שאלה
(אדם שמתחיל להתחזק) האם ניתן ליטול ידיים ולברך המוציא, על סנדוויץ שבתוכו אוכל שאינו כשר?
וכן אם יכול לברך ברכת המזון או שאר ברכה אחרונה בסיום ארוחה שאינה כשרה?
יש לציין שבסעודה יש גם מאכלים כשרים, כגון ירקות חתוכים, האם יכול לכווין שמברך את הברכה האחרונה עליהם?
תשובה
זימון – בשעה שאוכל דבר שלא כשר אין לצרפו לזימון, ובזמן שלא אוכל טוב שיהיה זימון בלעדיו ומ"מ בכל אופן יכול לענות.
ברכה – כאשר אוכל מאכל שמותר ואסור שמעורבים יחד שנתן טעם בכל המאכל – לא יברך עליו.
כאשר המאכלים המותרים אינם מעורבים יחד או שמעורבים, אך לא נתן טעם בכל המאכל – עליו לברך עליהם ברכה ראשונה ואחרונה, בשם ומלכות.
ואם אוכל רק מאכלים שאסורים באכילה – לא יברך כלל, ואם בירך עובר על "לא תשא".
ומכל מקום יש ללמדו שהינו עובר באכילת כל כזית וכזית איסור תורה ודברים האסורים מטמטמים את ליבו וגורם רעה לעצמו.
מקורות
כתב הרמב"ם ברכות פ"א הי"ט "כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף". כתב השו"ע בסי' קצ"ו סעי' א' "אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף". וכתב המשנ"ב בס"ק ב' "וה"ה שאין עונין אמן על ברכתו". וביאר בס"ק ג' "הואיל ודבר איסור הוא ויש עבירה באכילתו מנאץ את ה' בברכתו ע"ז וכענין שנאמר בוצע ברך נאץ ה'".
ומה שרצו להביא מראב"ד דס"ל דמברך וכן כתב הרא"ש ראה בב"י שדחה דבריהם מכורח ירושלמי ועוד שט"ז בס"ק א' ולבושי שרד שהעמידו דבריהם בשוגג ועוד שלא הביאו דבריהם האחרונים ולכן אין לסמוך ובפרט שכתב בשו"ת מאיר נתיבים ח"א סי' נ' שאם בירך עובר גם על הזכרת שם השם לשווא.
וכתוב בירושלמי חלה פ"א ה"ה "תני מצה גזולה אסור לברך עליה. א"ר הושעיא על שם [תהילים י ג] ובוצע ברך ניאץ ה'. וכו' רבי יוסי אמר אין מצוה עבירה. א"ר הילא [ויקרא כז לד] אלה המצות אם עשיתן כמצותן הן מצות ואם לאו אינן מצות".
וכתב המאירי בברכות מ"ז ע"א "ויראה לי בביאור משנתנו בכל מה שאמרו בה שאין מזמנין עליו דוקא בשהאיסור הוא בעיקר הדבר שעליו הוא קובע סעודתו ושברכת המזון באה עליו כגון פת אבל אם אכל פת של היתר ואכל ליפתן של אסור עמו בשוגג או שאכל במקרה ובשוגג איזה דבר של אסור בתוך סעודתו נראה לי שמזמנין עליו שאין הכונה אלא במה שברכת המזון באה עליו והוא הענין שכל הפרטים הוזכרו במיני הפת". אך מה שיש לעיין בזה שהתיר רק באכל בשוגג וראה בט"ז ס"ק א' שהקל אפי' באכל דבר איסור בששוגג לברך עליו ברכה אחרונה וכ"כ הא"ר וכ"כ המשנ"ב בס"ק ד' אך אין מזמנים עליו ובכה"ח ס"ק ג' כתב שיש הרבה שמקלים באכל בשוגג דבר איסור לברך עליו ברכה אחרונה והביא שעולת שמואל וכתב סופר חולקים ע"ז.
ומה שיש לדייק מהלבוש שכתב שהטעם "ואם היו מברכין אותם על האיסור הוה ליה מצוות הבאות על ידי אכילת איסור שהיא עבירה" והביאו הכה"ח בס"ק ד'. משמע שאם אוכל דבר היתר יכול לברך על ההיתר בלבד אפשר שזה דווקא כאשר אינם מעורבים יחד.
לגבי זימון
וראה בשו"ע סי' קצ"ט סעי' ג' שכיום מזמנים על עם הארץ והטעם כתב הרא"ש כדי שלא יהיה כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, וכתב המשנ"ב ס"ק ב' "ואם אינו מקיים מצות התורה בדבר המפורסם בכל ישראל כגון שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית י"א שאעפ"כ מזמנין עליו ודעת המ"א שבזה אין מזמנין עליו דבזה כיון דכלל ישראל קוראין ק"ש לא חיישינן לקלקולא במה שנפרוש עצמנו מיחידים שאין קורין וכן סתמו כמה אחרונים וכ"ש מי שהוא רשע ועובר עבירות בפרהסיא דאין מזמנין עליו". וכ"כ הכה"ח בס"ק ז', וראה בזאת הברכה פי"ד סעי' ו' שכתב בשם הגרש"ז שבתינוק שנשבה אפשר לצרפו וזה לא שייך כאן, וכתב הבה"ל ד"ה מזמנין עליו "אבל הוא בעצמו בודאי חייב בזימון כשאר ישראל וכו' דכי מי שאכל שום וריחו נודף וכו' וכמו שכתב הרמב"ם בתשובה דאפילו ירבעם בן נבט שבלא"ה עבד ע"ז אעפ"כ יענש גם על קלות כגון עירובי תבשילין וכדומה וכן מוכח בתוספות חגיגה כ"ב ד"ה כמאן בסה"ד עי"ש אח"כ מצאתי שכ"כ בשיטה מקובצת ברכות ע"ש".
העולה
זימון – בשעה שאוכל דבר שלא כשר אין לצרפו לזימון, ובזמן שלא אוכל טוב שיהיה זימון בלעדיו ומ"מ בכל אופן יכול לענות.
ברכה – כאשר אוכל מאכל שמותר ואסור שמעורבים יחד שנתן טעם בכל המאכל – לא יברך עליו.
כאשר המאכלים המותרים אינם מעורבים יחד או שמעורבים אך לא נתן טעם בכל המאכל – עליו לברך עליהם ברכה ראשונה ואחרונה בשם ומלכות.
ואם אוכל רק מאכלים שאסורים באכילה – לא יברך כלל ואם בירך עובר על "לא תשא".
ומכל מקום יש ללמדו שהינו עובר באכילת כל כזית וכזית איסור תורה ודברים האסורים מטמטמים את ליבו וגורם רעה לעצמו.