שאלה:
א. השולחן ערוך כותב, שיש לכוון את הרגליים בזמן אמירת "קדושה". עד מתי צריך לכוון אותן, עד סוף ה"קדושה" או עד שהש"ץ יסיים את הברכה ויאמר: "האל הקדוש"?
ב. בזמן ה"קדושה", האם צריך להגביה את העקבים גם ב"ימלוך" או רק ב"קדוש" ו"ברוך"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. המנהג הוא להמתין כשרגליו מכוונות עד סוף "האל הקדוש"[1].
ב. לגבי הרמת העקבים ב"קדושה", עיין בספרי "ספר הלכה" (ח"ב עמ' ע"ח סעי' י"ז), ושם נכתב, שמגביה עצמו באמירת "קדוש, קדוש" ג' פעמים, ובאמירת "ברוך כבוד…" ו"ימלוך" פעם אחת[2].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קכ"ה סעי' ב'): "טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור". והטעם כתב המשנ"ב (סימן צ"ה ס"ק ח'): "גם בשעה וכו' – שהרי אומרים כשם שמקדישים אותו בשמי מרום וכו'". וכתב כה"ח (סי' צ"ה ס"ק ט"ז), וז"ל: "טוב לכוין רגליו וכו'- עד אחר האל הקדוש".