שאלה:
האם כלי הנטילה ששמים ליד המיטה צריך להיות מכוסה, והאם בשבת אין בכך אוהל?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
הכלי של נטילת ידיים צריך להיות מכוסה, ובדיעבד אם היו מגולים – יש להקל במקום שאין מצויים נחשים ועקרבים, עי' ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' ט"ו סעי' ל"ג[1]).
לענין אוהל בשבת – מותר לכסות אף בשבת אם זהו הכיסוי שלו, ובכיסוי שאינו שלו אם יש יותר מטפח בין הכיסוי למים – אסור. עי' בן איש חי (שנה שניה שמות סעי' י'-י"א[2]).
מקורות:
[1] מאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סעי' מ'-מ"א), וז"ל: "טוב שהמים שנוטל בהם ידיו יהיו מכוסים במשך הלילה. ואם היו מגולים במקום שלא מצויים שם נחשים – מותרים בנטילה, כיון שהאיסור במים מגולים הוא לגבי שתייתם. במקום שמצויים שם נחשים ועקרבים יזהר שלא ישתה מים המגולים, ולא ישפכם לרשות הרבים או ישטוף בהם את האדמה בחצרו, ולא ירחץ בהם ידיו ורגליו ואפילו גב ידו, ולא יתנם לבהמתו או לבהמת חברו לשתות". וראה בעוד יוסף חי (תולדות סעי' ב'), ז"ל: "טוב שיהיו המים שנוטל בהם מכוסים, דכתב בספר שלמי צבור, לשאול הגיעו קצת יחידים אם יש להקפיד על מים מגולים לענין נט"י דשחרית, והשבתי להם דאינו מהדברים הפוסלים לנט"י שחרית ואפילו במקום דשכיחי נחשים לא אסרום חכמים אלא לשתיה בלבד, אך את זאת חזיתי ביו"ד סי' קט"ו כתב שם בבאה"ט בשם הגאון מהר"ר שעפטיל ז"ל שכתב לא ירחץ ידים שחרית במים מגולים, קל וחומר הדחת פיו, כי אם במים מכוסים כל הלילה, ע"כ. וכתב הרב המגיה בשלמי צבור דף י"ח ע"ב, כן נמי משמע מתוך דברי הרב כנה"ג שכתב בשם ס"ה, וז"ל: כל ישראל ירא שמים ובעל נפש, צריך שיזמין אצל מטתו שני כלים אחד מלא מים ואחד ריקן, ויתן את המלא בריקן מכוסה ונקי, המלא ברוך והריקן ארור, ואם יהיה שבור ומאוס טוב ויפה, ובספר חס"ל הביא מהרב כסא אליהו ז"ל ס"ק יו"ד שכתב, וז"ל: מים מגולים אסור לרחוץ מהם משום סכנה, ובפרט בעה"ק ירושלים תובב"א, ופוק חזי מאן גברא רבא קא סהיד על האי מלתא הוא הרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קט"ז, שכתב בפירוש דבירושלים נמצאים נחשים ועקרבים, וכתב דמים שנתגלו לא ישפכם לרה"ר, ולא ירבץ בהם, ולא ירחץ בהם ידיו ורגליו ואפילו גב היד וגב הרגל שהם חלקים, ולא ישקה מהם לא לבהמתו ולא לבהמת חבירו בין טהורה בין טמאה, אבל משקה אותם לחתול". וע"ע בכה"ח (סי' ד' ס"ק י"א), ז"ל: "מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם – פסולים לנטילת ידים כיון דמאוסים הם, וכמו שכתב הב"ח בסימן ק"ס והביאו הבאר היטב שם ס"ק ח' דמים ששתו מהם חזיר או כלב – פסולים לנטילת ידים, מטעם דנמאסים משתיה. ואף על גב דהרב מאמר מרדכי שם ס"ק ז' חלק על הב"ח עי"ש מכל מקום יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת אחרי קדושים אות י"ג דמים שהכניסום לבית הכסא – פסולים לנטילת ידים.
[2] בא"ח (ש"ש פרשת שמות סעי' י"א), וז"ל: "חבית שיש בה מים ואינה מלאה כולה אלא יש בה חלל שיעור טפח ריקן מן המים – אסור לשטוח עליה בגד בשבת לכסותה. וה"ה אם היה שטוח עליה בגד – אסור להסירו דהו"ל סותר אהל, אבל אם אינה חסירה טפח שאין בה חלל אויר ריקן שיעור טפח – אין כאן דין אהל ושרי".
ועוד כתב שם (סעי' י'): "תיבה שיש עליה כסוי, אם אינו קבוע בצירים – אסור להניחו עליה בשבת או להסירו ממנה, אף על גב דאינה עשויה אלא לפתח בעלמא. ויש אומרים דכל זה הוא בתיבה שהיא רחבה וכן בכלים כיוצא בה שהם רחבים, דכסויים דומה לאהל, אבל כלים קטנים אף על פי שיש בהם חלל רחב טפח – אין כסויים דומה לאהל ושרי. ויש חולקין לאסור גם בכלים קטנים שיש בהם חלל ריקן טפח. מיהו לא אסרו בזה אלא בהיכא דאין הכסוי מיוחד להם, אבל כסוי המיוחד להם, כיון שדרכו בכך תמיד לא מחזי כעביד אהלא, כיון דאין עושין המחיצות בשבת אלא עומדין מאליהם מקמי שבתא, ומ"מ אם הוא מכסה אותם בבגד אף על גב דמיוחד להם – אסור, משום כי בבגד אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך, ולכן כלים שדרכם להניח בהם מרקחת או דבש וכיוצא, שדרכם לסתום פיהם בחתיכת בגד מפני שלא יכנסו בהם נמלים וכיוצא, צריכין להזהר לעשות להם כסוי מחרס או עץ ויניחו חתיכת הבגד למעלה מאותו כסוי, ולא יכסו בהם בחתיכת הבגד בלבד".