וראה מש"כ בדרכי טהרה השלם (פ"ה סעי' צ"ז): "חובה ומצוה לנשים להתפלל בימי נדתן כמו בימי טהרתן ומתר להם ללכת גם לבית הכנסת להתפלל, ויש הנוהגות להחמיר שלא ללכת לבית הכנסת בזמן שהדמים מצויים בהן, אך גם הנוהגות כן אינן מחמירות במקרים הבאים: א. בימים נוראים. ב. כשמתאספים לשמחה וכדו' וחומרא זו תגרום לה עגמת נפש בהשארה בחוץ. ג. בימים שאינה רואה דם אע"פ שלא טבלה. ד. אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי או לא תתפלל בכלל". ועוד שם (סעי' צ"ח): "לכל דעות מן הראוי שלא תסתכל בספר תורה כשמגביהים אותו, וכן לא תגע בכותל המערבי בזמן שהדמים מצויים בה, ולא משום אסור אלא כדי לנהוג כבוד בתורה ובמקדש".
[2] ראה בהערה הקודמת. כתב כה"ח (סי' פ"ח ס"ק י"א): "כתב הפרי חדש הך סברא לאו מיחוורא כלל, דהא גרסינן בהדיא בפרק מי שמתו: הזבין והמצורעין ובאין על נדות – מותרין לקרות בתורה, ודוקא בעל קרי לא יקרא, ואיכא מאן דאמר התם דאף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר הזכרות שבה מכלל דשאר טמאים אפילו בהזכרות, ועוד תנן: נדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נידה – צריכין טבילה משום ראיית הקרי, וכדמוכח בהדיא גבי הא דאמרינן דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה, וכיון שזה מוכרח מהמשנה ומדין התלמוד ומוסכם מהפוסקים שנדה חייבת להתפלל, מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידותן מתפילה, ולכן חייב כל איש ואיש להזהיר בביתו על כך שלא ימנעו מלהתפלל בימי נדותן שרשאות וחייבות להתפלל, והשומע בזה ישא ברכה מאת ה', עכ"ל. והביאו שתילי זיתים אות ג'. וכן כתב בית יוסף בריש סימן זה דכתבו הרי"ף והרא"ש דמהא מתניתין שמעינן דזבין וזבות נדות ויולדות כולהו חייבים בתפלה דדייקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה, הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה שכבת זרע – אין צריכין טבילה לדברי הכל וכן הלכה עכ"ל. ולפי מה שכתבו הפוסקים דבטלה תקנת עזרא ואין צריך טבילה מן הדין לבעל קרי ומותר לקרות בדברי תורה ולהתפלל, אם כן אפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע – מותר להם לקרות ולהתפלל מן הדין, וכן משמע מסתמיות דברי מרן ז"ל בשלחן ערוך". ועיין בספר דרכי טהרה (תשע"א פ"ה סעיף צ"ח).