שאלה
האם מותר לתת לחייט עבודות תפירה בחול המועד?
תשובה
יכול למסור ליהודי או גוי בגד לתיקון במועד, בתנאי שיתנה עמו שיעשה במוצאי החג, ובלבד שלא יספור לו את מספר התיקונים במועד.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקמ"א סעי' א' "מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט, אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "מותר לעשות וכו' – ודוקא לצורך המועד", וכ"כ הכה"ח.
כתב השו"ע בסעי' ד' "אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים; וכן אסור לומר לאינו יהודי לתקנם".
כתב המשנ"ב ס"ק י' "אסור לתקן – אף על פי שיתקרעו יותר אם לא יתקן אסור דלא מיקרי דבר אבד אלא שעיקר הדבר נפסד אבל בשביל מעט תוספות קלקול לא ואם יתקרעו לגמרי כשלא יתקנם מותר אף ע"י ישראל לתקן וא"צ שינוי דהוי דבר האבד. וה"מ כשצריך לילך בהם בחוה"מ הא אין צריך להם בחוה"מ פשיטא דאסור דיניחם ולא ישתמש בהם עד לאחר המועד [פמ"ג] . ודע דבכל זה אין חילוק בין אם נתקרעו במועד או שנתקרעו לפני המועד".
וכתב הרמ"א "מיהו ע"י שינוי שרי לתקנם קצת לצורך המועד".
וכתב משנה ברורה ס"ק יב "מיהו ע"י שינוי – היינו אם היה אומן צריך שינוי והשינוי מבואר לקמיה בס"ה אבל אם הוא הדיוט תופר כדרכו וכדלקמיה. וכ"ז אינו מותר רק בצריך למועד".
ב
כתב השו"ע סי' תקמ"ג סעי' ג' "מותר ליתן לאינו יהודי מלאכה, בקבלנות או בשכיר יום, שיעשנה אחר המועד; ובלבד שלא ימדוד וישקול וימנה כדרך שעושה בחול. הגה: ואף אם יעשה האינו יהודי אח"כ מלאכה, שרי, הואיל והתנה עמו לעשותה אחר המועד".
כתב המשנ"ב ס"ק ז' "מותר ליתן לנכרי וכו' – וה"ה דלישראל שרי ליתן ונקט נכרי דלא נימא דנכרי בודאי לא יקיים ויעשה במועד". וכ"כ הכה"ח בס"ק י"ב.
וכתב הכה"ח בס"ק י"ג "פירוש שיאמר לו בהדיא שיעשנה אחר המועד. מגן אברהם שם ומחצית השקל. מיהו האליה רבה אות ד' כתב דאין צריך להתנות שלא יעשה עד אחר המועד אלא כיון דנותן לו לעשות אחר המועד סגי יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות ב' וכתב דכן משמע מדברי הנמוקי יוסף והמרדכי ורבינו ירוחם יעו"ש. אמנם חיי אדם שם אות א' פסק כדברי מגן אברהם. וכן כתב מקרא קודש שם אות ה', משנה ברורה אות ח'".
וכתב הבה"ל ד"ה "שיעשנה אחר המועד – עיין במ"ב פירוש שיאמר וכו'. והוא מהמ"א וכונתו שיתנה עמו שלא יעשנה במועד וכן מוכח ממחצית השקל והוא לאפוקי מדעת הא"ר שסובר שא"צ לומר לו בפירוש שלא יעשה במועד אלא במה שמדבר עמו שיעשה אחר המועד סגי. ופשטיות דברי הרמ"א שכתב הואיל והתנה עמו וכו' משמע ג"כ כהמ"א. ומה שמחלק בזה ממה שאמרו פוסק עמו לשבות דהכא קיל טפי המעיין בריטב"א יראה הסברא להיפך [ונהי דסמכינן על הפוסקים דמשוה ענינינו לענין דפוסק ושלא כהריטב"א עכ"פ שלא להקל יותר משם] גם מה דמשמע מניה שהלבוש כתב שני דיעות בענין זה לענ"ד לא ירד הלבוש לזה רק עקרו בא להביא דעת המקילין דכיון שהתנה שלא יעשה אף אם עושה ל"ל בה וכתב בשם י"א דכן הוא בנ"י בשם י"א ובאמת לא ברירא כ"כ דהריטב"א פליג ע"ז עיין שם".
וכתב המשנ"ב ס"ק י' "וימנה – וא"כ כשנותן כליו לכובס עכו"מ לכבס אחר המועד לא ימנה אותם ונראה דבשביל זה נהגו העולם שלא ליתן לכובס עכו"מ בחוה"מ כלל מפני שאסור למנותו ובלא מנין אינו מאמינו. ובדגול מרבבה כתב דכלי פשתן מותר ליתן לו שיכבס אחר המועד ואף למנותם ומא"ר בסימן תקל"ד ס"ב משמע שאין מחלק בזה. ובשעת הדחק יש לסמוך להקל".
כתב הכה"ח בס"ק ט"ז "ואף אם יעשה העכו"ם אחר כך מלאכה שרי וכו'. פירוש ואין צריך למחות בידו. מגן אברהם ס"ק ו', חיי אדם שם, מקרא קודש שם, משנה ברורה אות י"א. והני חלוקים שידועים שהם של ישראל והעכו"ם מכבסן על גבי הנהר צריך למחות בידו כשרואהו. כן כתב המגן אברהם סימן רנ"ב ס"ק יו"ד גבי שבת יעו"ש. וכתב האשל אברהם בסימן זה אות ו' דהוא הדין לענין חול המועד. ומיהו עיין בדברינו לשם אות ל"ג שכתבנו דיש חולקין על דברי מגן אברהם הנז' יעו"ש, ואם כן כל שכן בחול המועד".
העולה
יכול למסור ליהודי או גוי בגד לתיקון במועד, בתנאי שיתנה עמו שיעשה במוצאי החג, ובלבד שלא יספור לו את מספר התיקונים במועד.