שאלה
האם יש עניין לקבור את השליא?
תשובה
שליא בלי ולד אינה צריכה קבורה אך טוב לטמון אותה בחול משום סגולה.
שליא עם ולד צריכה קבורה.
מקורות
כתב המאירי שבת דף קכט עמוד ב "כשם שהותרה קשירת הטבור וחתיכתו כך הותרה הטמנת השליא והוא שהיו נוהגים להטמין את השליא והיה זה רפואה אצלם כדי שיחם הולד והיו נוהגות שבנות מלכים בשבת טומנות בספלים מלאים שמן הואיל ולא היו יכולות לטמנו בארץ ובנות עשירים בספוגים של צמר ובנות עניים במוכין ובחול מיהא אלו ואלו טומנות אותה בקרקע ופירשו הטעם בירושלמי כדי ליתן ערבון לארץ".
כתב השו"ע בסי' ש"ל סעי' ז' "הולד שנולד עושין לו כל צרכיו ומרחיצין אותו ומולחין אותו וטומנין השליא כדי שיחם הולד".
וכתב המשנה ברורה ס"ק כ"ו "כדי שיחם הולד – והיה זה מדרך סגולה אצלם". וכתב ביאור הלכה ד"ה הולד שנולד "חוץ מטמינת שליא דאסור לטמון בארץ משום דאינו אלא סגולה וכמו שכתב המאירי והרמב"ם השמיטה בחבורו".
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק ח אות ט' "ואגב אזכיר גם זאת למה שנשאלתי מאחד מהרופאים על מה ששמע שיש שקוברים גם שליא, אם אמנם יש חיוב לקוברה. והבאתי לזה דברי הירושלמי פי"ח דשבת ה"ג דאיתא: תני השוליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן [שהיא רפואה לחמם הולד. ק"ע] והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אלו ואלו טומנין אותן בארץ [אחר השבת. פ"מ] כדי ליתן ערבון לארץ. ומבארים הק"ע והפ"מ. שמיד שנולד קובר ממנו בארץ למשכון ולסימן שישוב אל העפר כשהיה. נראה מזה שאמנם חיוב קבורה מדינא אין בזה אבל יש בזה משום מנהגא, ומרזי עולם כדי לתת עי"כ ערבון לארץ, ואולי המכוון שיש בזה משום סגולה לחיים ארוכים.
ובשדי חמד מערכת ק' כלל ל"ז ראיתי שמביא בשם ספר נחמד למראה שכותב ללמוד מהירושלמי הנ"ז דהשליא של הולד צריך קבורה, וכי לא יפה עושות נשים שזורקות אותה לבית הכסא, דהטוב הוא לקברה בארץ להורות הערבון ע"ש, וברור דאין כוונתו ללמוד מזה שיש חיוב קבורה. אלא כוונתו כנ"ל שיש בזה משום מדה טובה נסתרת, וזהו שמסיים בלשון דהטוב הוא לקברה בארץ, והיינו לא משום חיוב ממש אלא משום סימן וזכר להורות הערבון".
ובספר גשר החיים (ח"א פט"ז ג – ג) כתב ע"ז ולא ראיתי נוהגין כן לקבור שליא.
ובשו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן קב כתב "וראיתי כי יש לחשוש עוד יותר מהנ"ל כי בודאי בבית החולים שכיח שליות מהפלות, ובמתני' (נדה כ"ו ע"א) תנן שליא בבית הבית טמא, לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד ר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא עכ"ל, וכתב הרע"ב שם ואין הלכה כר"ש, וכ"פ הרמב"ם (פכ"ה מהטו"מ ה"י), וז"ל האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי, חזקה שאין שליא בלא ולד עכ"ל, ואף שבגמ' בפלוגתא דר"י ור' יהודא דס"ל כר"ש ופליגו עם ר"מ דמטמא, מחלק ר"מ בין בית א' לבית שני, דבבית שני גם ר"מ ס"ל דטהור, מ"מ מסתימת הת"ק דלא מחלק בזה, וכן הרמב"ם דפסק כן לודאית ולא חילק בזה, עכ"ח ס"ל דאין לחלק ובכ"מ טמא וג' מחלוקת בדבר, זה הי' נראה לי לפשיטות, ועיינתי ומצאתי שכן בס' דעת יוסף (מהר"י דינקלס ז"ל (על מס' נדה כ"ז ע"א) הנדפס לא מכבר) פשיטא לי' כן עיין שם, וגם לר"ש אף בבית א', ולר"מ בבית ב' דמטהרים, לדברי הרע"ב במתני' שם משום ביטול ברוב נגעו בה, והוא עפ"י דברי הש"ס שם /נדה/ (כ"ז) ובבכורות (כ"א), והתוס' שם הקשו הרבה בזה וכתבו לתרץ עיין שם, וצ"ב אם כ"ז שייך אף לענין איסור הנאה של מת, ומחמת כמה טרדות אשר הקיפו אותי וביותר בהכנות נסיעתי לחו"ל בשבוע זו לא אפשר לי להעמיק בזה, ואמרתי להרב הנ"ל לפנות לכ"ת בזה.
והנה מטעם הנ"ל הי' אפשר לדון אף לחייב בקבורה, כמו בנפל מחשש טומאה או איסורי הנאה, כמבואר בכל המקומות שציין בגשר החיים שם (סעי' א'), אבל בודאי אין להשתמש בזה לצורך איזה תעשי' מטעם הנ"ל".
העולה
שליא בלי ולד אינה צריכה קבורה אך טוב לטמון אותה בחול משום סגולה.
שליא עם ולד צריכה קבורה.