שאלה
בסוכות של בד ששמים שלוש חוטים בשביל לעשות לבוד.
מה קורה כשילד יושב על החוטים ואין המידות הנצרכות להכשיר את הסוכה?
תודה
תשובה
וא"כ אם עשה את החוטים בארבע רוחות – מלבד הפתח כשר לכתחילה.
כאשר יושב הקטן הוא ממעט ובעצם פוסל אם זה רק בקצת מהדופן זה בסדר אבל אם מוריד דופן כאן ישנה בעיה אם זה זז כשיעור טפח, ומכל מקום ניתן להקל עד תזוזת הבד ג' טפחים וכחזו"א ובצירוף הב"י שמספיק 2 דפנות וקצת.
ולאחר שהקטן קם אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי, כי מסתמא הבד לא זז באזור של עשרה טפחים שיעור ג' טפחים, ובפרט לדעת הב"י שמספיק ב' מחיצות ושבעה טפחים,
והטעם עיקרי כיון שנעשה בהכשר ראה ברמ"א סי' תרכ"ו סעי' ג' ובנו"כ.
מקורות
אם הבד של הסוכה באזור זה (עשרה טפחים) נע יותר מטפח בעיה אמנם אם עשה ארבע דפנות כך וזה לא נע שלוש טפחים יש להקל
בברכה המרכז העולמי למענה הלכתי שעל ידי דרכי הוראה ותשובה בהרחבה :כתב השו"ע סי' תרכ"ח סעי' ב' "העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, פסולה; אבל אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, אפילו אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, כשרה".
כתב המשנ"ב ס"ק יב "אם אינה יכולה וכו' – ר"ל שלא קשרה בחוזק כלל שאיזה רוח שיבוא יעקרנה פסולה דאפילו דירת עראי לא הויא".
כתב השו"ע סימן תרל סעי' י' "העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה; על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אף על פי שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה".
וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ח "עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם – ר"ל דאם מנידה אותם אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה".
וביאר השער הציון ס"ק מה "כן מוכח מרש"י דיבור המתחיל שאינה יכולה, וכדבריו כתבו גם כן הר"ן והריטב"א והאור זרוע, ודחקו לרש"י לפרש כן דאי לאו הכי יפל קושית הגמרא דקמקשה והא איכא נופו, שבודאי לא יפל על ידי הרוח אחרי שלמטה מן הנוף האילן הוא קשה ועב".
ב
וכתב הכה"ח ס"ק ס"ז "ומילא בין האוירים וכו'. היינו אם שיעור דופן הסוכה שהוא עשרה טפחים בגובה הוא גם מן הענפים, דאי לאו הכי לא בעינן לזה. כן מוכח ברש"י סוכה שם, וכן כתב משנה ברורה אות מ"ט", וכתב בס"ק ס"ט "ומותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות משלשה טפחים דאמרינן לבוד ויתלה שם יריעות להציל מן הרוח, והיריעות אין יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר משלשה טפחים. דרשות מהרי"ל הלכות סוכה, מטה משה סימן תתצ"ה, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ב', אליה רבה אות י"ז".
ג
וכתב המשנ"ב ס"ק נ' "כל המחיצות וכו' – דעת הט"ז דמחיצה אחת מן שלש מחיצות שצריך לעשות בסוכה יכול לעשות מיריעות אבל מכמה אחרונים משמע דאף מחיצה אחת אין לעשות מסדינים אם לא שיארוג במחיצות של קנים פחות מג"ט אבל מחיצה רביעית לכו"ע יכול לעשות מיריעות כיון דמדינא סגי בג'", והוסיף הכה"ח בס"ק ס"ח " וכן העלה החקרי לב אורח חיים חלק א' סימן קכ"ה דף ר"ן ע"ב דאפילו מחיצה אחת מסדין אין לעשות בלא קנים יעו"ש. והביאו דבריו בית השואבה אות נ"ו, רוח חיים אות א':
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "אם עושה את הדפנות מבדים וכדו' ימתח את היריעות ויקשרן היטב. ואם היריעות רפויות שהרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת כדירה. על כן יחבר קרשים לרוחב הסוכה מגובה הקרקע עד גובה עשרה טפחים. 80 ס"מ. ולא יהיה בין קרש לקרש יותר משלושה טפחים 24 ס"מ".
שיעור התזוזה
כתב החזו"א סי' ע"ז ס"ק ו' "ונראה דהיינו דווקא שהרוח מפזר הענפים באופן שהם מתרחקים ג' טפחים זה מזה ובטלי ליה מחיצה בהאי שעתא הלכך פסול אף בשעה שהם נחים ושקטין ומחיצתן שלימה דהוי מחיצת עראי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אבל אי המחיצה חזקה שאין הרוח יכול לפזרה אלא שמתנודנדת מעט לכאן ולכאן אבלח בכל שעתא היא מחיצה מעלייתא נראה שפיר דהוי מחיצה העומדת ברוח".
אמנם דעת מרן הרב ששיעור התזוזה כדי לפסול היא טפח.
ד
כתב הב"י סי' תר"ל "היתה אכסדרה [בפני] הבית וחצר לפניה ועשה סוכה בחצר וכו'. בסוף פרק קמא (יח.) איתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ופירש רש"י סיכך על גבי אכסדרה חצר המוקפת בתים מתוכה ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני הבתים עשויים אכסדראות סביב לשלש רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר וזה סיכך ע"ג כל אוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין דופן לסוכה זו ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה יותר מארבע אמות אבל לצד הסוכה יש לאכסדרה פצימין עמודים כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד ובאין בה פצימין פליגי דאביי מכשיר משום דאמרינן פי תקרה יורד וסותם כלומר עוביין של נסרים שבסוכה עובי ראשיהם הכלה לצד הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא אמר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומפרש בגמרא (יט.) טעמיה דאף על גב דלגבי אכסדרה סבר דפי תקרה יורד וסותם שאני התם דמחיצות לאכסדרה עבידי אבל הכא דלאו להכי עבידי לא ופירש רש"י מחיצות פי תקרה זה לשם אכסדרה נעשה להיות מחיצה לחלל זה אבל לא להיות מחיצה לאויר שחוצה להן ואילו מחיצה מעלייתא היא הוה סמכינן עלה אבל לאכשורה על ידי גוד אחית לא דכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה אגמריה ולא לחוצה לה ומיהו היכא דיש לה פצימין אף על גב דלגוואי עבידן לבוד בפחות משלשה כמחיצה סתומה היא. והתוספות הקשו (יח: דיבור ראשון) על מה שפירש רש"י דלאביי פי תקרה יורד וסותם מכל צד ופירשו הם דכי פליגי בסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין ביש לה שתי דפנות כהלכתן כמין גא"ם ואף על גב דאין כאן שלישית כלל שרי אביי על ידי פי תקרה אבל אם היו שתים זו כנגד זו וליתא לאמצעית מודה אביי דלא שרינן לה על ידי פי תקרה ורבא סבר דאפילו ביש לה שתי דפנות כהלכתן כמין גא"ם לא אמרינן בדופן שלישית פי תקרה יורד וסותם כדמפרש טעמא משום דמחיצות לאו להכי עבידי וקיימא לן כרבא ודבר פשוט הוא שלא נחלקו התוספות על פירוש רש"י אלא באין לה פצימין דאילו בשיש לה פצימין אפילו משלש רוחות ליכא מאן דפליג דכשרה דלבוד בפחות משלשה כמחיצה סתומה היא", וכדברי רש"י כתב הלבוש.
כתב המגן אברהם סימן תרל "אמרי' בסוכ' סוף דף י"ו פס ד' ומשהו מוקים ליה פחות מג' לדופן ומתיר משום דופן וכתבו התו' ס"ל דאמרי' ב' כהלכתן ותימא דיעש' ב' קנים שיש בכל א' חצי טפח ומשהו ומוקי חד פחות מג' סמוך לדופן והשני בפחות מג' מהראשון וי"ל משום דאמרי' ספ"ק דעירובין כל מחיצה שאינ' של שתי וערב אינה מחיצ' עכ"ל, וכ' הרש"א דהיינו לר"י בר יהוד' אבל אנן ק"ל דקנה קנה פחות מג' הוי מחיצה לסוכה וכדאי' בגמ' דף ז' אבל מחיצה של ערב פחות פחות מג' לא וכ"כ הרא"ש פ"ב סי' מ' וזהו דוחק גדול שבערב לא מהני כיון דלא מהני אלא בשיירא ובשתי מהני אף על גב דלא מהני אלא בשיירא והר"ן כתב גבי פס ד' ומשהו כו' בסוכה העשוי' כמבוי מיירי ודוקא בפס ד' דאיכ' בעומד שיעור ראוי אבל בטפח ומוקי לה בי מיצעי פחות מג' להך גיסא ופחות מג' להך גיסא לא סגי כיון דליכא בעומד שיעור ראוי עכ"ל, וכ"כ גבי וצריכא נמי צ"ה דבעי טפח שוחק פחות מג' וצ"ה של ד' וכ"כ הג"מ דבעינן ז"ט כדי הכשר סוכה וא"כ צ"ל הא דתניא דמהני קנה קנה פחות מג' היינו כשעוש' ד' דפנות אבל כשעושה ג' דפנות בעי ב' שלימות דעריבן ושלישית בטפח וצ"ה וכ"כ הר"ן בהדיא גבי ב' כהלכתן ע"ש וא"כ אין אנו צריכין לידחק בדברי התוס' לומ' שהם שלא אליבא דהלכתא כמ"ש רש"א אלא גם הם ס"ל כיון דלא הוי מחיצה אלא בשיירא כמ"ש סימן ש"ס לא הוי מחיצה גמורה ולא מהני אא"כ יש ד' דפנות בקנה קנה פחות מג' וכן משמע בטור ס"ז וכן כוונת הרא"ש והטור ומ"ש התוס' שאין חילוק היינו קודם דידעינן סברא". כלומר שערב או שתי לא מועיל, ראה בפמ"ג א"א שם, אבל אם יעשה שתי וערב מועיל.
כתב המשנ"ב בס"ק ז "יותר על טפח – במ"א מבואר שמותר לעשות דפנות הסוכה בקנים שמעמידם פחות פחות מג"ט רחוק זה מזה והוא בעושה כן ד' דפנות דהיינו קנים כזה מארבעה רוחות אבל כשאין רוצה לעשות רק ג' דפנות בעינן שתי מחיצות שסמוכות זה לזה ושלמות והשלישית בטפח".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ח "כתב המגן אברהם הא דתניא דמהני קנה קנה פחות משלשה, היינו כשעושה ארבעה דפנות, אבל כשעושה שלשה דפנות בעי שנים שלימות דעריבן (ר"ל ונוגעין זה בזה בלא פילוש) ושלישית בטפח וצורת הפתח יעו"ש. אמנם מדברי בית יוסף ולבוש סעיף ח' מפורש יוצא דגם בסוכה שאין לה אלא שלשה דפנות וכולם הם מקנים בפחות משלשה בין קנה לקנה כשירה יעו"ש. וכן משמע בספר ארחות חיים. וכן משמע ברש"י סוכה דף ז' ע"א ד"ה דופן סוכה כדופן שבת יעו"ש. ועיין לעיל סימן ש"ס אות ב' ואות ג' ואות ו' ואות ז' ודוק".
ובס"ק ע"א כתב "והנה אם נאמר קנים פחות משלשה טפחים הוה ספק פלוגתא (עיין לעיל אות י"ח), אם מותר לפרוס הסדינים ביום טוב ושבת מחיצה המתרת כיון דהוי ספק דרבנן, ומכל מקום כיון דספק תורה לחומרא וצריך סדינים הוה ודאי דרבנן. משבצות זהב אות י"ב. ור"ל כיון דהוי ודאי דרבנן אסור לפרוס אותם ביום טוב ושבת. והיינו אם הם שלשה דפנות מקנים דקים ובין כל אחד ואחד פחות משלשה טפחים, אבל אם הם ארבעה דפנות או שלשה דפנות ועשויים שתי וערב דכשירה לכולי עלמא אין איסור בפריסת סדין עליהם בשבת ויום טוב כיון שאין כאן מחיצה המתרת. ומיהו בעיקר דין מחיצה המתרת דאסור בשבת עיין לעיל סימן שט"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות ו' דיש מתירין יעו"ש, ואם כן בכהאי גוונא דיש מתירין אפילו בלא סדינין כמו שכתבנו לעיל אות י"ח יש לומר דמותר לפרוס עליהם סדינים כיון דהוי ספק ספיקא. ועוד אפשר לומר דאפילו בלא סדינים יש להכשיר בשעת הדחק דיש לסמוך על המתירין. ועיין במסכת ערובין ט"ז ע"ב ודוק".
העולה
וא"כ אם עשה את החוטים בארבע רוחות – מלבד הפתח כשר לכתחילה.
כאשר יושב הקטן הוא ממעט ובעצם פוסל אם זה רק בקצת מהדופן זה בסדר אבל אם מוריד דופן כאן ישנה בעיה אם זה זז כשיעור טפח, ומכל מקום ניתן להקל עד תזוזת הבד ג' טפחים וכחזו"א ובצירוף הב"י שמספיק 2 דפנות וקצת.