שאלה
אחד שיש לו רק יין מאוד יקר בביתו, ואין ברצונו לפתוח בקבוק כה יקר (ששומרו שישביח עוד יותר), לצורך כוס אחד של קידוש, האם באפשרותו לקדש על הפת בליל שבת?
תשובה
אם יש לו יין אע"פ שהוא יקר צריך לקדש עליו, ואינו יכול לקדש על לחם, או על שכר.
אלא א"כ הוא חולה ואסור לו יין. וגם במקרה זה טוב יותר שישמע קידוש מאחרים, מאשר יקדש על לחם.
מקורות
כתב השו"ע סי' רע"ב סעי' ט' "במקום שאין יין מצוי, י"א שמקדשים על שכר ושאר משקין, חוץ מן המים. וי"א שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא, שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם. הגה: וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש. ואם יין בעיר, לא יקדש על הפת. ומי שאינו שותה יין משום נדר, יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו; ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין, או ישמע קידוש מאחרים".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ו "דכיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה, ופירש רשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר (פירוש שבכל השנה אין יין שם, מגן אברהם ס"ק ו'), ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר. טור. וכתב התוספת שבת אות י"ב דקיימא לן כדעת היש מפרשין שהוא לקולא. וכן כתב ה"ר זלמן אות יו"ד".
וכתב הביאור הלכה ד"ה שמקדשין "עיין במ"ב והוא מהמ"א בשם הפוסקים ודעת הרמב"ם דאם רוב שתיית המדינה הוא שכר מקרי חמר מדינה ומשמע דאפילו יש ג"כ יין בעיר [ועיין בא"ר] אך הוא סובר דלא מהני חמר מדינה אלא בהבדלה אבל בקידוש אין רשאי לקדש על שום משקין חוץ מן היין".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ז "אבל אם נמצא יין באותו מקום אף על פי שהוא ביוקר אין לו לקדש אריפתא ולא להבדיל אשיכרא. בית יוסף בשם הגהות מיימוניות פרק כ"ט, מגן אברהם שם".
וכתב כתב המשנ"ב בס"ק כד "ודוקא במקום דהוי חמר מדינה דהיינו שאין יין מצוי בכל העיר בשנה הזו ועיקר שתייתן הוא משכר ושאר משקין ואם יש שם יין אלא שהוא ביוקר מקרי מצוי ואם אין יין ישראל מצוי אף על פי שיין א"י מצוי לא מקרי מצוי עי"ז".
ב
וכתב עוד בד"ה ואם יין "עיין במ"ב והיינו אפילו אם הפת חביב עליו יותר מיין וכדמוכח מהד"מ ע"ש אמנם בדה"ח ראיתי שפסק דאם הפת חביב לו יותר מיין יכול לקדש על הפת ומשמע שדעתו נוטה להכריע כמו שמצדד הב"י בסוף דבריו. והנה מהרמב"ם משמע דמפרש דריפתא חביבא ליה היינו יותר מיין ובטור בשם רב האי משמע דריפתא חביבא ליה היינו שהיין אינו מקובל ונהנה ממנו ונראה דבאופן זה שצייר רב האי בודאי נוכל לסמוך על דעת הב"י לקדש על הפת לכתחלה".
וכתב הכה"ח בס"ק נ"ט "מי שצוו לו הרופאים שלא לשתות יין צריך לקדש על היין כיון דסגי בטעימה כל דהו, וכל שכן הוא מארבע כוסות דליל פסח דחייבוהו אף על פי ששתייתן מרובה, אבל אם חביב ליה ריפתא מחמרא פשיטא שיקדש על הפת. עיקרי הד"ט סימן י"ג אות כ"ה בשם פחד יצחק אות ק', בית מנוחה אות י"ז". כלומר דווקא באדם חולה.
העולה
אם יש לו יין אע"פ שהוא יקר צריך לקדש עליו, ואינו יכול לקדש על לחם, או על שכר.
אלא א"כ הוא חולה ואסור לו יין. וגם במקרה זה טוב יותר שישמע קידוש מאחרים, מאשר יקדש על לחם.