שאלה
אם ילד נכנס לחדר עם יוגורט, ויצא משם. האם כשחוזר לחדר יכול להמשיך לאכול את היוגורט בלי ברכה או שצריך לברך?
תשובה
לכתחילה אין לצאת מחדר לחדר.
בדיעבד יכול לצאת למקום שרואה ממקומו הראשון, או שהיה דעתו בשעת הברכה הראשונה על חדר הנ"ל.
וטוב שבמקרים הנ"ל יאוחז הפרי בידו (ולספרדים יש לסמוך על אחיזת הפרי גם אם לא היה דעתו וגם אם לא רואה).
בדיעבד אע"פ שלא אחז הפרי בידו אם יצא מחדר לחדר, ורואה את מקומו או שהיה דעתו לאכול בחדר זה לא מברך שוב.
יציאה מהבית – אם אוחז את הפרי ויוצא לחוץ לספרדים לא מברך לאשכנזים מברך.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קע"ח סעי' א' "היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל; וחוזר ומברך בתחלה המוציא, ואח"כ יגמור סעודתו; אבל אם דבר עמו בתוך הבית, אף על פי ששינה מקומו מפנה לפנה, א"צ לברך. הגה: ( ועיין לקמן סימן רע"ג אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שנוי מקום, והוא שיהיו שני המקומות בבית א'".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ב " אם היה דעתו – היינו תחת גג אחד ואפילו מחדר לחדר או מבית לעליה ואף שאין רואה מקומו וה"ה אם רואה מקומו הראשון שאכל שם אפילו דרך חלון ואפילו מקצת מקומו נמי מועיל אף שלא היה דעתו מתחלה. ודוקא מחדר לחדר באותו בית אבל מבית לבית אף שסמוכין זה לזה מסתפקים האחרונים דאפשר דאין להקל ע"י ראית מקום. ודע שלפי המבואר לקמן בהג"ה דאנו נוהגין כהפוסקים שלא לברך ע"י שינוי מקום כשעומד באמצע סעודת פת תו אין נ"מ לדינא כל החילוקים האלו שהזכרנו לענין שינוי מקום רק לענין מסובין לאכול פירות ושארי משקין דבהם לכו"ע שייך דין שינוי מקום".
וכתב השו"ע בסעי' ב' "וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות, שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית א', אינו צריך לחזור ולברך; אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה, צריך לברך. הגה: ויש חולקים בכל מה שכתוב בסי' זה, רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת, ולכן אם שינה מקומו למקום אחר א"צ לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל". וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ו "רק בעומד בסעודת פירות או משקין דתיכף ביציאתו חוץ לפתח ביתו נפסקה סעודתו [אם לא הניח שם מקצת חברים ואפילו הלך רק לעשות צרכיו לקטנים]".
וכתב המשנ"ב ס"ק לט "וכתב הח"א דאפילו אם אוחז הפרי בידו והולך ואוכל יש בו משום שינוי מקום אם יצא ממקומו הראשון שקבע עצמו לאכול לחדר אחר ולא היה דעתו מתחלה לזה דכל פתיתה ופתיתה הוא דבר אחר עי"ש ולפי מה שכתבתי לעיל יש ליזהר בזה רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לחזור ולברך מחמת שינוי מקום שמחדר לחדר".
וכתב הבה"ל ד"ה בבית אחד " עיין במשנה ברורה דהיינו בחדר אחד כ"כ המ"א ושארי אחרונים דמחדר לחדר אף בבית אחד הוי שינוי מקום וכ"מ בסימן רע"ג ובס"א כאן [עי"ש בטור וב"י שסוברים כן בפשיטות] אלא דאם רואה מקומו הראשון או שהיה דעתו בזה בשעת ברכה יש להקל בזה כמ"ש למעלה בס"א ולפ"ז אם אכל פירות ומשקין שאין טעונין ברכה במקומן ונכנס באמצע לחדר אחר שאין רואה מקומו הראשון אסור לו לאכול שם בלא ברכה לכו"ע [דאף לדעת ההג"ה לקמיה בפירות ומשקין מודי] ואף בחזר למקומו יהא טעון ברכה לכתחלה. והנה ד"ז אף שהוא כתוב בכמה אחרונים קשה מאד להזהר בזה וכמדומה שאין העולם נוהגין כן וכו' וע"כ אף דראוי ונכון לחוש לכתחלה לדעת האחרונים שלא ליכנס אפילו מחדר לחדר באמצע אכילתו בדברים שאין טעונין ברכה אחריהן במקומן אם לא שהיה דעתו לזה מתחלה בשעת ברכה מ"מ הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך וכנ"ל ועכ"פ בדיעבד בודאי אין להצריך ברכה בהן דמידי ספיקא לא נפקא וספק ברכות להקל וביכול לראות מקומו הראשון בודאי יש להקל אף לכתחלה וכנ"ל בסס"א במ"ב".
וכתב הכה"ח בס"ק ב' "פירוש דוקא מפנה לפנה בחדר אחד אבל מחדר לחדר צריך לברך. עולת תמיד אות א'. וכן משמע בבית יוסף. וכן כתב הלבוש, אליה רבה אות א', רבינו זלמן אות א'. ונפקא מינה לדידן לדברים שאינם צריכין ברכה במקומם שצריך לברך על מה שרוצה לאכול עוד וכמ"ש לקמן בהגה סעיף ב' יעו"ש". וכתב בס"ק כ"א "כתב בספר ברכת אברהם דף קנ"ד אם בירך על פרי אחד ולא אכל ממנו שם והוליכו למקום אחר צריך לחזור ולברך בבית שני וברכה שעשה במקום הראשון הויא לה ברכה לבטלה. והביאו אליה רבה אות ה' וכתב ומשמע שם אף דאין הפסק בזמן עכ"ד. והזכור לאברהם אות ס' כתב דלדינא אם אירע כזה פשיטא דאין צריך לחזור ולברך אלא דוקא כשהוא מבית לבית, אבל מחדר לחדר ושני המקומות בבית אחד והיה דעתו מעיקרא לאכול שם, או אם רואה מקומו ואפילו לא בירך על דעת כן, אין צריך לחזור ולברך יעו"ש. ועוד נראה לי דאם כשהוליכו היה על דעת לאכול בדרך הליכתו אין צריך לחזור ולברך כיון דאין קבע לפירות וכמו שכתבנו לעיל אות ט"ו יעו"ש. ועיין סימן ר"ו סעיף ג' ומגן אברהם שם ס"ק ד'".
ב
כתב השו"ע בסעי' ד' "אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר, אינו מברך בה"מ אלא במקום השני, כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ב "דהם לכו"ע מותר להם להלוך ולאכול ואף אם אין רואין מקומן הראשון מחמת מרחק הדרך או שמפסיקין אילנות משום דהם לא קבעו עצמן לכתחלה לאכול במקום שברכו ורק לילך ולאכול ולכן אין נחשבין כלל עי"ז עוקרין ממקומן ואם היה דעתן לאכול סעודתן במקום שברכו המוציא ונמלכו לגמור סעודתן דרך הליכתן כ"ז שרואין מקומו הראשון מותר להם לאכול דחשיב מקום אחד אבל באין רואין מחמת מרחק הדרך או מחמת הפסק אילנות חשיב שינוי מקום ובפירות צריך לברך שנית ובפת ג"כ אף לדעת הגהה לעיל עכ"פ לכתחלה אין להם לעקור ממקומן בלא ברכה כמבואר שם. אך אם מתחלה חשב לאכול מעט במקומו והשאר לאכול בדרך מהני ואף בהפסק אילנות דרק מבית לבית לא מהני דעתו באכילת פירות אמנם אם התחיל לאכול בבית והלך לדרך הרי הוא כמו מבית לבית דלא מהני דעתו בפירות וצריך לחזור ולברך ובפת מהני דעתו ואף לענין לכתחלה".
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ו "אבל אם אוחז הפרי בידו והולך ואוכל ליכא בזה שינוי מקום כיון שאין קבע לפירות ואין צריך לחזור ולברך. ועל כן יש נוהגין כשאוכלין פירות ונצרכו לצאת חוץ באמצע האכילה לוקחים בידם פירות על דעת לאכול בדרך הילוכם כדי שלא יצטרכו לברך שנית".
העולה
לכתחילה אין לצאת מחדר לחדר.
בדיעבד יכול לצאת למקום שרואה ממקומו הראשון, או שהיה דעתו בשעת הברכה הראשונה על חדר הנ"ל.
וטוב שבמקרים הנ"ל יאוחז הפרי בידו (ולספרדים יש לסמוך על אחיזת הפרי גם אם לא היה דעתו וגם אם לא רואה).
בדיעבד אע"פ שלא אחז הפרי בידו אם יצא מחדר לחדר, ורואה את מקומו או שהיה דעתו לאכול בחדר זה לא מברך שוב.
יציאה מהבית – אם אוחז את הפרי ויוצא לחוץ לספרדים לא מברך לאשכנזים מברך.