שאלה
האם ניתן לכתוב ספר תורה בקלמוס מנירוסטה?
תשובה
הטוב ביותר
- לכתוב בקנה.
- נוצה.
- ספר תורה הנכתב בברזל לספרדים פסול ואין לברך עליו לאשכנזים. בשעת הדחק מותר לכתוב ובדיעבד הינו כשר ומברכים עליו.
- לגבי שמיר יש חשש שזה חורט.
מקורות
כתוב בגמ' תענית (כ' ע"ב): "נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".
כתוב במס' סופרים פ"א ה"א "הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה" וכתב המרדכי (גיטין פרק א' רמז שכ"ז): "מדברי רבינו שמשון משאנץ משמע שאין כותבין גט או ס"ת בקולמוס של כנף שפי' מסרגלין בקנה וכו' מזיינין בקולמוס של קנה לאפוקי קולמוס של נוצה ודו"ק", (וראה עוד בביאור הברייתא בפרק שירטוט???), וכתב הרמ"א (יו"ד סי' רע"א סעי' ז'), וז"ל: "יש אומרים שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה". וכ"כ החיד"א בלדוד אמת בתורת השלמים (סי' י"ח אות ח').
כתב בבני יונה בסי' רע"א סעי' כ"ד "מצוה מן המובחר ליקח קולמוס של קנה וכן אמרו חז"ל (בסנהדרין ק"ו ע"א ובתענית כ' ע"ב) שזכתה קנה ליקח ממנה קולמוס שכן אין לגזול ממנה מה שזכו לה מן השמים", וכ"כ באניה דיונה פרק י' סעי' ג', וע"ע בקול יעקב (שם ס"ק כ"ג).
ב
וכתב הרמ"א (יו"ד סי' רע"א סעי' ז'), וז"ל: "יש אומרים שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה". וכ"כ החיד"א בלדוד אמת בתורת השלמים (סי' י"ח אות ח').
וכתב שם הט"ז (ס"ק ח'), וז"ל: "ומה שכתב ולא בנוצה. אמת שבמרדכי פ"ק דגיטין כתוב כן בהג"ה בשם הר"ש, אבל איני יודע טעם לדבר. ואולי הוא כמו שמצינו בסדר גטין של מהר"י מרגליות שכתב שאין לכתוב בקנה של ברזל דהוה כמו חקיקה, ואף על גב דחק ירכות כשר, מכל מקום כל כמה שאפשר לעשות בלא שום חקיקה עדיף כו'. ואפשר שכן הוא גם בשל נוצה שהיא דקה. וכן כתוב הטעם בלבוש וכתוב שאין נוהגין כן" וראה בש"ך ס"ק י"ג.
כתב בבני יונה בסי' רע"א סעי' כ"ד "ויש שנמנעים מלקח נוצה שהוא מחק הכתב ויש לחוש שיבא להכשיר חק תוכות שהוא פסול גמור וכו' אכן נוהגים לכתוב בקולמוס של ברזל כי הקנים שלנו אינם חזקים כל כך ולא יהיה הכתב מיופה כל כך וחשש הנ"ל רחוק ולא נמצא בש"ס ועדיף שיהיה הכתב יפה משום ואנוהו". וכ"כ באניה דיונה פרק י' סעי' ד'. וכ"כ במלאכת שמים חכמה כלל ד' סעי' ד'. וכתב בלשכת סופר כלל ג' ס"ק ה' [הביא דברי הבני יונה] "אך בהיות כי במדינתנו אין הקנים מצויים חזקים כל כך ואם יעשה מהם קולמסים על כרחך שיצטרך לתקנם על כל שורה ושורה ועל ידי זה יהיה הכתב בכמה שינוים ע"כ נהגו לכתוב בשל ברזל או נוצה דודאי אין בו חשש חקיקה דהרי הוא חק ירכות וגזירה חק תוכות היא גזירה חדשה שלא מצאנוה בגמ' ואין לנו לעשות חששות מלבנו ע"כ עדיף טפי לעשות כתב מיופה ושוה ממיחוש כאלה עכ"ד בקצור".
וכתב בהגהות החת"ס שם "דברי הבני יונה צ"ע אטו קולמוס לאו קנה הוא כל שהוא רך ואינו נשבר ע"י הטייתו לכאן ולכאן כי חוזר לקדמותו נאמר עליו יהיה רך כקנה ואל יהיה קשה כארז וא"כ טוב לכתוב בקנה של נוצה דהוה מן המותר בפיך אע"ג דקנה ממש נמי אינו אסור בפיך מכל מקום עדיף טפי שיהא מדבר מאכל המותר בפיך וכו' אבל עכ"פ אין להרהר על כתיבת הסופרים בקנה של נוצה".
וע"ע בקול יעקב (שם ס"ק כ"ג), וז"ל: "יש מתירין לכתוב בנוצה, ומכל מקום מצוה מן המובחר לכתוב בקולמוס של קנה, וכן אמרו חז"ל שזכתה קנה ליקח ממנה קולמוס לספר תורה, ואין לגזול ממנה מה שזכתה. מאיל המלואים (באניה דיונה פרק יו"ד אות ג'), קסת הסופר (סימן ג' סעיף ה' בלשכת הסופר), מלאכת שמים (כלל ד' אות ד'). וכן נוהגים פה בגדאד יע"א לכתוב בקולמוס של קנה. ואין להקל, דאף למתירין לכתוב בנוצה, לא התירו אלא משום שאין להם קנים חזקים כל כך, ואם יעשו מהם קולמוסים יצטרך הסופר לתקנם על כל שורה ושורה, ועל ידי זה יהא הכתב משונה בכמה שנויים, לשכת הסופר (שם), מלאכת שמים (שם), אמרי שפר (כלל ד' אות ג'). אבל במקום שיש להם קנים חזקים, אין לכתוב אלא בקנה".
וכתב בדרכי משה (אה"ע סי' קכ"ה סעי' ב'): "וכתב בסדר גיטין סימן ג' הקולמוס שכותבין בו נהגו לכתוב בקנה ולא בברזל דכתיב וכתב ולא וחקק, אף על גב דחק יריכות מותר מכל מקום לכתחלה טוב שלא לחקוק כלל, עכ"ל. ובמרדכי פ"ק דגיטין (דף תרי"ו ע"א) (סי' שכז) כתב רבינו שמשון שאין כותבין גט בקולמוס של כנף אלא של קנה עכ"ל.". וכתב ברמ"א (סעי' ד'), וז"ל: "י"א דלכתחילה יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, שלא לבא לידי חקיקה". וביאר הבית שמואל (שם ס"ק ד'), וז"ל: "אף על גב דהוי חק הירכות, מ"מ יש לחוש שמא יבוא לידי חקיקת תוכות, ועיין בלבוש". וכ"כ בביאור הגר"א (שם ס"ק ד'), וז"ל: "ואף על גב דחק יריכות מותר, מ"מ לכתב טוב שלא לחקוק כלל שם".
כתב הב"י שם "כתוב במרדכי פרק קמא דגיטין (סי' שכז) בהגהה בשם רבינו שמשון משנ"ץ שאין כותבין גט בקולמוס של כנף שפירש מסרגלין בקנה וכו' (מס' סופרים פ"א ה"א) מזיינין בקולמוס של קנה לאפוקי בקולמוס של נוצה ודוק עכ"ל. ומכל מקום לא משמע לי דמיפסל בהכי אפילו לרבינו שמשון דודאי לא גרע מחקיקה דמכשרינן בפרק ב' דגיטין (כ.) וכמו שנתבאר בסימן זה (יג:)". וכתב השו"ע שם סעי' כ"ב "יש מי שכתב שיש להקפיד מלכתוב הגט בקולמוס של כנף, אלא בשל קנה". וכתב הב"ש בס"ק ל"ח "ובלבוש כתב בקולמוס של כנף אין הסופרים נזהרים אבל בקולמוס של ברזל יש להקפיד". וכתב הכנה"ג סדר הגט החלק השני "אין כותבין הגט בקולמוס של כנף וכ"ש בקולמוס של ברזל". כתב הח"מ ס"ק מ"ג "בקולמוס של כנף. גם בס"ת פסק כן בי"ד סי' רע"א אבל בסעי' ד' לעיל לא פסל רק בברזל וכמדומה שאף בס"ת מקילין לכתוב בקולמס של קנה לכתחלה".
וע"ע לבוש (שם ס"ק כ"ב), וז"ל: "ומשמע מתוך דבריו וכן מדברי רבינו יוסף במה שכתב כאן על זה בפנים שטעם היש אומרים הנזהרים מלכתוב בקולמסין אלו משום דכתיב וכתב ומשמע ולא וחקק, ופירשו החקיקה האסורה מפסוק זה שלא יחקוק יריכי האותיות תוך הקלף רק יכתוב אותם על גבי הקלף. ותמיהני על טעם זה דהא בהדיא מסקינן פ"ב דגטין כתבתיה לעיל סעיף ד' שאפילו אם חקק וחפר יריכי האותיות שנמצא הכתב שוקע כשרה, דלא ממעטינן מוכתב ולא וחקק אלא חק תוכות ולא חק יריכות. לכך נ"ל שאין טעם הנזהרין מלכתוב בקולמסין הללו מטעמא שכתבו, אלא נ"ל שטעמא הוא משום דוכתב כתב אחד משמע ולא כתב על גבי כתב, והכא אם יכתוב באחת מקולמוסין הללו הקולמוס חוקקת וחופרת הכתב תוך הקלף שהוא כשר לבדו כמו שכתבנו לעיל סעיף ד', ואח"כ תבא הדיו שבקולמוס למלאות כתב חקיקת הקולמוס והוי כתב שעל גבי כתב דקי"ל שהוא פסול כדלעיל סעיף י', נ"ל. מיהו בקולמוס של כנף אין הסופרים נזהרים מפני שאינה קשה כל כך שתהא חוקקת ולא כותבת, אבל בקולמוס של ברזל שהיא קשה מאד ודאי יש להקפיד מפני שהיא חוקקת, נ"ל".
ג
כתב הרמ"א ביו"ד סי' רע"א סעי' ז' "י"א שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה". וכתב בספר נחלת שבעה שטרות סימן מה "ואין כותבין בקולמוס של ברזל, ומיהו בקולמוס של נוצה אין נזהרין, ואדרבה עיקר כתיבת הסופרים עכשיו בקולמוס של נוצה". וכתב ערוך השולחן סי' רע"א סעי' ל"ח "ועתה לא נהגו לכתוב בקנה מפני שאין אנו יכולין לכתוב בקנה וכותבין בנוצות עופות טהורים שטובים מאד לכתיבה ומ"מ אין כדאי לכתוב בנוצת ברזל חדא דנוקב ועוד דהתורה מארכת ימים והברזל מקצר ואף בחידושי תורה נכון לבלי לכתוב בקנה ברזל מטעם זה".
אולם הפר"ח באבה"ע ס"ק ז' כתב "שלא לכתוב בקולמוס של ברזל. אין זה אלא חומרא בעלמא בלא טעם דמה בכך שיבוא לידי חקיקה מיקרי כתיבה".
כתב הגט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ט"ו ביאר את סברת הרמ"א והשו"ע דהיינו שמא הקלף יהיה דק וינקב והאות לא תהיה מוקפת גוויל והביא סברת הלבוש וכתב "ולא ידעתי מנ"ל הא דלע"ד יראה אפי' חקק תחלה שלא לשמה ואח"כ מילא החקיקות דיו לשמה כשר הוא ומנ"ל דכתב על גבי כתב פסול ולפי דבריו אם היה כתוב אות אחת ולא היה בה דיו כל כך והעביר עליה קולמוס פעם שנית תפסל משום כתב על גבי כתב זו לא שמענו ולא ראינו ואדרבה ראינו מ"ש מרן לקמן ס' קל"א סעי' ה' גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו הקולמוס לשמה אינו גט וי"א שחוששין לו ואפילו מאן דקאמר התם אינו גט היינו משום דבתחלה כתבו שלא לשמה וכתב שני לא מהני מידי דאין כתב על גבי כתב אבל אם ב' כתיבות היו לשמה מדו כולי עלמא דכשר ולית משום פיסול משום דכתב אחר אמר רחמנא ולא כתב על גבי כתב דדרשא זו לא שמענו וכו ותו אית לן וכתב כתב אחד ולא כתב על גבי כתב היינו כשחוקק בתחלת הגט ואח"כ מעביר קולמוס בדיו בחקיקות אבל הכא כשכותב בקולמוס של ברזל החקיקה והדיו באים כאחת ולאו כתב על גבי כתב הוא אלא כתב אחד חשיב". וראה עוד בס"ק ט"ז וי"ז.
כתב המלאכת שמים בבינה שם "ומ"ש הגט פשוט שאפילו חקק תחלה שלא לשמה וכתב עליו לשמה הגט כשר צ"ע לפענ"ד כדמוכח בסי' קל"א סעי' ה' וכדהרגיש בעצמו בזה ודיחיו ליתא לענ"ד דכיון דחקיקת ירכות כשר א"כ כבר עשה הסופר שליחותו ובכגון דא בודאי דלחומרא נאמר דכתב העליון מבטל כתב תחתון דדמי לדיו ע"ג סיקרא עיין גיטין דף י"ט וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכו' ולענ"ד בגט ודאי דכוונת הפוסקים כך היא דיש לחוש למה שביארנו דע"י חקיקת האות כבר עשה שליחותו ובמה שהעביר עליו הדיו בטל אות התחתון והעליון נעשה בלא ציווי הבעל ולענין ספר תורה תפילין ומזוזת יש לומר לאידך גיסא כיון שחקיקה כתיבה מיקירי אלא דלס"ת תו"מ בעי דיו מכל מקום כיון דהאות ע"י חקיקה אות מקרי ממילא לסוגיא דגיטין הנ"ל להחמיר צריכין אנו לומר לא אתי כתב עליון ומבטל כתב תחתון ודו"ק היטב כי זה הוא לענ"ד טעם המחמירין ומכל מקום כתב בספר בני יונה שאין למחות ביד הסופרים הכותבים בעט ברזל ושכן כתב הוא עצמו ועל כל פנים צריך להיזהר לענ"ד שלא ינהג בקולמוס בכבדות שלא יעשה חקיקה ואם היתה הקולמוס בלא דיו ונחקק האות ומריאתו לבן בלא דיו אז לענ"ד אף בדיעבד צ"ע אם לא שהחליק וסלק החקיקה ואח"כ כתב עליה".
כתב בבני יונה הארוך בסי' רע"א סעי' י"ח "דודאי אין חשש חקיקה כמו שכתבו הטעם דהרי חק ירכות הוי בגט חשש דאתי לחקוק תוכות וע"כ נהגו שלא לכתוב בקולמוס של ברזל וזאת גזירה חדשה היא שלא מצאנוה בגמ' ואם החמירו בגיטין לא מצאנו אותה הגזירה בס"ת ע"כ לעשות כתב שווה יותר עדיף מחששות רחקות כאלה ומכ"ש שגם הגזירה הזאת כמעט הוא בלי טעם כי היאך שייך למיגזר שיחקוק תוכות בהאי קולמוס שאינו נעשה חקיקה כלל והנה בתשובת הרמ"ע סי' צ"ג כתב שיש לחוש שיחקוק האות מבלי משים בה דיו וע"כ יש לחוש מהאי טעמא בספר תורה יותר מגט אבל זאת הגזירה לא מצאנו בש"ס דילן ואנו אין לנו לעשות חששות מליבנו במה שלא מצאנו בש"ס ע"כ עדיף טפי לעשות כתב מיופה ושווה ממיחש באלה דאין בקולמוס ברזל ענין חקיקה כלל שמוציאה דיו כדרך כל הקולמסים ואי משום דיכול גם כן לחקוק מה אכפת לן דמיד יתפשט הרושם ההוא על הקלף לכן אין למחות בידי הסופרים וכן כתבתי אני בקולמוס ברזל". וכן כתב בקסת הסופר כלל ג' סעי' ו' "יש אומרים שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה ואין נוהגים כן אלא כותבין בנוצה ואפי' בקולמוס של ברזל". והביא בלשכת סופר ס"ק ה' את הבני יונה.
אולם במלאכת שמים בחכמה כלל ד' סעי' ד' כתב "יש אומרים שאין לכתוב בקולמוס של ברזל". וכתב בבינה ס"ק ו' הביא את הבני יונה וכתב "וז"ל ספר מעון אריות בגליון י"ב ע"ב ולא יכתוב בשל ברזל ואע"ג דכל כה"ג לא מיקירי חק תוכות מכל מקום כתחילה טוב לכתוב בלא שום חקיקה ועוד לפעמים לא הוי דיו בקולמוס שיכול לכתוב וחקק בראשונה ואח"כ מעביר הקולמוס עם הדיו על החקק ואפשר שלא יתכוון בשניה רק למלאות דיו ולא לשמה הבנתי מספר מ"כ עכ"ל.
וכתב בשולחן גבוה סי' רע"א ס"ק ל' "ולדידי חזי לי טעם לשבח דכשחותכין ירכי הקולמוס של נוצה יותר מכשיעור מדוחק הכתיבה על הנייר מרחיב ירוכתיה וניצוצות של דיו ניתזין ממנה על הכתיבה מה למעלה ומה למטה ותוכו כברו ואתי לידי חק תוכות ופסול ודבר זה בדוק לחוש הראות ואין אנו צריכין לדוחקו של הט"ז ואח"כ ראיתי כן לבאר הגולה דכן כתב וז"ל טעמו משום גזירת חק תוכות ע"כ ומה שכתב הלבוש ואין נוהגין כן רוצה לומר מלכתוב בנוצה המלכותו קאמר אבל במלכות דילן נוהגין כן שלא לכתוב בנוצה אלא בקנה ושו"ע כתב באבה"ע סי' קכ"ה סעי' כ"ב לענין גט שלא יכתוב בקולמוס של כנף והיינו הטעם שלא יבא לגרר שום אות שנפסל מניצוץ דיו ודון מינה ואוקי באתרא".
בקנאת סופרים סי' ע"ט הביא הבני יונה והט"ז וכתב "ולפענ"ד לאו מהאי טעמא הוא רק נהי דהוי חק ירכות מכל מקום כשכותב אח"כ בדיו הוי כתב על גבי כתב דפסול ובזה נבין טעם החילוק בין הברזל לנוצה שנוהגין לכתוב בו אף דגם הוא עושה חקיקה כמ"ש הט"ז אך י"ל דבנוצה שאינו קשה כברזל אז בא הדיו תחילה על הנייר ואח"כ עושה חקיקה ובזה לא נחשב כתב על גבי כתב כיון דכבר הוי דיו על הנייר כיון דהוי כבר דיו על הנייר ואין ניכר החקיקה לא בפנים על הנייר ולא בחוץ אבל ברזל הוא קשה יותר ועושה חקיקה קודם ביאת הדיו על הנייר ולא בחוץ אבל ברזל הוא קשה יותר ועושה חקיקה קודם ביאת הדיו על הנייר ואף אם בא החקיקה ביחד עם הדיו נמי נחשב ככתב על גבי כתב דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו וסמך לזה ממ"ש בפ"ק דחולין דאמר ר' זירא ליבן סכין ושחט בה כשרה חדדו קודם לליבנו מוכח הא אי הוה ביחד חידדו עם ליבנו היה טריפה והיינו מהאי טעמא וכו' וא"כ ה"נ בברזל הוי חקיקה יחד עם הדיו וכיון דאם היה החקיקה תחלה היה פסול דהוה כתב ע"ג כתב ה"ה נמי ביחד הוא פסול ובפרט דאפסר לבא לידי חקיקה תחלה והנה ממה שאמרו חז"ל מפני מה זכה קנה וכו' ולכך נראה לי עיקר שלא לכתוב בעט ברזל וכמנהג הראשונים ואין לנו להקל בשום דבר במה שלא נהגו הראשונים".
וראה בערוך השולחן אה"ע סי' קכ"ה סעי' ל"ה ל"ו שכתב "והדבר פשוט שבשעת הדחק כשאין קולמוס אחרת אין למנוע הגט בשביל זה כי אין שום טעם בזה מדינא והיא חומרא בעלמא".
וא"כ כיון שדעת מרן ורמ"א הסכימו לדעה אחת וכן כתבו הלבוש הח"מ וב"ש והכנה"ג וקנאת סופרים שאין לכתוב בברזל קשה להקל בדיני תורה כנגדם.
וע"כ כתב מרן הרב בשו"ת הרב הראשי (תש"ן תשנ"ג) סי' י"ד "עיין בשו"ע הלכות ספר תורה סימן רע"א ס"ז ו"קול יעקב" שם ס"ק כ"ג-כ"ד. לפיכך אין לכתוב סת"ם או לתקן אלא בקולמוס, ובדוחק התירו בנוצה, ובשום פנים ואופן לא בברזל [ובתשמ"ה כתב "אסור לספרדים לכתוב סת"ם בצפורן ברזל, וסת"ם שנכתבו כך – פסולים"]. ובעניין לתייג בברזל או בעט דקה, עם דיו כשר שנעשה מצמחים ולא מדבר טמא והוא שחור מותר לתייג בו, ואסור לתקן בו ספרי תורה (עיין תענית דף כ')". [ולגבי לתייג וראה משנת הסופר בביאור הסופר ריש סי' ג'].
וכתב עוד אין לכתוב בנירוסטה או זהב ואם נכתב לא יעלו לספר תורה כזה כיון שיש ספק אם הוא כשר, אבל עונים אמן אחר העולה לספר תורה כזה, וביאר הטעם כיון שזה חורץ ולא כותב והוי בכלל חק תוכות. ועוד טעם שברזל מקצר חייו של אדם.
העולה
הטוב ביותר
- לכתוב בקנה.
- נוצה.
- ספר תורה הנכתב בברזל לספרדים פסול ואין לברך עליו לאשכנזים. בשעת הדחק מותר לכתוב ובדיעבד הינו כשר ומברכים עליו.
- לגבי שמיר יש חשש שזה חורט.