שאלה
האם מותר לשליח ציבור לומר ברכו כאשר ישנם רק ששה עונים וארבעה עדיין באמצע שמונה עשרה?
תשובה
לכתחילה אם אפשר יש לחכות שיהיו עשרה, או עכ"פ רוב דמינכר של שמונה לצאת ידי המג"א, אמנם בשעת הצורך ניתן לומר קדיש וברכו גם בששה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' נ"ה סעי' א' "אומרים קדיש. וא"א אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות, וה"ה לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה"
כתב השו"ע בסעי' ו' " ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפילו הכי מצטרף עמהם".
וכתב השו"ע הרב בסעי' ז' "אם התחיל אחד מעשרה להתפלל תפלת י"ח לבדו ואינו יכול לענות עמהם אעפ"כ מצטרף עמהם וה"ה לב' או ג' או ד' כל שנשאר הרוב שעונין אמן אין עניית המיעוט מעכבת שאין אמירת דבר שבקדושה בי' תלוי בענייתן רק שיהיו שם שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל על כל עשרה שהם בני קדושה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה (כגון קדיש וברכו או אפילו קדושה אם הש"ץ לא התפלל עדיין בלחש לעצמו אבל כשהש"ץ חוזר התפלה פעם ב' צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו שלא יהיה ברכותיו לבטלה כמ"ש סימן קכ"ד)". וכעין זה כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי סעי' ה' "אם הם עשרה בצמצום ואחד מהם מתפלל תפלת י"ח שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אעפ"כ מצטרף עמהם, וה"ה אפילו אם היו ב' או ג' או ד' מתפללין, כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש, דכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה, משא"כ בחזרה שאני".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ח "ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם וכו'. והוא הדין שלשה או ארבעה ונשאר הרוב שהם מכוונים, אבל בעוד שאין הרוב שמכוונים לקדיש וברכו שאומר הש"ץ אין לנו. רלנ"ח סימן ט"ו, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף, עולת תמיד אות ד', אליה רבה אות ז', רבינו זלמן אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ט"ו אות ז', בן איש חי פרשת ויחי אות ה'. אמנם המגן אברהם ס"ק ח' כתב דאין להקל כי אם באחד ולא בשנים יעו"ש, וכן כתב יד אהרן בהגהות בית יוסף, וכן נראה דעת החיד"א במחזיק ברכה אות ג', שלמי צבור דף ע"ט ע"ג, סידור בית עובד בדיני הקדיש אות כ"ז, חסד לאלפים אות ג'. ואם כן כיון דכל האחרונים הנזכרים תפסו דברי המגן אברהם שכתב דאין להקל כי אם באחד ולא בשנים, אף על גב דהאליה רבה שם תירץ קושיית המגן אברהם כיעו"ש, מכל מקום יש להחמיר לכתחילה היכא דאפשר ואין לצרף מתפלל כי אם אחד ולא שנים, אבל היכא דלא אפשר יש לסמוך על המתירים. והיינו דוקא לקדיש ולברכו אבל לחזרת העמידה בעינן דוקא תשעה שמכוונים לברכות הש"ץ כמ"ש לקמן סימן קכ"ד סעיף ד', וכן כתב רבינו זלמן באות הנז', בן איש חי שם. ומה שכתב המגן אברהם ס"ק ח' בשם מהרי"ל וז"ל אף על גב דכתב הרא"ש דבעי שיכוונו תשעה לברכות הש"ץ כמ"ש סימן קכ"ד סעיף ד' לא נהיגין הכי דהא חזינן דאפילו מי שמשיח ואינו שומע מצטרף עכ"ל, עיין ט"ז ס"ק ד' שכתב על זה דאין מביאין ראיה מן השוטים האלו שעושין איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עונם מאד ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה כשאין מנין זולתם וכו' עכ"ל. ועיין מגן אברהם בסימן קכ"ד ס"ק ח' ורבינו זלמן שם אות ו' שכתבו שאפילו ללמוד אסור בחזרת העמידה יעו"ש, ואין כאן מקומו להאריך, ושם יתבאר בס"ד". וראה בבה"ל ד"ה או
ב
כתב השו"ע בסעי' ב' "אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן". וכתב המשנ"ב ס"ק ט "ואם היה הקדיש שקודם ברכו כתב הדה"ח בשם א"ר דיוכל לומר ג"כ הברכו דכולא חדא ענינא הוא. ובספר מאמר מרדכי חולק ע"ז עי"ש". כלומר נחלקו האם הברכו בכלל הקדיש או לא. אבל אם התחילו ברכו מסיימין כדין קדיש שהתחילו. ראה שו"ת נו"ב אבה"ע מהוד"ק סי' נ"ו
העולה
לכתחילה אם אפשר יש לחכות שיהיו עשרה, או עכ"פ רוב דמינכר של שמונה לצאת ידי המג"א, אמנם בשעת הצורך ניתן לומר קדיש וברכו גם בששה.