שאלה
נסעתי ברכב מעל שעה ממתי אני מתחייב בברכת הגומל?
תשובה
הנוסע ברכב 72 דקות מעיר לעיר מברך הגומל.
הנוסע ברכב 72 דקות מעיר לעיר ועובר דרך ערים אחרות לספרדים מברך ולאשכנזים לא מברך אלא א"כ יש נסיעה של 72 רצוף שאינה עוברת ליד מקום ישוב.
מקורות
כתב הטור סי' רי"ט "ונוהגין באשכנז וצרפת שאין מברכין כשהולכים מעיר לעיר שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי בה חיות רעות ולסטים והא דאיתא בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו אלא לענין תפלת הדרך שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על עצמו אבל ברכת הגומל במקום תודה איתקן".
וכתב הב"י "כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שמ) עתה נהגו העולם לברך ברכת הגומל אפילו כשהולכים מעיר לעיר וכ"כ הרמב"ן (בתורת האדם שם ובחדושיו נד:) וכתב בה"ג (ברכות פ"ד) שכשיש לו לילך פרסה או יותר אומר תפילת הדרך אבל פחות מפרסה אינו אומרה שמע מינה דסבירא ליה דשיעור דרך פרסה הוי עכ"ל וז"ל ארחות חיים (הל' שני וחמישי אות כ"ד) יש אומרים שאינו מברך הגומל אלא אם הלך פרסה או יותר והרמב"ן (שם) כתב שכל דרך בחזקת סכנה ואפילו בפחות מפרסה מודה ע"כ ולא כן המנהג עד כאן לשון ארחות חיים. ולענין הלכה נראה דבפחות מפרסה אינו מברך הגומל כדברי בה"ג לענין תפילת הדרך".
כתב השו"ע סימן ריט סעי' ז' "באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים; ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה; ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ב "נוהגים לברך מפני וכו' – דס"ל דברכה זו שוה לענין ברכת תפלת הדרך לעיל בסימן ק"י עי"ש" ובס"ק כ"ג "ומיהו בפחות וכו' – דבמקום קרוב כזה בודאי לאו בחזקת סכנה הוא".
ב
כלומר שלמנהג ספרד זה נלמד מתפילת הדרך ולמנהג אשכנז זה דווקא אם יש סכנה ברורה ובתפילת הדרך מצינו
כתב השו"ע סימן קי סעי' ז' "אומר אותה אחר שהחזיק בדרך; ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ( ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י), ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לן באותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תה"ד בכל גווני (וכ"כ הכה"ח בס"ק נ"ו)"
ביאור הלכה ד"ה ואין לאומרה "עיין במ"ב הטעם והוא מהרא"ש ולכאורה לפ"ז אפילו אם יש לו ליסע פרסה ביחד אך שהוא נוסע הפרסה דרך איזה עיר או שיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסה ג"כ לא יאמר תה"ד בחתימה דהא ליכא מקום סכנתא ואפשר דלא פטרו רק אם כל דרך נסיעתו היה פחות מפרסה ומה שאמר אח"כ ובלבד שלא הגיע וכו' שאני התם דמה שהלך כבר ליכא לאיצטרופי לחייבו עי"ז ומה שיסע למחר נסיעה אחריתא היא משא"כ בעניננו וצ"ע".
וכתב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב יורה דעה סימן כה "ובעניין השאלה של תפילת הדרך וברכת הגומל לנוסע מעיר לעיר, כבר דשו בזה רבים אם חושבים את שיעור פרסה לפי שיעור מהלך אדם ברגל או לפי הזמן של מהלך אדם ברגל דהיינו זמן נסיעה של שיעור פרסה, והיא שעה וחומש. עיין בפתה"ד (ח"ד השמטות לח"ב דף שי"ג, ועיין בשד"ח מערכת ברכות סי' ב' אות ט"ו). ועיין בכף החיים הלכות פורים (סי' תרפ"ח אות י') בדין סמוך ונראה שהביא משם מקו"ח, ומהגהת יד שאול ומשואל ומשיב נחל אשכול ועוד. ועיין לרב פעלים (ח"ב יו"ד סי' מ' וח"ג יו"ד סי' כ"ד). ומידי פלוגתא לא נפקינן ולכן אינו יכול לברך בשם ומלכות אלא אם נסע מעיר לעיר נסיעה של שעה וחומש [ובמקום דשכיח סכנה ביותר פסק מרן בסי' רי"ט סעי' ז' שמברך אפילו פחות מפרסה]". וראה בשו"ת מאמ"ר ח"ג או"ח סי' ה'.
ג
ובסעי' ט' כתב השו"ע "הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"א "משום שמצויים ביותר תקנו עליהם ברכת הגומל משא"כ אינך שאינם שכיחים כלל אין לברך עליהם הגומל אלא בהני דנעשה להם נס יברך שעשה לי נס כשיגיע לאותו מקום. ומי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול לכו"ע מברך ברכת הגומל". וכתב בשער הציון ס"ק י"ט "כן משמע ממגן אברהם, והטעם, דאף לדעה ראשונה בסעיף ז טעמם שלא חייבו אלא בהולכי מדבריות, דשכיחי בה חיות רעות ולסטים אבל לא בסתם דרך, והכא שפגעו בו לסטים כולי עלמא מודו".
וכתב הכה"ח בס"ק נ"ב "הלבוש לא הביא יש אומרים זה משמע דסבירא ליה כסברא ראשונה דיש לברך הגומל. וכן כתב הט"ז ס"ק ז' דהרבה נוהגין כסברה ראשונה יעו"ש. וכן כתב מגן אברהם ס"ק יו"ד, אליה רבה אות ט"ו, אשל אברהם אות יו"ד. אבל הברכי יוסף אות ח' כתב דאנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שהסכים לברך בלא שם ומלכות. וכן כתב בספרו מחזיק ברכה אות ו' ובלדוד אמת סימן כ"ג אות ו'. והביאו שערי תשובה אות י"ב, בית עובד אות י"ד, זכור לאברהם מערכת ברכות אות ה'. וכן כתב החסד לאלפים אות י"ב, בן איש חי פרשת עקב אות יו"ד. ועל כן כיון דאיכא פלוגתא בזה במקום דאיכא מנהג לברך יברכו דהא במקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל כמו שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב', אבל במקום דליכא מנהג אין לברך אלא בלא שם ומלכות כמו שכתב מרן ז"ל".
ד
כתב הכנה"ג הגהות הב"י "נוהגין המון העם שלא לברך ברכת הגומל אפילו ביותר מפרסה, כגון מקושטנדי"נא לקוג"ק גי"ק מי"ני, ומתי"ריא לבאי"נדיר, וכיוצא בהם. ולכאורה נראה דאין להם על מה שיסמוכו, דכיון דהמנהג לברך ברכת הגומל אפילו מעיר לעיר, כמו שכתב הרד"א ז"ל, וכן המנהג עכשו פשוט בכל ישראל, למה לא יברכו ביותר מפרסה אפילו במקום שאין שם סכנה, כ"ש שכל הדרכים בחזקת סכנה. וכבר הודעתי לבני תיריא ההולכים לבאי"נדיר או למקום אחר כיוצא בו, שהם חייבים בברכת הגומל, והירא את דבר ה' מברך ברכת הגומל. וצריך לתת טעם למנהג העולם, שלא לחנם נתפשט מנהג זה ולא מיחו בהם חכמים. ויראה לי, דכיון דבאשכנז או צרפת נוהגין שאין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים, אבל בספרד נוהגין לברך אף ההולכים מעיר לעיר, כשקבלו עליהם מנהג זה היינו מעיר לעיר דומיא דהולכי מדברות שהוא מקום רחוק ויש בו סכנה, אבל ממקום למקום קרוב במקומות [בד"ר: כמקומות] הללו שהולכין ובאין ביום אחד או בפחות, כיון שאין בהם סכנה אלא לעתים רחוקות, לא קבלו עליהם מנהג לברך בכגון זה. ומטעם זה נהגו גם כן שלא לברך כשהולכין מהעיר לכפרים דרך ים, אף על פי שהוא יותר מפרסה, דלא קבלו עליהם מנהג ז" וכן כתב הכה"ח בס"ק מ'.
וכתב מרן הרב בסידור קול אליהו עמ 539 סעי' ה' " הנוסע מעיר לעיר נסיעה רצופה למעלה מ72 דקות וכן הטס ממקום למקום 72 דקות מברך ברכת הגומל". וכתב בקו"צ 39 שלדעת השו"ע בנסיעה מחוץ לעיר של 72 דקות יברך אפי' עם עובר ליד עיר או דרכה ולדעת אשכנזים דווקא אם נוסע 72 דקות ואין עיר לידו.
וכתב בשו"ת אור לציון חלק ב –שאלה מ"ב" שו"ת אור לציון חלק ב פרק יד – דיני ברכות
אין הנוסע מעיר לעיר מברך ברכת הגומל אלא אם כן נסע בכביש שתנועת המכוניות בו דלה באופן שאין רכב זה רואה רכב אחר, כגון בכבישים נידחים, או שנסע בשעות הלילה המאוחרות. וצריך שמשך הנסיעה יהא לפחות שעה וחומש, והליכה וחזרה באותו יום מצטרפים לברכת הגומל, ואפילו נסע ביום וחזר בלילה, אבל אם חזר למחרת אין מצטרף. ואם יש בנסיעה אחת שעה וחומש, אם נוסע וחוזר באותו יום, מברך ברכת הגומל רק פעם אחת בסוף חזרתו, ואם נוסע ביום אחד וחוזר למחרת, מברך בכל יום ברכת הגומל. וכל זה בדרכים רגילות, אבל הנוסע בדרכים מסוכנות, כגון הנוסע לחברון או בכביש הבקעה וכדומה, שיש חשש סכנה לעובר שם, מברך בכל אופן, אפילו מצויים באותו כביש הרבה כלי רכב, ואפילו נסע פחות מפרסה" וביאר בהערות "ואי אפשר לומר שדרכים אלו בחזקת סכנה זו, ומשום סכנת תאונת דרכים אין לברך, שסכנה זו אינה בכלל תקנת חז"ל לברך ברכת הגומל, שהרי בודאי שאף הנוסע שעה וחומש בעיר וכגון בערים הגדולות בעולם אינו מברך, אעפ"י שיש בהם סכנת תאונת דרכים, ועל כרחך שהתקנה היתה רק משום ליסטים וחיות רעות, ולכן רק באופן שיש חשש ליסטים וחיות רעות, וכגון שיש מרחק גדול בין רכב לרכב, באופן שאין רכב זה רואה רכב אחר, וליסטים וחיות רעות אינם חוששים לפגוע בהם, נחשבת הדרך בחזקת סכנה, ומברך ברכת הגומל לכשמגיע בשלום".
אמנם נראה שמאחר שבספרד הנהג גם לברך כאשר אין חשש סכנה מוחשי ובנסיעה בין עירונית של פרסה לעיר אחרת יש סכנה יותר מנסיעה עירונית יש לברך ואע"פ שגם בנסיעה עירונית יש סכנה אין לנו אלא מה שתיקנו חז"ל.
העולה
הנוסע ברכב 72 דקות מעיר לעיר מברך הגומל.
הנוסע ברכב 72 דקות מעיר לעיר ועובר דרך ערים אחרות לספרדים מברך ולאשכנזים לא מברך אלא א"כ יש נסיעה של 72 רצוף שאינה עוברת ליד מקום ישוב.