שאלה
האם פרחים ששימשו לקשט מקום פרטי שהתפללו בו בכיפור מותרים בשימוש פרטי אחר?
תשובה
כיון שזה רק ליופי ובפרט במקום ארעי, ולא שימש לספרי תורה, אין לזה דין קדושה וניתן להשתמש בזה גם לדברי חול.
מקורות
כתב השו"ע סי' קנ"ד סעי' א' "רחבה של עיר, אף על פי שמתפללין בה בתעניות, אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי; וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי (פי' דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות), אין בהם שום קדושה".
כתב המשנ"ב ס"ק ב' "שמתקבצים בהם וכו' – היינו אפילו הוא בית פנוי שאין דר בה אדם ואצ"ל אם מתקבצין להתפלל בבית שדרין בו ומשתמשין בו צרכיהם בודאי אין ע"ז שם ביהכ"נ אפילו מתפללין שם תדיר כיון שאין מיוחד לתפלה בלבד".
ב
כתב השו"ע בסעי' ג' "תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגנזן. הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים, אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים, לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה".
כתב המשנ"ב ס"ק י"ד "ודוקא הדבר וכו' – זה הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק אף על פי שאין כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז וכו' (לאפוקי ארון בחומה שהוא רק לשמירה בעלמא) ולכבוד אף על פי שאין נוגע כך כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אף על פי שיש הפסק תשמישי קדושה הוה משא"כ פרוכת שלנו בסעיף ו' אף על גב דדבר יקר וכבוד הוא מ"מ הוי כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה [פמ"ג] ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגר"א בזה:
ג
כתב השו"ע שם בסעי' ח' "הארון וכל מה שעושים לס"ת, מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש, אפילו דחול. הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון: מטפחת של ספרים ושלחן שבבהכ"נ ומעילים של ס"ת, וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי".
כתב המשנ"ב ס"ק לד "אפילו דחול – ומ"מ לתשמיש מגונה לא מהני תנאה [מ"א לעיל בסימן קנ"א סקי"ד]".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"ו "מתנה עליהם מעיקרא – ודוקא במה שמבורר מנהגא להקל אבל במה שאינו מנהגא אין לנו להקל מעצמנו דאפשר דלא התנו ע"ז", ובס"ק ל"ז כתב "ואף על גב דלא התנו – ומסיים בתה"ד נדחקתי כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין עכ"ל ומשמע שם דראוי לכל אדם כשמנדב דבר לביהכ"נ או הגזברים כשקונין איזה דבר להתנות שיהיו רשאים להשתמש בהם [מ"א]".
העולה
כיון שזה רק ליופי ובפרט במקום ארעי ולא שימש לספרים אין לזה דין קדושה וניתן להשתמש בזה גם לדברי חול.