שאלה
האם מותר לתת חליפה לניקוי יבש ותיקון היום ולקחת בחוה"מ אם לא צריך עד אחרי החג אבל רוצה שיהיה מוכן מיד אחר החג?
תשובה
אם הגוי יספיק לכבס בערב יום טוב מותר, וגם אם לא יספיק במקום הצורך יכול להביא לו בערב החג, ואע"פ שהגוי יעשה ביום טוב אדעתא דנפשיה קעביד ולא גרעי משבת שמקלים כמבואר במקורות.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקל"ד סעי' א' "אין מכבסין במועד", וכתב המשנ"ב ס"ק א' "אין מכבסין במועד – אפילו לצורך המועד והטעם כדי שיכבס מעיו"ט לצורך יום טוב ולא יכנס למועד כשהוא מנוול".
וכתב השו"ע בסי' תקמ"ג סעי' א' "כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לאינו יהודי לעשותו". וביאר המשנ"ב ס"ק א "אסור לומר לנכרי וכו' – דעשו חכמינו מועד לזה כשבת ויו"ט. ומ"מ אם הוא צריך בחוה"מ לצורך מצוה שרי ע"י עכו"מ דהא יש מתירין אפילו בשבת עיין סימן ש"ז ס"ה [מ"א וש"א]".
ב
כתב השו"ע (סי' רנ"ב סעי' ב'): "ומותר ליתן בגדיו לכובס אינו יהודי וכו' והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה האינו יהודי המלאכה בביתו". ובמשנ"ב (שם ס"ק ט"ז) כתב: "וכן אם אמר לכובס: ראה שאני צריך להם במוצאי שבת, כגון שרוצה ליסע מיד במוצאי שבת – ג"ז אסור, אפילו בקצץ, דכיון שאי אפשר לגמרו אא"כ יעשה בשבת הו"ל כאלו אומר בפירוש שיכבס בשבת, והוי כשלוחו [אחרונים]", עכ"ל.
ועוד כתב שם (סי' ש"ז ס"ק ט"ו), ז"ל: "ואם יום השוק שם בשבת, ובאותו מקום אינו מצוי לקנות כי אם ביומא דשוקא, כמו שרגיל בעיירות קטנות, הוי ליה כמזכיר לו יום השבת בפירוש, בין שמבקשו לקנות עבורו או שנותן לו למכור ואפילו בתחלת השבוע – אסור. ובמקום שמצוי קצת גם בשאר ימים – אין איסור אלא אם כן מזכיר בפירוש יום השבת", ע"כ.
כתב הב"י (סי' רנ"ב): "כתב הר"ן בפ"ק דשבת (ז. ד"ה ובכולן) אמתניתין דוכולן בית הלל מתירין עם השמש: ומסתברא לי דכל שקצץ אף על פי שעשה הגוי מלאכה בשבת – מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה, דכל שקצץ אדעתא דנפשיה עביד, אבל בהגהת אשירי שם (סי' לז) כתב: ולי נראה שאסור להלביש בגדים שנתנו לאומן מערב שבת ונגמר מלאכתם בשבת ואף כי נקצץ שכרן. ובאגור (סי' שלט) כתוב בשם שבלי הלקט (סי' קי"ב): ומורי יעלה לא ס"ל האי פסקא שיהא אסור ללבשו וכן כתב הר"מ, עכ"ל". וכן כתב השו"ע (סי' רנ"ב סעי' ד'): "כל שקצץ אף על פי שיעשה האינו יהודי מלאכה בשבת – מותר לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה, דכל שקצץ, אדעתיה דנפשיה קא עביד. הגה: ויש אוסרין ללובשו כל שידוע שהאינו יהודי גמרו בשבת, וצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשה, והכי נהוג לכתחלה, אם לא שצריך אליו בשבת שאז יש להקל". כלומר שלדעת השו"ע אע"פ שגוף הישראל נהנה ממלאכת הגוי – מותר, הואיל וקצץ עמו, ודעת הרמ"א לאסור אם לא במקום הצורך.
אולם כתב הב"י (סי' רע"ו) לגבי נר שהדליק גוי לצורך ישראל: "כתוב בסמ"ג (ל"ת סה, יט ריש ע"ד) והתרומה (סי' רנב) דאפילו אם קצץ לו שכר על זה – אסור, ולא דמי לשילוח אגרות (לעיל סי' רמז) דשרי בקצץ, דהתם אין גוף ישראל נהנה מגוף השליחות, אבל הכא גוף הישראל נהנה ממלאכת שבת הנעשית בשבילו". כלומר שאע"פ שקצץ, כיון שגוף ישראל נהנה ממנו – אסור.
אלא שבשו"ע כתב (סי' רע"ו סעי' א'): "אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל – אסור לכל, אפי' למי שלא הודלק בשבילו. הגה: ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב, או שעשאו בקבלנות או בשכירות, דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת – אסור בכל ענין", כלומר שהשו"ע השמיט דברי הסמ"ג והתרומה והרמ"א הביאם.
אלא שהמג"א (סי' רנ"ב ס"ק י"א) נראה דס"ל דאע"פ שהשו"ע התיר בבגד שנעשה בשבת בנר ס"ל לאסור, וז"ל: "ללבוש הכלי בשבת – ולא דמי להדלקת הנר בריש סי' רע"ו, דהתם אדעתא דישראל קעביד [ר"ן וש"ל] פי' שמדליקו בשבת כדי שישתמש בו הישראל עכשיו משא"כ כאן שעושה להשלים פעולתו". וא"כ גם השו"ע ס"ל דברי הסמ"ג והתרומה, ואם הדליק נר לצורך ישראל לא מועיל אם קצץ.
וכתב ברב ברכות (ערך שבת) להשוות דין בגד לדין נר היכי שקצץ עם הגוי (ודלא כמג"א): "וראיתי למרן באו"ח סי' ש"ז סעי' ד' שכתב, וז"ל: מותר לתת מעות לגוי מערב שבת לקנות לו בשבת ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת. וכתב עוד מור"ם ז"ל וכן מותר לתת לו בגדים למכור וכו' ע"ש והשתא הכא בנ"ד שאינו אומר לו שיעשה זה בשבת וכנז' בשאלה שאינו מזכיר לו שבת כלל נראה דמותר. והנה הגם דהמג"א והט"ז ועוד אחרונים הביאו דברי הגהות מימוניות שאסר ליתן לגוי מעות מערב שבת שיקנה לו למחר ביום השוק וכתבו, כיון שא"א לקנות כי אם בשבת לכן אפילו שאינו אומר לו לקנות בשבת – אסור מאחר שידוע שאינו עושה את זה כי אם בשבת ע"ש בדבריהם ז"ל, מ"מ מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ואתכא דידיה סמכינן לא ס"ל כן בב"י, והוא ס"ל דכל שאינו אומר לו שיעשה בשבת הרי זה מותר, והגם דלא אפשר לעשות זה כי אם בשבת, וכ"כ להדיא האליה רבא שמרן הכי ס"ל ע"ש, וגם הרב מנחת כהן ס"ל כן וכו' וכאשר העתיק לשונו הרב זרע אמת בסי' ל"ה וכו'.
והנה הגם דהרב זרע אמת שם לא סמך על סברא זו להתיר בנידון דידיה, וכתב שאין מכל זה פנים להתיר, הנה הרואה יראה בטעמי הרב שאין מהם פקפוק לנידון דידן, יען כי טעם א' שכתב הוא מפני שהאחרונים סתרו דברי הרב ב"י בהחלט וקי"ל כבתראי, והנה הטעם זה לא שייך לגבי דידן דאנן אתכא דמרן סמכינן בין לקולא בין לחומרא, והגם שכתבתי לעיל במערכת הק' דיש חולקים וס"ל דלא קבלו כי אם מ"ש בשו"ע, הנה מ"מ מרן אינו יחיד בדבר הזה, דהא גם הרב מנחת כהן הכי ס"ל. וטעם הב' שכתב משום דגם הרב ב"י גופיה מודה היכא שאין מציאות לקנות וכו' הנה הרב יחיד הוא בהבנת כוונת מרן זו, דהא כבר כתבנו שהרב מנחת כהן והרב אליה רבה הבינו בדעת מרן בפשיטות דס"ל אע"ג דלא אפשר לקנות כי אם בשבת מ"מ כל שאינו מזכיר לו שבת – מותר, וגם הרב מחצ"ש כתב כן להדיא וכו'. ועוד ראיתי בס"ד לאחרון חביב מהר"י עייא"ש בשו"ת בית יהודה סי' מ"ד שכתב בפשיטות בדעת מרן דעיקר האיסור תלוי באמירה דווקא שאמר לו בפירוש לעשות או לקנות בשבת, אבל אם אינו אומר לו בפירוש, אע"פ שאי אפשר לגוי לעשות אותו דבר כי אם בשבת – אין בו איסור ע"ש, וגם הוא הסכים עם סברת מרן וסמך עליה בשתי ידים, וכתב בסוף תשובתו: ואמנם במה שמפרשים דברי הגהות מימוניות דלא כהרב ב"י ואוסרים אפילו בסתם, אם הוא דבר שאי אפשר לעשותו כי אם בשבת בזה, אין אנו מודים להם, והעיקר כדעת מרן ב"י דאין לאסור כי אם אמירה ולא יותר, ובפרט בשל סופרים נלך אחר המיקל, וכמו שהעלה להלכה בספר מנחת כהן הנז' עיי"ש, עכ"ל הרב הנזכר ע"ש.
גם עוד אחרי חיפוש ראיתי בס"ד להרב חסד לאברהם סי' ט' שכתב להדיא שדעת מרן כמ"ש הרב מנחת כהן ודעימיה, והגם שהרב שם לא מלאו לבו להתיר, מ"מ אנן אתכא דמרן סמכינן נתיר ונתיר בס"ד וכו' ומיהו בעינן נמי ג"כ שיקצוץ עמו וכמו שכתב הרב מהר"י עייא"ש ז"ל".
וכן כתב בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סימן מ"ג) דכל שקצץ – מותר בכל גוונא, וז"ל: "מיהו הרב מנחת כהן בדף קכ"ו העלה כמו שכתבנו, דלדעת הר"ן המתיר בבגד ללבשו בשבת היכא דקצץ, ה"ה דמתיר נמי נר שהדליקו בשבת להנות ממנו ישראל בשבת היכא דקצץ, ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו נמי הכי ס"ל, כי הוא פסק כהר"ן בש"ע. ומה שהביא בב"י בשם הסמ"ג וספר התרומה לא כתב כן לפסק הלכה, שכבר לפסק הלכה בש"ע סי' רנ"ב פסק כהר"ן גבי בגד, וילמוד סתום מן המפורש דנר ובגד שוים. מיהו כל זה הוא אם הגוי הדליקו בביתו, ואח"כ הביאו לבית ישראל, אבל אם הדליק בבית ישראל – אסור להשתמש לאורו, אפילו בקצץ מפני הרואין ע"ש, וכן כתב הרב מטה יאודה עייאש ז"ל בסי' רנ"ב, דנר ובגד דינם שוה, ודעת הר"ן גבי נר כל שקצץ אדעתא דנפשיה קעביד, ומרן ז"ל אשר פסק כהר"ן גבי בגד, גם גבי נר הכי ס"ל ע"ש, ועיין בש"ע להגאון ר"ז סי' רנ"ב ע"ש.
והגם כי הרב זכור ליצחק הררי ז"ל בסי' ע"ב, הביא דברי מנחת כהן והרב מטה יאודה הנז', והשיג על הרב מנחת כהן, וכתב דעת מרן ז"ל גבי נר בקצץ נמי אסור, אין השגותיו כלום לדחות דברי הרב מנחת כהן ז"ל, ושפתי כהן ישמרו דעת, כי מה שטען אמאי לא הביא בב"י לדברי האוסרים בנר שהם סמ"ג וסה"ת, דהן הנה פליגי על הר"ן כמו שהביא לדברי הג"א, וכן בסי' רע"ו למאי הלכתא הביא דוקא סברת הפוסקים, דאינן לפסק הלכה, ולא ס"ל כוותייהו וכו', אחר המחילה אין זו טענה לעשות ממנה הכרח, וכזאת וכזאת נמצא בביתה יוסף בשאר מקומות, ועוד נמי ימצא שיש מקומות שנראה דעתו בב"י נוטה לסברה זו, ובש"ע חזר ונטה דעתו להפך, ואנו אין לנו אלא דבריו בש"ע, וזה ידוע".
אמנם כתב הבא"ח (ש"ש פרשת וישלח סעי' י"ד): "ואף על פי שבסה"ק רב ברכות התרתי בכה"ג בנותן לו בסתם ואינו מזכיר לו שבת, לא התרתי בזה אלא בעבור צורך גדול מאד, שהשואל היה מוכרח מאד בדבר זה, שאם לא יעשה כן יצא לו נזק גדול, ולכן סמכתי שם על דעת המתירים בכה"ג, בהיכא דקצץ ואומר לו בסתם שאינו מזכיר שבת כלל, אבל בלתי צורך גדול מאד, אין להתיר כי רבו האוסרים".
העולה
אם הגוי יספיק לכבס בערב יום טוב מותר, וגם אם לא יספיק במקום הצורך יכול להביא לו בערב החז ואע"פ שהגוי יעשה ביום טוב אדעתא דנפשיה קעביד ולא גרעי משבת שמקלים.