שאלה
מה עושים עם האתרוג של שנה שעברה?
צריך לעטוף לפני שזורקים?
תשובה
אין לעשות בו תשמיש בזיון או לזורקו במקום מגונה.
אתרוג יכול לאכלו לאחר החג.
בהדסים ראוי להשתמש לבשמים במוצאי שבת.
לולב ערבות – בשריפת חמץ או אפית מצות.
כמו כן יכול לעוטפם בשני שקיות ולהניח באשפה [ראה במאמר מרדכי שביעית פי"ג סעי' כ"ח].
מקורות
כתב השו"ע סי' תרס"ד סעי' ח' "יש מי שאומר שהושענא שבלולב אף על פי שנזרקת אין לפסוע עליה (וע"ל סי' כ"א גבי ציצית)".
וכתב המשנ"ב ס"ק כח "שהושענא שבלולב – וה"ה ערבה של הושענא אין לזלזל בה [ברכ"י בשם סדר היום]". ובשער הציון ס"ק כ' "ובחיי אדם כתב דלא יזרקנה על הקרקע, ולפלא, הלא קיימא לן דתשמישי מצוה נזרקין, ואולי כוונתו דלאשפה אין נזרקין".
ראה ברמ"א (סי' תרס"ד סעי' ט'): "הגה: ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות, כדי לעשות בה מצוה (מהרי"ו ומהרי"ל)". וראה באר היטב (או"ח סי' תמ"ה ס"ק ב') ובמשנ"ב סי' תמ"ה ס"ק ז'), וז"ל: "אם יש לו הושענות – טוב לשרוף החמץ בהושענות, הואיל ואיתעביד בו מצוה חדא ליתעביד בו גם מצות תשביתו". והבא"ח (צו ש"ר סעי' כ"ב) כתב: "והמנהג להצניע הלולבין להסיק בהם התנור לאפית מצת מצוה". ובפרשת בזאת הברכה (סעי' ט') כתב: "ערבה זו דינה כערבה שבלולב שאין לפסוע עליה ולא לזלזל בה, ומנהגינו להצניע ערבה זו עד הפסח לשרוף בה את החמץ, והלולב ישרפו אותו בתנור שמסיקין בערב פסח למצת מצוה"
אתרוג
עיין שו"ע (או"ח סי' תרס"ה סעי' א'): "אתרוג בשביעי – אסור, שהרי הוקצה לכל שבעה, ואפילו נפסל אחר שעשה בו מצוה – אסור כל שבעת ימים, ובשמיני עצרת – מותר". כתב המשנ"ב ס"ק ב' "אסור – באכילה ועיין לעיל בסימן תרנ"ג".
הדס
כתב השו"ע סי' רצ"ז סעי' ד' "נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר. הגה: וי"א דאין לברך על הדס היבש דאינו מריח, רק על שאר בשמים (טור בשם הר"ר אפרים והר"א מפראג), וכן נהגו במדינות אלו. ונ"ל דיש להניח גם הדס עם הבשמים, דאז עושין ככ"ע".
וכתב במשנ"ב ס"ק ח' "על ההדס – פי' דשל לולב כיון דאיתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחריתא ודוקא בשאר ימות השנה ולא בסוכות דהוקצה למצותו ומש"כ כל היכא דאפשר היינו כל היכא שיש בו עוד ריח קצת מצוה לכתחלה להדר אחריו וכ"כ בזוהר וסמך לדבר ותחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו וגו' והי"א ס"ל דכיון שנתיבש וניטל ממנו עיקר הריח אין לברך עליו".
כתב הכה"ח בס"ק כ"ח "נהגו לברך על ההדס וכו'. וסמך לדבר כל שומר שבת מחללו וסמיך ליה תחת הסרפד יעלה הדס, ויש נותנין טעם לדבר כיון דאתעביד ביה חדא מצוה של הלולב ניעביד ביה מצוה אחריתי. טור. ובעלי הקבלה אומרים שיש סוד בהדס לברך עליו במוצאי שבת. בית יוסף. וכן כתב בזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף ר"ח ע"ב".
כתב מרן הרב בשו"ת הרה"ר ח"ב פ"מ שאלה ז' " נהוג לשמור את ארבעת המינים בבית ולשרוף אותם עם ביעור חמץ בערב פסח.אתרוג אפשר לאכול לאחר החג מיד.
ב
כתב השו"ע סי' כ"א סעי' א' "חוטי ציצית שנפסקו, יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה, אבל כל זמן שהם קבועים בטלית, אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה. (וי"א דאף לאחר שנפסקו, אין לנהוג בהן מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה (כל בו הלכות שבת). ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצות תע"ב)".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "חוטי ציצית וכו' – וה"ה לכל תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב ושופר וכל כה"ג לאחר שנתבטלו ואינם עומדין עוד למצותן".
ובס"ק ו' כתב " אין לנהוג בהן – וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה". ובס"ק ז' כתב "לזורקן – ר"ל בידים אסור לזורקן לאשפה אך אם מתוך שלא גנזן נזרקו ממילא אין לחוש לזה".
וכתב הבה"ל בד"ה לקשור וכו' "לקשור וכו' – עיין בפמ"ג שכתב דאף בכל מצוה דרבנן שייך בה האיסור דביזוי מצוה עיין שם".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' כתב "שם בהגה. ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון וכו'… והוא הדין בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה. ט"ז שם, אליה רבה שם. והוא הדין בכל תשמישי מצוה כגון לולב וכדומה. מחצית השקל ס"ק א'. והוא הדין בעצי סוכה אין לעשות דבר מגונה, ודפנות הסוכה נכון שלא לעשות תשמיש מגונה מהם. פרי מגדים במשבצות זהב אות ב', פתחי עולם אות ג'".
העולה
אין לעשות בו תשמיש בזיון או לזורקו במקום מגונה.
אתרוג יכול לאכלו לאחר החג.
בהדסים ראוי להשתמש לבשמים במוצאי שבת.
לולב ערבות – בשריפת חמץ או אפית מצות.
כמו כן יכול לעוטפם בשני שקיות ולהניח באשפה [ראה במאמר מרדכי שביעית פי"ג סעי' כ"ח].