שאלה
תינוק שנולד ושהה בבית חולים במשך שלשה שבועות ,ברוך ד' השתחרר יום חמישי שעבר בריא ושלם, כדי למולו צריכים להביא את המוהל ממדינה אחרת, יש רצון לעשות את הברית ביום חמישי הקרוב (שבעה ימים אחרי שהשתחרר מהבית חולים), אבל בשביל להביא את המוהל צריכים להשתמש במאות דולרים מכספי צדקה, מצד שני המוהל מגיע מעצמו למדינה זו חמישה ימים מאוחר יותר.
האם אפשר לחכות למוהל או צריך להטריח את המוהל ולהשתמש בכספי צדקה בשביל לעשות את הברית ביום חמישי הקרוב ?
תשובה
מילה שנדחית ליום חמישי או שישי – לספרדים אין למול מילה שנדחית בימים חמישי ושישי לאשכנזים מלים.
וא"כ לספרדים יביאו את המוהל ליום ראשון, ולאשכנזים ליום חמישי.
וכמו כל מצוות עשה על האב להוציא עד חומש מנכסיו, כדי לקיים את המצווה, אין לאב כסף או שאינו רוצה למול, על הציבור לתרום לשם כך ומקיימים בזה מצווה עצומה.
מקורות
כתב השו"ע יו"ד סי' רס"ב סעי' ב' "חולה אין מלין אותו עד שיבריא, וממתינים לו מעת שנתרפא מחליו שבעה ימים מעת לעת, ואז מלין אותו".
וכתב הט"ז בס"ק ג' "ראיתי בספר בדק הבית [סי' רס"ח] שחיבר הב"י שכתב בשם (הרשב"א) [הרשב"ץ] דמ"מ אין מלין אותו ביום ה' לפי שביום הג' יש צער לנימול ואין לגרום צער ביום השבת ולפי"ז נראה כ"ש שאין למולו ביום ו' דאיכא צער טפי כמו שכתוב בסי' רס"ו בשם הרשב"א והרמב"ן".
וכתב הש"ך בסי' רס"ו ס"ק י"ח (על הבדק הבית) "ואין דבריו נראין דהא אמרינן בש"ס פ"ק דשבת (דף י"ט ע"א) אהא דאין מפליגין בספינה דהיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי והוא מוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר בא"ח סימן רמ"ח והכא נמי אין לך מצוה גדולה מזו ועוד דע"כ הרשב"ץ ס"ל דהא דמחללין שבת בשלישי למילה היינו יום ג' דוקא ולא קודם לכן ולכן מתיר לימול ביום ו' אבל לפי מ"ש הרב המגיד פ"ב מהל' שבת בשם קצת מפרשים ובשם הרמב"ן והרשב"א שכ"ש ביום השני מחללין וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורא ורש"י פ' ר' עקיבא א"כ נצטרך לומר דמילה שלא בזמנה שחל בה' בשבת נדחה עד לאחר השבת וזה אי אפשר דא"כ הא דתנן פ' ר"א דמילה קטן נימול לח' כו' ולי"ב לא פחות ולא יותר נולד בין השמשות וחל בשני י"ט של ראש השנה שלפני השבת נימול לי"ב הא משכחת לה אפי' ט"ו היכא דחל שני י"ט של ר"ה בג' וד' דה"ל י"ב בה' ואסור למולו בה' כיון דלא הוי בזמנו דידחה שבת וא"כ נדחה עד יום א' אלא ודאי דאפילו מילה שלא בזמנה שרי ביום ה' ואפילו הפוסקים דס"ל דיום ג' דוקא דוחה שבת אפשר דמודו בזה דמילה שלא בזמנה מותר ביום ה' וכדהוכחתי מדעת רוב הפוסקים וכן נראה עיקר".
כתב בתפארת למשה (סי' רס"ו) "ולי נראין דבריו דמאי שהקשה הא לדבר מצוה כו' הרי בהדיא קאמ' באו"ח סימן רמ"ח בטור והוא מש"ס (שבת יט א) דצריך לפסוק עמו ע"מ לשבות אלא שאם אח"כ אינו שובת אין בכך כלום וזה לא שייך הכא ומה שהקשה דא"כ הווי ליה נימול [לי"ד] לדבריו עדיפא ה"ל להקשות דאמאי דחיק התנא לאשכחי האיך לי"ב הא בפשיטות משכחת ליה כגון שנולד בין השמשות של יום ה' וא"כ לדבריו גם ביום ה' אין מלין אותו משום שבת עד יום א' והוא י"ב וגם זה הוא לדבריו דין חדש אשר לא נשמע מעולם והוא שקר מוחלט אלא ודאי ה"פ של הרשב"ץ דדוקא חלה ונתרפא דאין לו קצבה ידוע לחלי ואפשר דהיה יכול למולו מקודם אלא שהוא סובר שעדיין חולה ואפשר דכבר נתרפא לכך נמתין יותר שיתרפא עוד משא"כ בנולד בין השמשות או קודם שבת וי"ט ומוצאי י"ט חל ביום ה' דוודאי לא היה אפשר למולו מקודם ולא שייך טעות ודאי דנימול ליום ה' דזה זמנו מקרי לרמב"ן דהביא בס"ק (ה') [ו'] פשיטא דג"כ בתר הכי פיקוח נפש הוא מדדחוי ליה אלא אפילו לרשב"א וסייעתו מודה הכא כיון דהיום חול הוא ואפשר דלא יבא כלל לחילול שבת והוא ברור ולכך נקט דוקא חילוק שחלה ונתרפא ודוק כי נכון הוא". והביאו הרעק"א
וכתב הברכ"י בסי' רס"ב ס"ק ב' "וכבר כתיבנא בעניותין בזה בא"ח סימן רמ"ח (אות א), ומשם באר'ה דלהרשב"ץ מותר למולו ביום הששי, דאיהו לא סבר כהרמב"ן והרשב"א, וכמ"ש בבדק הבית שם, ממתינין לו עד למחר. וכן מסיק הרב כנה"ג בא"ח סימן של"א, שזה דעת הרשב"ץ. וק"ק על הט"ז איך העלים עין ממ"ש בבדק הבית שם עד למחר. ועתה ראיתי בספר בית לחם יהודה שכתב וז"ל, וש"ך כתב סימן רס"ו (ס"ק יח) שמותר למול ביום הששי, גם בספר מגן אברהם (סי' שלא ס"ק ט) פסק דמותר למול, וכתב הטעם שבזמן הזה אין רוחצין. וקשה לי הא עיקר הטעם כתב בבדק הבית משום צער. לכן נראה דאסור. וכ"כ בשיירי כנה"ג, דביום ה' ויום הששי אסור. וכן נוהגין. עכ"ל. ומה שהקשה על הרב מגן אברהם לק"מ, דבבדק הבית לא כתב משום צער, ובסימן רס"ח כתב בהדיא שהטעם לפי שיטת הרז"ה (שבת ז א) בההיא דאין מפליגין, דהוי כמתנה לחלל השבת. ולפ"ז יש מקום לדברי הרב מגן אברהם, דכיון דהאידנא אין רוחצין וליכא חילול שבת, שרי. אבל נראה דהדין דין אמת, דנהי דהאידנא אין רוחצין, מ"מ כיון דיום ג' הוא בשבת, והוא בסכנה, שמא יבואו לחלל השבת, והו"ל כמי שעושה מקמי שבתא דבר שיבא לחילול שבת. אין מלין בה', שמא יצטרך לחלל שבת באיזה דבר, שהוא יום ג' והוא בסכנה. וה"ה שאין למולו ביום הששי, למ"ד דכל הג' ימים הוא בסכנה. ונקיטינן להחמיר שאין למולו ביום ה' וביום הששי, כמנהג שכתב הרב כנה"ג. ודוק. ועיין בשו"ת עדות ביעקב בסימן ט'".
וכתב המג"א בסי' של"א ס"ק ט' (על מחלוקת הש"ך והט"ז) "ל"נ דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת וגם ראב"ח מהסס בדין זה לכן אין להתרשל בדבר מצוה".
וכתב המשנ"ב ס"ק לג "תינוק שהיה חולה ונתרפא אוסר התשב"ץ למולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת עליו ביום ג' למילתו אבל הש"ך ביו"ד סוף סימן רס"ו והמ"א מתירין וכן הסכים הא"ר להתיר ואין מחמיצין את המצוה".
וכתב ערוך השולחן סיק' רס"ב סעי' י"ב "יש שרוצין לומר דכשנתרפא ביום ה' לבלי למולו מפני שיהיה שלישי למילה בשבת ויצטרכו לחלל שבת וכיון דהוי מילה שלא בזמנה אסור לגרום חילול כמו שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת כמ"ש בא"ח סי' רמ"ח וממילא דלהסוברים דשני למילה יש יותר סכנה משלישי למילה גם בששי אין למוהלו [וזהו כוונת הט"ז סק"ג] אבל יש שדחה דבריהם בטעם נכון שהרי בספינה עצמה אמרו בשבת [י"ט א] דלדבר מצוה מותר וכ"ש במילה [ש"ך סוף סי' רס"ו] ועוד מדלא אשתמטו הפוסקים להזכיר דמילה שלא בזמנה לא ימולו ביום ה' והלכך ליתא להאי דינא וכן המנהג פשוט ואין לשנות".
וכתב הפת"ש בס"ק ט"ו "עש"ך מה שחלק על (הרשב"ץ) ועי' (בתשו' ר"א בן חיים סי' ל"ט) שחולק ג"כ על התשב"ץ וטענה הראשונה של הש"ך כתוב ג"כ שם ועוד כתב טענות אחרות ע"ש ועיין (בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ה) שעשה פשר דבר בזה שנהגו בגר ודאי שאנו חוששין לדברי הרשב"ץ כיון כיון דאכתי לאו בר חיובא הוא משא"כ בקטן אין חוששין לדבר ומלין אותו בכל יום שאירע עיין שם. [ועיין בספר תפל"מ דנראין לו דברי התשב"ץ אלא שכתב דדוקא נקיט התשב"ץ חלה ונתרפא דאין קצבה ידוע לחליו ואפשר שטעה וגם ביום אתמול היו יכולין למולו לכך נמתין יותר שיתרפא עוד אבל היכא שלא היו יכולין למולו מקודם מחמת יום טוב ולא שייך טעות ודאי דמותר למולו בה' ע"ש ועיין עוד (בתשו' חתם סופר ס"ס רנ"ב) מ"ש בזה]".
וכתב הכה"ח בסי' של"א ס"ק ל"א "וכתב מרן ז"ל בבדק הבית ליורה דעה סימן רס"ח בשם תשובת הרשב"ץ דאסור למול הגר ביום חמישי כדי שלא יבא שלישי למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו שבת וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום חמישי בשבת ממתינין לו עד למחר עכ"ל. וכן כתב הכנסת הגדולה בסימן זה בהגהות הטור אלא שכתב שהמנהג שאין מלין אף ביום שישי מילה שלא בזמנה יעו"ש. מיהו הש"ך ביורה דעה סוף סימן רס"ו השיג על תשובת הרשב"ץ הנז' ודעתו להקל יעו"ש, וכן הוא דעת המגן אברהם בסימן זה ס"ק ט' ואליה רבה אות יו"ד יעו"ש. אמנם מהר"י עייאש ז"ל בסוף ספרו בית יהודה דף ק"ט ע"ג כתב כיון דמרן ז"ל העתיק זה הכי קיימא לן הלכה למעשה, ולזה הסכים הרב מורו ז"ל, וגם עיין שם מה שכתב בשם מורו להשיב על השגת הש"ך יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף שם ביורה דעה סימן רס"ב אות ב' דנקטינן להחמיר שאין למול ביום חמישי וביום שישי כמנהג שכתב הרב כנסת הגדולה יעו"ש. וכן כתב הרב עדות ביעקב סימן ט'. והביא דבריהם הזכור לאברהם חלק א' אות מ' וחלק ג' אות ק"ל יעו"ש. וכן פסק החסד לאלפים בסימן זה אות ג'. מיהו אם יחול יום שלישי ביום טוב שני שרי. ברכי יוסף ביורה דעה סימן רס"ו בשיורי ברכה אות ח'. והוא הדין אם יחול יום שלישי ביום טוב ראשון שרי. זכור לאברהם חלק ג' חלק יורה דעה אות קל"א משם הנזכר יעו"ש. וכן ספק ח' ספק ט' כגון שנולד בין השמשות מלין ביום חמישי או ביום שישי כיון שהוא ספיקא דאורייתא".
וכתב מרן הרב שמילה הדחויה המנהג הספרדים שלא למול ביום חמישי ויום שישי.
ב
כתב הטור בסי' רס"א "האב חייב למול את בנו ולא האשה את בנה ומיהו אינו חייב כרת אם לא ימולנו שאין בה כרת אלא בערל עצמו דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה לא מלו חייבים ב"ד למולו לא מלוהו ב"ד חייב למול את עצמו לכשיגדיל ואם לא מל חייב כרת כתב הרמב"ם אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ נתעלמו ב"ד ולא מלוהו חייב למול את עצמו לכשיגדל ובכל יום שיעבור עליו לכשיגדל מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד עד כאן ואיני יודע למה אינו באיסור כרת בכל יום שיעבור וכ"כ הראב"ד וכי משום התראת ספק פוטרין אותו מן השמים ובכל יום עומד באיסור כרת:". וכן כתב הרמ"א
גליון מהרש"א סיק' רס"ב כתב (על חולה שנתרפא) "אף ביום חמישי, ולא מאחרים מטעם חשש שיצטרך לחלל שבת (כדעת רשב"ץ שו"ת ח"א סימן כא), אלא כל שמשהה עושה איסור. ולדעת הראב"ד [מילה א, ב] עובר בכל יום בכרת, תשובת הראנ"ח [מים עמוקים סימן לט]. וכל שכן שאין להשהות לרצון קרובים ואיזה הנאה, דאלו היו שרי לא היה סבירא ליה לרמב"ם [מילה א, טו] דמלין ביום טוב שני מילה שלא בזמנה, תשובות דבר שמואל אבוהב סימן קצ"ב".
ג
כתב השו"ע בסי' רס"א סעי' א' "אם לא מל האב את בנו, חייבים ב"ד למולו".
כתב בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תעב "ומצוין למי שיודע למול למולו דלדידהו מזהר רחמנא. וזה שיש לו אב ואין ידו משגת ליתן שכרו הרי הוא כמי שאין לו אב ובית דין מחוייבין למולו. וזה שהוא יודע למול ואין אחר שיודע עליו חל החיוב יותר. ואם אינו רוצה בית דין כופין אותו". והביאו הב"י והרמ"א
וכתב בביאור הגר"א בס"ק ו' "כי מוטלת עליו שמצווים כל ישראל כנ"ל ואין אחר ובמ"ע כופין כמ"ש בפ' הכותב (פ"ו) בד"א במל"ת אבל במ"ע כו'".
וכתב ערוך השולחן בסעי' ב' "דבר פשוט הוא שבמקום שאין ב"ד ואין אב החיוב מוטל על כל ישראל שבאותו מקום למולו דהא כתיב המול לכם כל זכר ולכל ישראל נאמרה אלא דכשיש ב"ד ממילא דהחיוב יותר על הב"ד ויש להסתפק אם הב"ד או שארי ישראל שבשם אינם יכולים למול בעצמם וצריכים להוציא הוצאות לשלוח אחר מוהל אם המה חייבים להוציא הוצאות דוודאי האב כיון דעיקר חיובא עליה דידיה רמי חייב להוציא הוצאות כשאינו יכול למול בעצמו ואין מוהל במקומו כמו כל המצות אבל ב"ד דאין עיקר החיוב עליהם אלא כשהאב לא מהלו אם מחוייבים בזה אם לאו וכקצת ראיה לזה מדלא חייבתה תורה לב"ד בפדיון הבן בדליכא אב אלא שיפדה הוא א"ע לכשיגדיל ש"מ דבמקום פסידא דממון לא חייבה תורה לאחרים ומ"מ לדינא נ"ל שב"ד חייבים גם להוציא ממון למולו שהרי סוף סוף התורה חייבתם והוי אצלם ככל המצות שעל גופם ואין למדין מפדיון הבן דטעמי התורה נעלמה מאתנו".
תשובות והנהגות כרך א סימן תר "והנה בכל מ"ע חייבין עד חומש ממונו ופשיטא שכשאין חסרון ממון כזה חייב לנסוע בגופו למקו"א לקיים המצוה, אבל כל זה במ"ע שחל על גופו כמו לולב או תפילין ושופר וכדומה, וכן למצות האב במילה בודאי חייב חומש או אפילו יותר אם עוברין כל יום ויום כשלא מל בזמנו, אבל כאן שהחיוב לא חל על מוהל מיוחד, רק על כל בית ישראל, לא שמענו שחייב עד חומש ממונו, וה"ה שאין לחייבו בגופו ליקח מקל נדודים למרחקים כיון שאין המצוה מוטלת על גופו, (עיין במשנ"ב בביה"ל סימן תרנ"ו ד"ה יותר ע"ש)
ונראה שאם יסע וימול זוכה למ"ע גדולה דמילה, ולפום צערא כך אגרא, אבל לכופו דוקא ולחייבו מדינא לנסוע למרחקים לכל השבת ראוי לעודדו וכדאי הדבר, אבל לא מצינו כפייה לנסוע למרחקים למ"ע שלא חל על גופו דוקא, וגם טוען ואומר שהאב יקח בנו באוירון כאן שאין סכנה בנסיעה כי האי.
ומיהו אח"כ הדרי בי, כיון שמילה בזמנה חמורה כ"כ שדוחה שבת חמיר משאר מ"ע, והוריתי לו לנסוע לשבת שמה למול הבן ויזכה למצוה גדולה ורבה מאד" ולכאורה נעלם מעיניו דברי הגר"א ודברי ערוך השולחן".
העולה
מילה שנדחית ליום חמישי או שישי – לספרדים אין למול מילה שנדחית בימים חמישי ושישי לאשכנזים מלים.
וא"כ לספרדים יביאו את המוהל ליום ראשון, ולאשכנזים ליום חמישי.
וכמו כל מצוות עשה על האב להוציא עד חומש מנכסיו, כדי לקיים את המצווה, אין לאב כסף או שאינו רוצה למול, על הציבור לתרום לשם כך ומקיימים בזה מצווה עצומה.