שאלה:
במפעלנו אנו עוסקים בתכנון וייצור ארונות קודש, בימות תפילה, עמודי דרשה וכן לוחות זיכרון והנצחה לבתי כנסת ולישיבות.
במסגרת עבודתנו אנו נתקלים במגוון הדעות של ציבור הלקוחות הנרחב. התעוררו לנו מספר שאלות הלכתיות הקשורות לתחום עיסוקנו, כגון:
א. האם על לוחות הברית להיות כשני מלבנים,או שניתן לעגל אותם מלמעלה?
ב. האם מותר לקשט ארון קודש בדמויות של שני אריות?
ג. האם מותר לקשט חזית של ארון קודש בסמלי השבטים, בתמונה פיסולית או בחריטה על פח ישר?
ד. האם מותר לצייר על קירות בית הכנסת תמונות, כגון: הכותל המערבי, קבר רחל, או כל מוטיב דתי אחר?
נודה לכבוד הרב אם ייתן לנו חוות דעת מוסמכת בנושאים הנ"ל, על מנת שנוכל לפעול בהתאם להנחיות מוסמכות ובלב שקט.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
א. עד היום נהגו לעשות את שני לוחות הברית כשהם מעוגלים בחלקם העליון, אמנם לאחרונה יצאו עוררין על כך, וביקשו לשנותם ולעשותם מרובעים למעלה. הנכם יכולים לעשותם עגולים או מרובעים, הכל כרצונו של המזמין[1].
ב. אין לקשט ארון קודש בדמויות של שני אריות וכד'[2].
ג. מותר לקשט את חזית ארון הקודש בסמלי השבטים וכו', אך יש לעשותם בחריטה על פח ישר ולא בצורה פיסולית[3],וכמו כן יש לקובעם למעלה מגובה עיני אדם בינוני[4].
ד. מותר לצייר תמונות של קבר רחל, הכותל וכו' על קירות בהכנ"ס, אך יש לעשותן למעלה מגובה אדם בינוני. וכן, יש להשתדל שלא יהיו ציורים בצד מזרח של ביהכנ"ס[5]. ויש להקפיד שלא יהיו ציורים של צורת אדם[6].
מקורות:
[1] ראה בגמ' בבא בתרא (י"ד ע"א) ובזוהר יתרו פ"ד ובירושלמי סוף מעשרות, וכיון שכן אין הכרח באיזה צורה היו הלוחות, ועדיף לכתוב עליהם את המילים הראשונות של עשרת הדברות מאשר לכתוב אותיות מא'-י', וראה בשאלה הבאה.
[2] כתב הרמב"ם (שו"ת פאר הדור תשובות אחרונות רט"ז): "דכיוון התפילה לצורות אפילו אינם בולטות מגונה, משום מסיח דעתו להביט בהם ותיפסד כוונתו". וכתב השו"ע (סי' צ' סעי' כ"ג): "הבגדים המצויירים אף על פי שאינם בולטות – אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר – יעלים עיניו".
וכתב בב"י (יו"ד סי' קמ"א): "כתב המרדכי בפרק כל הצלמים (סי' תתמ): השיב רבינו אפרים על צורות עופות וסוסים שציירו בבית הכנסת לא דמי לטבעת שיש עליה חותם, דהתם הוא דמות צלם פרצוף אדם או דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדין להם, אבל צורות עופות וסוסים אין הגוים עובדין להם אפילו כשהם תבנית בפני עצמם כל שכן כשהם מצויירים על הבגדים. ותנן: כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם, ומוקי לה פרצוף אדם במוצא דוקא לרבי יהודה, אבל רבנן אפילו פרצוף אדם מתירים במוצא. הילכך אין כאן בית מיחוש, עכ"ד. ורבינו אליקים פירש הא דתנן כל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם היינו בעושה כדמתרץ אביי, והאי כל לאו דוקא דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי. ועוד י"ל דדוקא אביי הוא דמוקי לה הכי בעושה, אבל אנן קיימא לן כרבא דאמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא, אלמא במוצא – מותרים ובעושה – אסורין. ובמכילתא (יתרו כ ד) אוסר לעשות אפילו פרצוף בהמה וצפרים וחגבים ודגים, שנאמר (דברים ד יז):'תבנית כל בהמה אשר בארץ', ועל פי הראיות הללו צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בבית הכנסת בקלוניא, עכ"ל, וכו' וכבר נתבאר לעיל דללשון אחרון שכתב הר"ן כל הצורות מותרות אפילו בולטות חוץ מאותן שאסרה תורה משום לא תעשון אתי, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ע"ז (הי"א), וז"ל: צורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורת האילנות ודשאים וכיוצא בהן – מותר לצור אותם ואפילו היתה הצורה בולטת, וזה מבואר כדברי רבינו אפרים, ואפילו ללשון ראשון שהכריע הר"ן כמותו וכתבו רבינו בשם הרמב"ן ז"ל אף על פי שאוסר בשאר צורות כשהן בולטות מכל מקום כשהן שוקעות – מישרא שרי, וכבר נתבאר לעיל (רלז: ד"ה ומ"ש דשוקעת) שהמצוייר בסמנין על הלוח ועל הטבלא מיקרי שוקע, וגם המרדכי עצמו (שם) כתב בשם הר"מ (שם) להתיר לצייר צורות במיני צבעונים מפני שאינו בולט. הילכך מדברי כולם נלמוד דבכה"ג שהיו מצויירים בכותל – שרי, ושלא כדברי רבינו אליקים. ועוד, דאפילו לסברת הר"ן והרמב"ן כיון שאין הגוים עובדים לאותן צורות אפילו אם היו בולטות – מותרות, וכמו שכתבתי בסמוך בשם הר"ן ז"ל. הילכך נקטינן כדברי רבינו אפרים דכולהו סברי כוותיה, וליתא לדרבינו אליקים מקמיה, דהוי ליה יחיד לגבי רבים".
ולהלכה כתב השו"ע שם (סעי' ו'): "צורות בהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם – מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת". וראה בש"ך שם (ס"ק ל').
וכתב בשו"ת מבי"ט (ח"א סימן ל'): "ראתה עיני כל יקר אגרת שלוחה מאת החכם ה"ר אליה קפסלי נר"ו אוגרת טענות וראיות להחמיר ולאסור שומת אבן, חדא – בהיכל בית הכנסת מצוייר בה צורת ארי בולטת וחוסמת היא את העברים העוברים בקביעת האבן הנז' על היכל הקדש, וראינו דבריו נכוחים דרך כלל בענין הדין הנז' להחמיר כי גם שלדעת הרמב"ם ז"ל שאר כל הצורות חוץ מצורת אדם – מותרין בין בולטות בין שוקעות, הרי יש מחמירין בזה וכמו שהביא הר"ן ז"ל פ' כל הצלמים והכריע בלשון אחר על דרך מה שפי' הרב רבינו מאיר ז"ל, דשאר כל הצורות כולן בולטות – אסורות בין לעשותן בין לקיימן, שוקעות – מותרות ומשום חשדא, וכתב בשם הרמב"ן ז"ל שכל אלו שאסרו משום חשדא לא אסרו אלא על המכובדין, אבל על המבוזין – מותר וכן כתוב בס' יורה דעה, וא"כ צורת אריה זה הבולטת – אסורה לדעת הרמב"ן ז"ל והר"ן הכריע כדבריו, ואף הרמב"ן ז"ל אסר במכובדין משום חשדא, וצורת אריה זה על אבן שיש שבהיכל חשיבא על המכובדין. ונראה כי אף לדעת הרמב"ם ז"ל המתיר, יאסור בבית הכנסת, דאיכא חשדא טפי מבשאר מקומות. וכן רבינו אפרים המתיר צורות עופות וסוסים בבית הכנסת, נראה דלא איירי בבולט, ולכך צורת אריה זה – אסור להניחה בבית הכנסת, וכמו שכתב במרדכי ובהגהות האשר"י משם רבינו אליקים ז"ל.
ולכן ראוי לכל מי שמלאו לבו לעשות כן, כי לא ידענו מי הוא שיפריש ויסלק עצמו מזה ויטול שכר על הפרישה ולא תהיה מצותו באה בעבירה. ואם מאן ימאן גם אנחנו נהיה לקוץ מכאיב ולסילון ממאיר לביתו ולכל הנלוים אליו, ועצתינו תנחה אותו למען ילך בדרך טובים ואורחות צדיקים ישמור". וכן כתב במהרי"ט (ח"ב סי' ל"ה), וכן כתב הר"ד חזן בספרו ישרי לב (או"ח מערכת צ') שצורה בולטת – אסור.
וכתב הט"ז שם (ס"ק י"ד): "מכל מקום כתב בהגהות אשר"י מביאו ב"י בשם רבינו אליקים דאין לצור בבהכ"נ צורות אלו, שלא יהא נראה כמשתחוה להם". וכן כתב בשו"ת דברי יוסף (סי' ח'), וכתב הברכי יוסף (יו"ד סי' קמ"א ס"ק ג'): "בית הכנסת או בבית מקום שמתפללין בקביעות – פשיטא לי דאסור כדברי רבינו אליקים שהביא הב"י, וכל הראיות שהביא הב"י כנגדו יש לגמגם בהם, והמורים היתר להתפלל בקביעות במקומות שיש צורות אלו עתידין ליתן את הדין, הרד"ק. ועתה נדפסו תשובות של מרן הקדוש ספר אבקת רוכל ובסי' ס"ג כתב שדברי רבינו אליקים עיקר, ואסר לשום על ההיכל אבן מצויירת כצורת אריה וכיוצא, וכן הסכים מהר"ם מפאדוה, אבקת רוכל סי' ס"ה. והסכימו עם מהר"א קאפסאלי דאסר". וראה בחכמת אדם (כלל פ"ה ס"ק ז').
לסיכום: ישנם שני סיבות מדוע אסור להתפלל כנגד ציורים: א. משום שמפריע לכוונת התפילה. ב. שלא ייראה כמשתחווה להם. וע"ע שדי חמד (מערכת בית כנסת אות י"א). ולטעם זה לא יועיל גם אם זה מונח למעלה מקומת איש.
[3] כלומר שיבלוט, ראה בהערה הקודמת.
[4] כתב הכה"ח (סי' צ' ס"ק קל"ז): "הבגדים המצויירים וכו'. וגם בכותל בית הכנסת – אסור לצייר ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מגן אברהם ס"ק ל"ז, אליה רבה אות כ"ז, הלכה ברורה אות ב', רבינו זלמן אות כ"ב, שלמי צבור דף ק"ט ע"ד, בית עובד אות ל"ב, וכו' והטעם כתב במחצית השקל בהא למעלה מקומת איש דשרי, משום דשם אין לחוש שיסתכל בהם, דלא מיבעיא בשעת תפלת שמונה עשרה דצריך ליתן עיניו למטה אלא דגם בשאר תפלה אין דרך להסתכל למעלה, עכ"ד, וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם אות ל"ז, ועיין פרי חדש אות כ"ג ולקמן סימן צ"ה סעיף ב'". וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ע"א), וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק ט"ו סעי' כ"ב).
[5]ראה בהערה כ"ח.
[6] כתב השו"ע (יו"ד סי' קמ"א סעי' ד'), וז"ל: "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. במה דברים אמורים, בבולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין – מותר לעשותם". ועוד כתב שם (סעי' ז'): "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש – אין בה שום איסור, לא במוצאו ולא בעושה (וכן נוהגין)".
וכתב הט"ז שם (ס"ק ט"ו): "בפרישה כתוב בשם רש"ל דבסמ"ג נוטה לאיסור אפי' בפרצוף אדם לבד".ובש"ך שם (ס"ק ל"ב): "והמחמיר אפי' לא בצורה שלימה, תבוא עליו ברכה".
וכתב בשיורי ברכה שם (ס"ק ב'): "מנורת חנוכה של כסף שיש בה צורת חצי גוף אדם בולטת ושאר צורות – צריך לפוחתן, והגם שהיתה של רב גדול, אין לחוס על כבודו, ואדרבא זהו כבודו שלא יזכר שמו על תקלה. שאלת יעב"ץ ח"ב סימן קי"ד. ועמ"ש הרב בית דוד י"ד סימן ע"ה, ושם כתב דנהגו לקיים המנורות שמצוייר ראש אדם לבד עפ"י מרן, אף כי מהרימ"ט (חיו"ד סי' לה) אוסר, משום שכבר נהגו התר מזמן קדמון. ע"ש. ועמ"ש בשו"ת בית יהודה דף קט"ו ע"ג".
וכתב הפת"ש שם (ס"ק י'): "עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ק"ע על מעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב"ד שם עמד איש אחד והוציא מוניטין שלו בעולם דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט. והאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול: הא', לא תעשה של תורה לא תעשון אתי, וגם משום חשדא דאסור אפילו באחרים עשו לו, וטעמא דרבים לא שייך הכא, דמטבע מיבדר בעלמא ומצנעי ליה. ואף דהרא"ש כתב שראש בלא גוף – אין איסור לא בעושה ולא במוצא, כוונתו על ראש שלם אטום בלי צורת פנים ניכרת, כה"ג ודאי לא סגי בלא גוף, אבל ראש וגוף בהדדי בדמות אדם שלם, אף על פי שאין הצורה ניכרת בתבנית הפרצוף אלא כגולם, אעפ"כ נראה הגוף אדם בקומה זקופה, ואסור. אכן פרצוף פנים דאדם גרידא, פשיטא דאסור, ואף דיש סוברים דמטבעות מבוזים הם, קשה לסמוך ע"ז להקל, דהרי עינינו רואות דמכובדים הם (ועמש"ל סק"ג בשם תשובת כנסת יחזקאל), ועוד שדעת הרשב"א דאין חילוק בין מכובדין למבוזין בצורת אדם, והסכימו לדבריו, ע"ש שהאריך בזה".
וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת מסעי סעי' ט'-י'), וז"ל: "צורת אדם דאסור בבולטת, היינו אפילו שהוא אינו שלם אלא מצד הפנים ואין בו צד האחור, דאפילו דאין עשוי כל הגוף שלם פנים ואחור – נמי אסור, אבל אם צד הפנים עצמו אינו שלם, שאין בו אלא רק צורת הראש בלבד ואין בו ידים ורגלים – מותר אפילו בבולט, וכן אם הוא חצי גוף כאדם השוכב על צידו, שאין בו אלא עין אחת ואוזן אחת וחצי חוטם ויד אחת ורגל אחת – מותר אפילו בולט. ויש חולקין ואוסרין בכל גוונא בבולט, וכיון שהוא איסור תורה – יש להחמיר כסברת האוסרין". וראה עוד בדברי מרדכי (שמות, יתרו, עמ' קס"ה).