שאלה
בחורה כשהייתה צעירה הייתה בבית ספר חב"ד, ולכן נהגה להדליק נרות שבת בברכה (אע"פ שבבית אמא שלה מדליקה נרות), היא שואלת האם תמשיך עם ברכה או לא. ויש לציין שהם לא נוהגים כמנהגי חב"ד?
תשובה
לספרדים – עד גיל בת מצווה – יכולה לברך וטוב שתדליק לא בסמוך לאמה.
לאחר גיל בת מצווה שעדיין לא נשאת – תדליק בלי ברכה כיון שנפטרת בהדלקת אמה שהיא בעלת הבית ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וע"פ המבואר לא צריך התרת נדרים.
לאשכנזים – יכולה להדליק עם ברכה ויכולה להדליק בסמוך לאמה וגם לאחר גיל בת מצווה. (אמנם בחרדים לדבר ה' שאין חשש שיעזבו את הדת אם לא היה להם מנהג מקודם טוב שתדליק בלי ברכה).
ויש במנהג זה כדי לחזק חומות השבת והיהדות
מקורות
א
כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' ו'), ז"ל: "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם – צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו – א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו". וכתב הכה"ח בס"ק מ"ח "משמע אבל להדליק צריך אלא שאין לברך עליו, וכן כתב המגן אברהם ס"ק י"ד והתוספת שבת אות ח"י. מיהו בכלבו ובתשב"ץ לא כתבו אלא אין צריך להדליק, משמע דאין צריך אפילו להדליק כיון שהוא אצל אשתו ומדלקת בבית שאוכל, ומה שכתב המרדכי ולברך ר"ל אף שרוצה להחמיר ולהדליק לא יברך. אליה רבה אות ט"ו".
ב
כתב הב"י בסי' רס"ג "מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' נג) ב' וג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אף על פי שכבר יש אורה מרובה אף על גב דאור זרוע גמגם בזה מכל מקום יש נוהגים כך ובעניותי נראה לי ליישב דכל מה דמיתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות".
כתב השו"ע בסי' רס"ג סעי' ח' "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו אין נוהגין כן". וכתב המשנ"ב בס"ק לז "אלא כדעה הראשונה וכתב המ"א בשם השל"ה דמ"מ לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה ויש מקילין גם בזה. וכתב הפמ"ג דיש לסמוך ע"ז בנשים עניות שאין להם כ"א מנורה אחת".
כתב הכה"ח בס"ק נ"ד "ולא יברך אלא אחד – ונכון שיעמדו אצל המברך ויכוונו לברכתו שיוציאם ידי חובתם וגם המברך יכוין להוציאם ואז יוצאין לכולי עלמא. עולת שבת אות ד'. ומיהו בן הנשוי שאוכל על שלחן אביו ואמו מדלקת שם, אם יש לו חדר מיוחד לשינה תדליק אשתו בחדר המיוחד לשינה ותברך, ואם רוצה להדליק גם אצל השלחן תדליק מקודם ואחר כך תדליק בחדר השינה ותברך, אך צריך ליזהר שיהיו הנרות דולקות עד בואם לישן כדי להנות מאורה. והוא הדין איש ואחיו האוכלים על שלחן אחד, אחת מברכת על נר שאצל השלחן והשנית על נר שבחדר המיוחד לה. וזהו הנכון ליזהר לכתחלה, אבל המנהג לברך כל אחד על מנורה שלו ואף על פי שאוכלין במקום אחד".
ג
ולספרדים כתב הבא"ח (ש"ש נח סעי' ב'), שהבעל אינו מברך על נרות שבת אפי' מדליק בחדר אחר, מאחר שאשתו הדליקה בברכה על הנרות שבשולחן ששם עיקר ההדלקה, אמנם אם ירצה הבעל להדליק בחדר אחר – יכול להדליק, אך בלא ברכה. ועיין בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' נ') שהאריך והרחיב בדין זה והביא פוסקים רבים שלדעתם יכול הבעל לברך על הדלקת נרות, ואין נפ"מ מתי ידליק הבעל, וכתב: "אך אנא עבדא, איני מתיר אלא בהיכא דהבעל יקדים להדליק ולברך קודם שתברך האשה", והמשיך שם הרב פעלים: "ושו"ר בס' תורה לשמה כת"י שאלה כזאת דניד"ד ממש". משמע מדבריו שהשאלה בס' הנ"ל בסי' ע"ח כוונתו היא שהבעל ידליק לפני האשה ורק בזה יש מקום להתיר בדוחק. ושם הנדון כיון שלבעל יש את אותו חיוב כמו האשה משא"כ במי שסמוך על שולחן בעל הבית ואין לו חדר מיוחד לו. וכלקמן:
ד
כתב שולחן ערוך הרב סעי' ט"ו "בד"א כשאוכלת משלה אבל אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו".
כתב ערוך השולחן סעי' ז' "ובנות ישראל נוהגות לברך כל אחת בעצמה אף כשהן אצל אמן אף שהבעל אינו מברך וסומך על ברכת אשתו כמ"ש בסעי' ה' משום דהחיוב הוא רק על המשפחה כמ"ש שם מ"מ הבנות מפני שהן נצטוות יותר כמו שנתבאר מברכת כל אחת ואחת וטוב שכל אחת תברך בחדר בפ"ע מיהו עכ"פ לא יברכו שתים במנורה אחת כמ"ש". וכ"כ בתהלה לדוד סעי' ז' "בסמוך על שולחנו נראה דאין לברך אבל גם בזה המנהג לברך וצ"ע". וע"פ המבואר ברב פעלים טוב שתדליק קודם וראה במנחת יצחק ח"י סי' כ' אות א'
ובהגדה של פסח מבית לוי שנהגו בבית הגרי"ז מבריסק זצ"ל שבנות מדליקות נרות. ובשערי הלכה ומנהג סי' קל"ח בשם הרב'ה מחב"ד שגם לבנות קודם הגיען לגיל מצוות נכון הדבר מצד חינוך וגם שיזכו לבעל תלמיד חכם, וכדי שלא תשווה לגמרי לאמה ויראה כזלזול תדליק רק נר אחד, ועיי"ש שיש במנהג זה כדי לחזק חומות השבת והיהדות. ונערות ממשפחות שאינן שומרי תורה ומצוות שאמותיהן אינן מדליקות נרות שבת, חייבות המה מדינא בהדלקת נרות שבת.
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"א פ"י סעי' י"א "מנהג חב"ד ללמד את הבנות להדליק נרות שבת בברכה. אמנם נראה למעשה שיכולות הבנות להדליק מדין חינוך עם ברכה רק עד גיל שתים עשרה ויום אחד, אבל לאחר מכן – לא תברכנה, כיון שזו ברכה לבטלה. ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וכדי להסתלק מידי כל ספק – רצוי שתדליק באותו מקום שאמה מדליקה. וכל זה לבנות ספרדיות, אך לבנות אשכנזיות – הנח להן במנהגן לברך".
ה
כתב השו"ע יו"ד סימן ריד סעי' א' "אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר" וכתב הש"ך ס"ק ה' "ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגן היה בטעות שנסתפקו בדבר ועכשיו שנתברר שמותר לא הוי כאילו קבלום בנדר ונראה דה"ה אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח"כ נתברר שאין בו איסור כ"כ לא הוי נדר כדלקמן סימן רל"ב סעיף י'".
העולה
לספרדים – עד גיל בת מצווה – יכולה לברך וטוב שתדליק לא בסמוך לאמה.
לאחר גיל בת מצווה שעדיין לא נשאת – תדליק בלי ברכה כיון שנפטרת בהדלקת אמה שהיא בעלת הבית ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וע"פ המבואר לא צריך התרת נדרים.
לאשכנזים – יכולה להדליק עם ברכה ויכולה להדליק בסמוך לאמה וגם לאחר גיל בת מצווה. (אמנם בחרדים לדבר ה' שאין חשש שיעזבו את הדת אם לא היה להם מנהג מקודם טוב שתדליק בלי ברכה).
ויש במנהג זה כדי לחזק חומות השבת והיהדות