שאלה
האם יש ייחוד של איש עם שלוש נשים אם אותן שתי נשים הם בנותיו של אותו האיש מתחת לגיל בת מצווה?
תשובה
במקרה הנ"ל מותר, ואין בעיה של יחוד לכו"ע.
מקורות
כתב השו"ע באה"ע סי' כ"ב סעי' א' "אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו". ובסעי' ב' כתב "כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה. ואף על פי שאינה ערוה, בכלל ייחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על ייחוד עובדי כוכבים. נמצא, כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה, בין ישראלית בין עובדת כוכבים, מכין את שניהם מכת מרדות, האיש והאשה, ומכריזין עליהם".
כתב הפת"ש בס"ק ב' "וע' בס' זכור לאברהם אות י' יחוד הביא ג"כ דברי הב"ח אלו. וכ' עוד ולכאורה נראה דכ"ז הוא דוקא להתייחד עמה לבדה אבל אם יש שם אשה אחרת אפי' אם בתו או בת בתו שם אסור דהא בב' נשים אסור להתייחד לכ"ע (ע"ל ס"ה) וכמו כן אב ובתו ההולכים בדרך ויש ישראל אחר עמהם אסור דדוקא בעיר מהני ב' אנשים ולא בדרך ומטעם שמא יצטרך א' לנקביו וכאן נמי יש חשש שמא יצטרך האב ותשאר בתו ביחוד עם ישראל האחר. ומזה הטעם אשה ההולכת בדרך ובנה עמה לא תוכל לילך עם עגלון אא"כ יש ישראל אחר דהוי ג' עם העגלון. באופן דנראה דאין חילוק בין אם הוא בנה או אביה וכדומה דלעולם בעינן ג' דדוקא בבעל ואשה אמרו דמשמרין זא"ז ולא באחר וע' ת' מהרי"ו סי' נ"ה (הובא בבה"ט ס"ק י"ד). וע"ש עוד שכתב בשם חכם אחד דאף אי נימא דהבן מהני לשמור אמו משום דהבן מקפיד שלא תזנה אמו משא"כ אב עם בתו דהבת אינה מקפדת כ"כ אם יזנה אביה ע"ש". וכ"כ ביוסף אומץ סי' כ"ו, אמנם ראה באג"מ אבה"ע ח"ב סי' ט"ו שפליג וכתב "וגם מש"כ בשם חכם אחד חלוק בין בן לבת דבן מקפיד שלא תזנה אמו והבת אינה מקפדת כ"כ אם יזנה אביה, לא נכון כלל לומר סברות בדויות בלא שום מקור. ולכן הרוצה להחמיר יחמיר לעצמו, דהא מצינו תנאי שהחמירו על עצמן כר"מ דאמר הזהרו בי מפני בתי ממדת חסידות אבל לדינא אין לאסור וכדנוהגין דלא כזכור לאברהם", וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ' פי"ד אות ו' וכתב שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן סה "ומסתבר שגם האיש יש לו בושה לזנות עם אשה בפני אמו ובתו ואחותו לסתם אינשי שהן שומרי תורה ומצות דכולן רוצין שיחזיקוהו לשומר תורה ומצות שלכן רק כשיש לחוש לכולן שיתקוף אותן יצרן לזנות איכא איסור יחוד ולא כשאיכא גם אחריני אף קרובות שאין להן יצר ותאוה כיון שעכ"פ הם לא יעברו על האיסור יתבייש מלעשות איסור לפניהן וליכא איסור יחוד גם מצד האיש, ונ"מ בנכרית שהיא אין לה בושה כלל כלשון הרמב"ם בפכ"ב איסו"ב ה"ד לענין שבנכרים אין אשתו משמרתו ואין להם בושה שמ"מ ליכא איסור מחמת שהאיש יש לו בושה".
ב
ראה בשו"ע סי' כ"ב אבן העזר סעי' י' שכתב "מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה, מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו. וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה". וכתב הפתחי תשובה ס"ק י"ב "בס' זכור לאברהם שם כתב בשם הב"ח דעד ט' שנים ויום אחד אינה מוסרת עצמה לביאה ע"ש" והטעם כתב רש"י הביאו הט"ז ס"ק ט' שאם יודעת לא לספר מענינים אלו היא בכלל ומצילה בעיר מן היחוד.
ומאיזה גיל כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ' איסורי יחוד פרק טז "ראיתי הלום בספר ישכיל עבדי ח"ה חאה"ע סי' כ"ב שנשאל ע"י הרב דבלצקי כמה הוא השיעור שאפשר לומר בתינוקת שיודעת עם ביאה כי לא פורש על כך בשו"ע ובדברי הפוסקים, ומה שפורש הוא רק לענין השיעור שאינה מוסרת עצמה לביאה שהוא עד ט' שנים. והשואל רצה לומר שמכיון שהטעם הוא כדי שתספר בשוק א"כ מספיק אפי' בת שש ובת שבע דכאשר רואה דבר מוזר דרכה לספר. ומחבר הספר השיב לו דדבר כזה אינו תלוי בגיל אלא תלוי בהתפתחות השכל, ונתן דבריו לשיעורין דלא כל התינוקות שוים בזה וצריך האדם להיות בקי בטיב התינוקות והתפתחות שכלה עיין שם.
וראיתי שהתלבט בכך גם בשו"ת בית שלמה (מסקאלא) חאו"ח סי' מ"ח ומבאר דבסתמא כל שבושה לעמוד ערומה לפני אנשים עד שתגיע לגיל תשע שנים ויום א' הוית בכלל קטנה היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה עיין שם. ולפי"ז כל עוד שלא יעמדו על טיבעה של התינוקת אם היא בכזאת לא מהני לשמירה.
אבל ראה זה דבספר המקנה בקדושין שם ד' פ"ב ע"א מבאר ומפרש בהדיא דתינוקת הוי שמירה כל שהיא יותר מבת ג' שנים, וכן מבאר בפשיטות בנתיבות לשבת שם בסק"ז דהבת כשהיא בת ג' שנים הוי' שמירה עיין שם. והיינו דחז"ל קבעו טבע סתם התינוקת כי מגיל ג' שנים ומעלה שראויה כבר לביאה דמאז והלאה יודעת כבר ברגשיה הנפשיים הפנימיים משהו מטעם ביאה אבל אינה מוסרת עצמה עדנה לביאה, ולכן יפחדו ממנה שתגלה סודם כאשר כן גם טבע התינוקות בגיל כזה לפטפט ולספר בקלות על כל תנועה בלתי רגילה שרואים סביבם, ופשוט".
ג
כתב השו"ע שם סעי' כ' "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים. וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה. ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו", וכתב הב"ש ס"ק כב "כתב בט"ז בשם תשובת מהרי"ו סי' נ"ה מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפילו אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית".
ד
וכתב הדרישה בס"ק י"ב "ובזה נלע"ד דנתיישב ג"כ מנהג הנשים הנ"ל דכשלקחה עמה שומר קטן תינוק או תינוקת כדינא ליכא למיחש למידי אף בשדה דכשירצה השומר להטיל מים או לעשות צרכיו תלך האשה עם השומר ולא תתייחד עם הגדול וכן בלילה אף שהשומר ניים וישן כשירצה היחיד לאונסה תקיץ את השומר ויעור משנתו וישמרנה וראה בעזר מקודש בהרחבה".
העולה
במקרה הנ"ל מותר ואין בעיה של יחוד לכו"ע