שאלה:
יש מחלוקת בין מרן בשו"ע לרמ"א לגבי "מודים דרבנן", האם יש לשחות בכולו או לא, כיצד עלינו לנהוג?
תשובה: (מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אנו נוהגים בענין השחיה ב"מודים דרבנן" כדעת השו"ע, ששוחים רק בתחילה ושוחים מעט[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קכ"ז סעי' א'), וז"ל: "כשיגיע שליח צבור למודים, שוחין עמו הציבור, ולא ישחו יותר מדאי וכו' ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף, וטוב לחוש לדבריו. יש אומרים שאומר הכל בשחייה אחת, וכן המנהג". וכתב כה"ח (שם ס"ק ב'): "דגרסינן בירושלמי פרק קמא דברכות: הכל שוחין עם הש"ץ בהודאה ע"כ. טור ובית יוסף. ומשמע מזה דהיינו ששוחין כמותו, ושיעורה כמו שאר שחיות דתפלת שמונה עשרה הכתובה בסימן קי"ג, וכן משמע בבית יוסף, וכן כתב הט"ז ומגן אברהם ס"ק א', עולת תמיד אות ב' וכתב דכן הוא דעת מרן ז"ל, רבינו זלמן אות א', חיי אדם כלל ל' אות יו"ד. מיהו הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות תפלה הלכה ד' כתב, וז"ל: וכשיגיע ש"ץ למודים וכורע כל העם שוחין מעט ולא ישחו יותר מדאי, עכ"ל, והטעם כתב שם בכסף משנה מפני שכבר התפללו ואינם שוחין אלא כדי שלא יראו ככופרים, ולזה די שישחו ראשם מעט, ומי ששוחה יותר מדאי מחזי כיוהרא, עכ"ד, ומשמע שם בכסף משנה דהש"ץ והקהל שוים דאין שוחין אלא מעט כיעו"ש, אבל הב"ח כתב דמשמע מדברי הרמב"ם הנז' דהש"ץ כורע כדין כריעה אלא שכל העם שוחין מעט, וכתב הטעם דכיון שאין הצבור חייבין עכשיו לכרוע ואינן שוחין אלא כדי שלא יהיו נראין ככופרין במי שהש"ץ כורע לו, לפיכך הזהירו חכמים שלא יהיו שוחין אלא מעט כדי שידעו שאין בשחייה זו חיוב גמור אלא כדי שלא יהיו נראין ככופרין יעו"ש, והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות א', עטרת זקנים אות א', אליה רבה אות ב', וכן כתב בשער הכוונות בסוף דרוש ד' דחזרת העמידה דבמודים דרבנן אין שם כי אם כריעת וזקיפת הראש בלבד, וכן כתב בדרוש ב' דעמידה דף כ"ט ע"א ובדרוש ו' דף ל"ז ע"ב, וכן כתב בפרי עץ חיים שער העמידה פרק ך', שלמי צבור דף קל"ט ע"ב, קשר גודל סימן ח"י אות ך', בית עובד אות ה'. אמנם זהו לפי פשט דברי שער הכוונות שכתב דבמודים דבלחש יעשה כריעת הגוף וזקיפת הגוף בלבד ובמודים דרבנן יעשה כריעת הראש וזקיפת הראש בלבד". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת תרומה סעיף ט"ו): "כשיגיע ש"ץ למודים, שוחין הציבור עמו, ולא ישחו יותר מדאי כי אם הרכנת הראש. ואם יחיד עומד בתפלה, ישתוק וישחה בשתיקה עם הציבור כששוחין בתיבת מודים". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פרק ח"י סעי' ל"ו).