שאלה
האם אפשרי להשתמש בכפת חלבית על מנת להאכיל בו תינוק מאכלים בשריים?
תשובה
כבולעו כך פולטו כפית זו איך שנראה עשו בה שימוש רק בכלי שני או עכ"פ עירוי מכלי ראשון ולכן מספיק לה עירוי ומכל מקום נהגו להגעיל מכמה טעמים ראה בתשובה.
אשכנזים נהגו שלא להעביר כלי מבשרי לחלבי וכן להיפך כיון שיכול להיגרם בזה מכשול. וה"ה בתינוק כיון שאם ישכח ויאכילו מאכל חם נמצא מאכילו איסור.
מקורות
כתב השו"ע ביו"ד סי' קכ"א סעי' א' "הלוקח כלים ישנים מן העובדי כוכבים, כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן. לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים שנשתמש בהם בצונן, כגון כוסות וצלוחיות וכיוצא בהן, מדיחן, וצריך לשפשפן היטב במים בשעת הדחה כדי להסיר ולמרק האיסור שעל גביהן, ואחר כך שוטפן במים ומטבילן, והם מותרין".
כתב השו"ע בסי' תנ"א סעי' ו' "כל כלי הולכין בו אחר רוב תשמישו; הלכך קערות אף על פי שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש, כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמערה עליהן מכלי ראשון, כך הוא הכשרן. הגה: ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון (טור בשם אבי העזרי ומרדכי פ' כל שעה ותוספות סוף מסכת ע"א), וכן הוא המנהג. וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו בכלי ראשון, כגון כפות וכדומה לזה (הגהות מיימוני פ"ה ואגור)" וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ח שאם לפעמים משתמשים בו באור די לו בליבון קל וכ"כ הכה"ח בס"ק ק"ח וזה בפסח שהחמיר הרמ"א ללכת אחרי מיעוט תשמישו ומחשיבים את זה ככלי שנתמשו בו לאיסור.
וכתב עוד בשו"ע סעי' ה' "כלים שנשתמש בהם בחמין, כפי תשמישן הכשרן. אם תשמישן בכלי ראשון, כגון כף שמגיסין בו בקדירה, צריך להכשירן בכלי ראשון; ואם תשמישן בכלי שני, הכשרן בכלי שני; וכלי שמשתמשין בו בעירוי שמערה מכלי ראשון, לא סגי ליה בהכשר דכלי שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון".
ב
כתב המג"א סי' תק"ט ס"ק י"א "ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסו' בדבר ומ"כ בשם הגאון מהור"ר בנימין מפוזנא ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאי' בחולין דף ט' ע"ב והא דשרינן הכא י"ל כיון שלעול' אין משתמשין בו אלא ע"י ליבון ליכא למיגזר כנ"ל".
וכתב המשנה ברורה סימן תנא ס"ק י"ט "וסכינים הבלועים מבשר לחלב די בהגעלה אך העולם נהגו איסור בזה וכתב בתשובת ח"ס סי' ק"י דהיכא דהגעיל לצורך פסח הוא נוהג להתיר להחליף מבשר לחלב או איפכא כיון שלא היתה כונת ההכשר לצורך זה". וטעם זה שייך גם כאן.
ג
בשו"ע ביו"ד (סי' צ"ד סעי' ז') כתב: "בשר רותח שחתכו בסכין חולבת – כל החתיכה אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר. אבל אם אינו בן יומו, או אם אינו יודע שהוא בן יומו – אינו אוסר אלא כדי קליפה". והוסיף הרמ"א: "וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון, ואז אם הסכין בן יומו ואין ס' בבשר נגד הסכין – הכל אסור, ואף הסכין צריך הגעלה. אבל אם הוא כלי שני – הבשר צריך קליפה והסכין נעיצה בקרקע, וכן נוהגים". אם כן לדעת רמ"א – גוש אינו מבשל אם מונח בקערה אפילו אם היד סולדת בו. וראה דרכי משה (יו"ד סי' ק"ה ס"ק ד').
אמנם הרש"ל באיסור והיתר שלו (סי' נ"א) כתב שהחותך בסכין חלבית בת יומה בשר חם שהיד סולדת בו אפילו בכלי שני – אסור, כיון שהוי "גוש" ומבשל. וכן כתבו הש"ך (יו"ד סימן ק"ה ס"ק ח') והמג"א (או"ח סי' שי"ח ס"ק מ"ה).
וכתב הזבחי צדק (סי' צ"ד ס"ק נ'): "רוב האחרונים ז"ל נחלקו על דין זה, וסבירא להו דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל דבר הצלול שמתערב מיד ומתקרר במהרה, אבל חתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש, כל זמן שהיד סולדת בו עומד בחמימתו ומפליט ומבליע שפיר". וכו', ועיי"ש שהביא את החולקים. וראה מש"כ בס"ק נ"א. וראה בכה"ח (או"ח סי' שי"ח ס"ק קע"ח; יו"ד סימן צ"ד ס"ק ע"ב) שכתב שאפשר להקל בדיעבד בדבר "גוש" שנמצא בכלי שני. ולכאורה אם יחתוך עם כפית תפו"א וכדו' יהיה לזה דין של כלי ראשון שיש להחמיר בו.
העולה
כבולעו כך פולטו כפית זו איך שנראה עשו בה שימוש רק בכלי שני או עכ"פ עירוי מכלי ראשון ולכן מספיק לה עירוי ומכל מקום נהגו להגעיל מכמה טעמים ראה בתשובה.
אשכנזים נהגו שלא להעביר כלי מבשרי לחלבי וכן להיפך כיון שיכול להיגרם בזה מכשול. וה"ה בתינוק כיון שאם ישכח ויאכילו מאכל חם נמצא מאכילו איסור.