שאלה
מישהו בתפילה חייב להשיג את הש״ץ. באמצע קדיש יכול להמשיך להתפלל ורק לענות אמן. או חייב להפסיק לגמרי?
תשובה
אין להמשיך בתפילתו אלא יפסיק וישמע את אמירת הקדיש, כיון שיש עניין בשמיעת הקדיש וכוונתו מלבד הענייה.
השומע אמירת קדיש באמצע שמונה עשרה – לאשכנזים שותק עד שיגיע הש"צ ליתברך, ולספרדים עד דאמירן בעלמא.
מקורות
כתב השו"ע בסי' נ"ו סעי' א' "יש לכוין בעניית הקדיש ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש".
וכתב המשנ"ב ס"ק א "כי אחז"ל כל העונה איש"ר מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו ופירשו הראשונים דר"ל בכל כחו בכל כונתו ובכל איבריו דהיינו שיאמרנה בלב ונפש ולא רק כמוציא שפתיו ולבו בל עמו. גם יכוין לשמוע הקדיש מפי הש"ץ כדי שידע על מה הוא עונה איש"ר ואמן שאחר דאמירן בעלמא". והוסיף הכה"ח בס"ק א' "וז"ל הזוהר הקדוש שם תא חזי קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן דאנן משלשין, אבל קדושתא דא איהי סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקין (פירוש חותמות) דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כולא, ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כולא, וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קודשא בריך הוא אסתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה, ובגין דקודשא בריך הוא אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה, ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפייא ואתתבר חיליה ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא ותבר מנעולין וגושפנקן ושלשלן תקיפין וקליפין בישין ואדכר קודשא בריך הוא לשמיה ולבנוי זכאין אינון עמא קדישא דקודשא בריך הוא יהב לון אורייתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי עכ"ל, (פירוש הזוהר – בא תראה קדיש זה לא כשאר הקדושה שאנו מקדשים, כיון שקדושה זו עולה לכל מקום ושוברות מנעולים וחותמות של ברזל וקליפות קשות ומשליטה את כבוד הקב"ה עליהם ולכן אנו צריכים לאומרו בלשון של הסטרא אחרא ולהשיב לה בחילה כדי לשבור אותה ולהשליט את כבוד הקב"ה עליה וכאשר נשבר החותם הזה ועולה כבודו של הקב"ה לפניו נזכר הקב"ה בכבודו שגלה שהם עם ישראל ובשמו שחסר ולכן צריך עשרה ועל ידי כן כופים על סטרא אחרא להיות כפופה ושוברים את כוחה) והביאו בית יוסף וכתב דמכאן יש להתבונן כמה יש לכוין בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו עכ"ל".
וכתב עוד המשנ"ב "וכ"ש שצריך ליזהר מאד ומאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה וכדאיתא במסכת דרך ארץ דר' חמא אשכחיה לאליהו בכמה אלפי גמלים טעונים אף וחימה לשלם לאלו וכל המדבר באלו המקומות עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב [הובא בב"י סימן קכ"ה] וכתוב בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ויכולו וברכת מגן אבות וביתגדל. ובספר מטה משה סימן תי"א הביא בשם מדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו וא"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש. ואפי' להרהר בד"ת אסור בשעה שהחזן אומר קדיש מפני שצריך לכוין הרבה בעניית הקדיש [פרי חדש]. ואין חילוק בין קדיש על תנ"ך או אגדה או משניות" וכ"כ הכה"ח בס"ק ב'.
ב
וכתב הכה"ח בס"ק ט' "איתא בזוהר פרשת וילך דף רפ"ה סוף ע"א, אמר רבי יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למאריה ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך, ופירש שם בגליון בשם הרמ"ז ז"ל שבודאי אין הפסוק מדבר ברשעים גמורים שאם כן לא יהיה די לעונשם בשיקלו אלא ענין הכתוב במי שאינו מתכוין באמן שדבר קל הוא להבינו ולכוין בו דהיינו הפשוט שבסודות שמילת אמן עולה הוי"ה אדני ועל כן מי שאינו מכוין באמן עליו נאמר ובוזי יקלו ומובן במה שכתב בספר הכוונות בפסוק מלא פניהם קלון סופי תיבות אמן שר"ל על מי שמבזה בעניית אמן וכוונתו יעו"ש. יפה ללב אות א'".
ג
כתב השו"ע בסי' ק"ד סעי' ז' לגבי העומד בשמונה עשרה "אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה" וכתב המשנה ברורה ס"ק כז "עד יתברך". וכן כתב הבא"ח משפטים סעי' ה'. וכתב הכה"ח בס"ק ל"ח "וכד אמרי יתברך הדר לצלותיה. מגן אברהם ס"ק ז' בשם כנסת הגדולה. וסיים שם המגן אברהם ועיין סימן ס"ו סעיף ג', וכתב המחצית השקל דשם כתב בס"ק ו' במקום שפוסק לאמן יהא שמיה רבא יאמר עד עלמיא וישתוק כי יש מחלוקת אם חייב לומר כל הנוסח של יתברך אבל כאן דשותק ושומע דהוי כעונה ראוי לשתוק עד דאמירן בעלמא לצאת ידי כולם עכ"ל, וכבר כתבנו לעיל סימן נ"ו אות ל"ג דדעת האר"י כדעת הסוברים דצריך לענות עד דאמירן בעלמא וכתבנו שם דכן הלכה כיעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן דצריך לשתוק ולכוין עד דאמירן בעלמא".
וכן כתב השו"ע סימן כה סעי' 'י "אם סח לצורך תפילין, אינו חוזר ומברך. אם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש, לא יפסיק לענות עמהם אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים".
העולה
אין להמשיך בתפילתו אלא יפסיק וישמע את אמירת הקדיש, כיון שיש עניין בשמיעת הקדיש וכוונתו מלבד הענייה.
השומע אמירת קדיש באמצע שמונה עשרה – לאשכנזים שותק עד שיגיע הש"צ ליתברך, ולספרדים עד דאמירן בעלמא.