שאלה:
מדוע בלוחות הברית המצויים מעל ארונות הקודש בבית הכנסת, כתובים רק שתי המילים הראשונות מכל אחד מעשרת הדברות, ולא חלק יותר נכבד מהם?
אני סבור שדבר זה יכול לקדש שם שמים ברבים.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
נעלם מעיניך מה שנפסקה ההלכה (או"ח סי' א' סעי' ה'), שאין אומרים את עשרת הדברות בציבור, והטעם כדי שלא יטעו המינים ויגידו – אין תורה אלא אלו. עיין באה"ט שם (ס"ק י"א) ומשנ"ב שם (ס"ק ט"ז), ובפרט בזמננו, שרבו הטועים בדברי תורה.
לכן, לא נהגו לכותבם במלואם אלא בראשי פרקים, וסומכים על כך שהאדם בקי בהם, אלא שזהו רק כדי להזכיר לו אותם[1].
מקורות:
[1] כתב הב"י (סי' א'): "וטוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות. תנן בפרק ה' ממסכת תמיד (לב:) אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת, והם ברכו וקראו עשרת הדברים, ואף על גב דאמרינן בסוף פרק קמא דברכות (יב.) שבטלום מפני תרעומת המינים, ופירש רש"י שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו מפיו בסיני. איכא למימר דהיינו דוקא בצבור אבל ביחיד דליכא משום תרעומת המינים – טוב לאמרם, שעל ידי כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה". ובשו"ע (או"ח סי' א' סעי' ה'): "טוב לומר פ' העקדה (בראשית כב, א-יט) ופ' המן ועשרת הדברות", וכתב הרמ"א שם: "ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור", וראה בכה"ח שם (ס"ק ל"ב).
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ט"ז), וז"ל: "ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לצבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בצבור אלא לקובעו בין הברכות כמו ק"ש, אבל קודם ברוך שאמר – מותר אף בצבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל, וביחיד דוקא שלא בתוך התפלה, אבל לקבוע בתוך הברכות – גם ליחיד אסור".