שאלה
מקום שמותר לקנות משם פת של גויים, האם ניתן לקנות שם גם סופגניות ?
תשובה
סופגניות שבלליתן רכה – וטיגנו אותם- יש בהם משום בישולי גויים.
סופגניות שבלילתן עבה – וטיגנו אותם – ברכת מזונות – ויש בהם משום בישולי גויים.
מקורות
סופגניות שבלליתן רכה
כתב הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הי"ח "פולין ואפונין ועדשים וכיוצא בהן ששולקין אותן העכו"ם ומוכרין אותן אסורין משום בישולי עכו"ם במקום שעולין על שלחן מלכים משום פרפרת, ומשום גיעולי עכו"ם בכל מקום שמא יבשלו אותן עם הבשר, או בקדרה שבישלו בה בשר וכן הסופגנין שקולין אותן העכו"ם בשמן אסורין אף משום גיעולי עכו"ם". וכ"כ הרשב"ש בסי' תק"ס.
כתב בשו"ת הריב"ש סימן כח "ומכל מה שכתבתי נ"ל ברור דלכו"ע כל שבלילתו רכה ונאפה ע"י משקה כגון הני סופגנין דידן לאו נהמא הם ואסורים משום בשולי עובדי ככבים אפי' מן הנחתום" והביאו הפר"ח סוף אות י"ז והכה"ח בס"ק ל"ז.
וכתב בשו"ת תשב"ץ חלק ג סימן יא "וא"כ הסופגנין יש בהם משום בשולי עכו"ם ולא התירו אלא פת פלטר ואפיי' לחוד ובשול לחוד. והרמב"ם ז"ל (פי"ז מהמ"א הי"ח) אסרן אף משום גיעולי עכו"ם אלא שהרב ר' משה הכהן ז"ל הגיה עליו בזה הטעם. והכלל אומר לך כי מה שמברכין עליו המוציא מותר אם הוא של פלטר והמברכין עליו בורא מיני מזונו' אסור והסופגנין כיון שעושין ע"י משקין אין מברכין עליהן אלא בורא מיני מזונו' ושומר נפשו ירחק מהן ומעולם לא פשט היתר זה במקומנו ואני מתיר הקורצא שהרי פת היא ומברכין עליה המוציא".
וכתב הבית יוסף יורה דעה סימן קיג "כתב האגור (סי' אלף שח) בשם התוספות פ"ב די"ט (ביצה טז: ד"ה קמ"ל) אותם נילי"ש שקורין אוביאט"י הן שלקות מדלא מברכינן עליהם המוציא יש בהם משום בישולי גוים ומיהו ה"ר יחיאל מתיר מפני שדרך אפיית פת עושין לה ואי קבע סעודתיה עלייהו מברך המוציא עכ"ל".
וכתב הרמ"א בסי' קי"ב סעי' ו' "ואותן נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לעקי"ך, הם בכלל פת ובמקום שנוהגים היתר בפת של עובד כוכבים גם הם מותרים, ולא אמרינן שיש בהם משום בשולי עובד כוכבים". וכתב הש"ך ס"ק יח "דוקא שבלילתן עבה ויש בהן תואר לחם כ"כ בת"ח שם דין י"ב ע"ש".
וראה בשיורי ברכה יורה דעה סימן קיב ס"ק י"א והביא דבריו הכה"ח בס"ק מ"ג "וכתב על כן יש להחמיר ולהכניסם ישראל לתנור למקום ראוי שיתבשל שם".
ב
ובאורחות חיים הלכות איסורי מאכלות אות סה כתב "וכן הסופגנין שקולין אותן בשמן אסורין משום גיעולי גוים שמא בשלו אותן בכלי שבשלו בו הבשר. ומשום בשולי גוים אסורין אפילו לאותן שאוכלין פת של גוים דלא שייך למימר בהו חיי נפש".
ג
סופגניות שבלליתן עבה
כתב הבית יוסף "וכן נהגו העולם שלא לברך המוציא על הסופגנין וכיוצא בהם אף על פי שעושין תחלת עיסתן עבה".
כתב השו"ע בסי' קס"ח סעי' י"ג "אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה; ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח"כ במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא ( ונהגו להקל), וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחלה" וכתב המשנה ברורה סימן קסח ס"ק עה "אבל כשהיה דעתו מתחלה לבשל ולטגן אותה אפילו אכל כדי שביעה אין מברך עליה בהמ"ז רק ברכה אחת מעין ג'". וכתב המשנה ברורה ס"ק עו "וירא שמים יצא וכו' – היינו אפילו בשהיה דעתו בשעת בלילה לבשל ולטגן". יוצא שדינם מזונות וכן המנהג וכן כתב הכה"ח בס"ק ק"ז רק שעדיף לאוכלם בתוך הסעודה.
כתב השו"ע ביו"ד סימן שכט סעי' א' "אין חיוב חלה אלא בלחם. לפיכך הסופגנין, דהיינו רכים העשויים כספוג, והדובשנין והאיסקריטים, והם מטוגנים בדבש, פטורים מן החלה" ובסעי' ב' "עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן, פטורה. גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, חייבת".
וזה ע"פ מה שכתב בב"י באו"ח שהפרשת חלה וברכת המזון תליא בהדדי. וא"כ כיון שברכתם מעיקר הדין מזוזנות שוב יש בהם משום בישולי גויים.
העולה
סופגניות שבלליתן רכה – וטיגנו אותם- יש בהם משום בישולי גויים.
סופגניות שבלילתן עבה – וטיגנו אותם – ברכת מזונות – ויש בהם משום בישולי גויים.