שאלה
מישהו נתן בית בחו״ל בשביל שיהיה בית הכנסת ומקווה.
אחרי תקופה ארוכה שהשתמשו בו, רוצה שיחזירו לו את הבית כי הוא רוצה לבנות בנין מגורים שם. יש בבית הכנסת הזה מנין קבוע כל יום, יש רב שם, ואין בית כנסת אחר באזור. מה הדין?
תשובה
הורה מורינו ורבינו הרה"ג יוסף אליהו שליט"א
אם התנה מפורש מראש שנותן את זה רק לזמן לבית הכנסת, ואחר כך יחזיר לשימושו האישי, יכול לחזור בו, ואי אפשר לעכב בידו כיון ששייך לו.
אך אם לא התנה בפירוש, לא יכול לחזור בו, ובית הכנסת קדוש, וכן ה"ה לגבי המקוה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קנ"ג סעי' ח' "בנו בית סתם, והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת, דינו כבהכ"נ אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו, אפילו אם בנאוהו לשם בהכ"נ; וכיון שהתפללו בו, אפילו אורחים לפי שעה, כיון שהיה מיוחד לתפלה, קדוש; ואם לפי שעה הקדישו, הכל כפי מה שאמרו". וראה ברמ"א סעי' ז'.
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ח "ר"ל אף על גב דמתחלה נשתמשו בה להדיוט מ"מ נעשית כביהכ"נ לכל מילי".
וכן כתב הכה"ח בס"ק ע"ד "מוכח מהירושלמי פרק ט' דנדרים הלכה ב' דלאו דוקא בנו סתם אלא אפילו בנו לשם חצר ואחר כך הקדישו דינו כבית הכנסת. כתיבת יד רמ"ה בגליון השלחן ערוך, יפה ללב חלק ב' בקונטריס אחרון אות א'. וכן כתב הזכור לאברהם אות ב' בשם כתיבת יד המלי"ץ". ובסוף ס"ק ע"ח כתב "וכתב שם האליה רבה בשם חוות יאיר סימן נ"ט דמי שהתנדב מקום לבנות עליו בית הכנסת או בית לבית הכנסת או מטפחת לספר תורה דאין יכול לחזור דחשיב כמו נדר אך יכול להשתמש בו דבר הדיוט דאין קדושה חל עליו בהזמנה יעו"ש, וכן כתב העולת תמיד שם".
ב
וכתב השו"ע בסעי' י"ד "ראובן שאמר: קרקע זו אני נותן לבנות עליה בהכ"נ, ולא רצו עובדי כוכבים להניחן לבנות בהכ"נ, והקהל אומרים לבנות עליו בית לת"ת, וראובן אומר: אדעתא דהכי לא נדרי, לא מצי ראובן הדר ביה; ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה, ואם הוא מבני אותה העיר, אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פירוש וצועק), אא"כ יש שם חבר עיר, דכל מאן דאתי אדעתא דידיה אתי. ( וז' טובי העיר דינם כחבר עיר)".
וכתב המשנ"ב בס"ק פ"א "לא מצי – דנעשה נדר מכי אמר קרקע זו לביהכ"נ וכדאמרינן בפיך זו צדקה", וראה בכה"ח ס"ק ע"ו ע"ז וכתב המשנ"ב בס"ק פ"ב "ואפילו לדבר הרשות ואף שהוזמן הקרקע לביהכ"נ הזמנה לאו מילתא היא כדלעיל ס"ח ואף שהוא עומד וצווח איני חפץ אלא שיהיה לביהכ"נ לא משגחינן ביה כיון דמעיקרא סתמא אמר ולא כפליה לתנאיה דלא אמר אם לא יבנו ביהכ"נ יחזירו לי הקרקע אמרינן אדעתא דידהו יהבה מעיקרא והשתא קהדר ביה ולא מצי [מרדכי]".
ג
[כתב השו"ע סי' קנ"א סעי' י"א "אם בשעת בנין בהכ"נ התנו עליו להשתמש בו, מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה; בד"א, בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבא"י, לא מהני שום תנאי". משנ"ב ס"ק ל"ב "משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות. מ"א דלא כמשאת בנימין ובא"ר מצדד לדינא כהמ"ב שמקיל בזה"].
העולה
הורה מורינו ורבינו הרה"ג יוסף אליהו שליט"א
אם התנה מפורש מראש שנותן את זה רק לזמן לבית הכנסת, ואחר כך יחזיר לשימושו האישי, יכול לחזור בו, ואי אפשר לעכב בידו כיון ששייך לו.
אך אם לא התנה בפירוש, לא יכול לחזור בו, ובית הכנסת קדוש, וכן ה"ה לגבי המקוה.