שאלה
האם מותר להניח את הלולב והדס וערבה בארגטל עם מים?
תשובה
מצווה להניח את לולב ערבה והדס במים רק יש להיזהר שלא יהיו כל המינים במים, כדי שלא יווצר מצב שאם ישארו 24 שעות יהיה להם דין כבוש, ולכן יש להשאיר כשיעור מחוץ למים בדיעבד שהכל היה בתוך המים לא פוסל.
מקורות
כתב השו"ע סי' תרנ"ד סעי' א' "מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים ותוסיף עליו מים אם צריך, אבל לא תחליף המים; ובחה"מ, מצוה להחליפם כדי שישאר לח והדור. הגה: ונוהגין ליקח כל יום חה"מ ערבה חדשה ולקשרה בלולב, והוא הדור מצוה".
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' "לח והדר – ומנהג כשר וטוב ליתן לולב וערבה במים שלא ייבשו".
כתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן פא "ע"כ עצה היעוצה שאם צריך לכובשו זמן רב יסירנו משם סוף כל יום כמו שעה כדי שלא יהי' כבוש יום שלם בב"א ויחזור אח"כ ויתנהו לתוכו ואין מצטרף זמן הכבישה וכן אנו נוהגים בלולב ומיניו בשבת שבחג להסירם מן המים ע"י גוי בסוף היום כדי שלא יהיה כבושים ויופסלו".
וכתב בשו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קכב "אבל מדהקפידה תורה שיהיה פרי עץ הדר פרי כזו שדרה באילנא משנה לשנה והדר והוא אתרוג דוקא וע"י בישול וכבישה נשתנה מכמות שהיה תו אין שמו פרי זו שהקפידה תורה בדוקא על שם זה עליו, לכן מפסל ע"י בישול וכבישה כנלפע"ד להטעים טעם לשבח, אשר ישבחוהו רבנן:
וע"פ דברים הדברים האלו מצאנו מקום יישוב המייתב דעת טובא, להבין פסקא דנא שיצאה ממקום קדוש מעיין המתגבר, אשר הורה גבר, אשר כולם כבושים תחתיו דכבישה מעל"ע פוסל בלולב משום דכתיב כפות תמרים דבעי דוקא כפות של תמרים עץ עושה פרי תמרים דוקא וע"י כבישה נשתנה ולא נקרא שמו הראויה לו עליו כפות תמרים, וכן י"ל בהדס והושענא לולב ומיניו, והנה טרחתי יגעתי ומצאתי לחומר הנושא והנשוי, לקיים מילי דאבות, כי לא דבר תוה' ולא טעה, וקיצר בדבריו לפי שעה:
ובגוף הדין יש לי להוסיף דאם מה שהוא חוץ למים מג' מינים שיעור שיוצאי' בו מלבד עם מה שהוא במים יש להכשיר דעיקר לענין איסור דמה שחוץ למים אין לו דין כבוש חוץ במליחה עיי' רס"י ק"ה בש"ך שם, ואפי' לדעת המחמיר היינו דמבליע למעלה, אבל אין לו דין כבוש כמבושל מה שחוץ למים עד דנימא דמפיק טעמו או שנשתנה הדבר מכמות שהוא מתולדתו וי"ל דבג' מיני' לכ"ע אינו פוסל רק מה שבמים כנלפע"ד ומ"ש בח"ס לעשות הפסק ולהחזירו, דבר זה אינו מפורש ומבואר בראשונים וש"ע, אלא המנחת יעקב כלל כ"ד אות ב' כ' כן משמי' דחותנו הגאון זצ"ל ומאז ראיתיו היה נ"ל דתלי' בפלוגת' ראשונים בסי' קל"ה ובש"ע סעיף י"ב וט"ז וש"ך ונקה"כ, שוב אח"כ מצאתי כי כבר העיר עכ"ז בתשובת שב יעקב סי' כ"ז באורך מדנפשי' ולא ראה מ"ש במנ"י ומסקתנו כמוהו לדינא".
וכתב הכה"ח בס"ק ז' "וכתב בתשובות חתם סופר חלק יורה דעה סימן פ"א שיש לנהוג בחג שחל בשבת להוציא הלולב והמינים על ידי עכו"ם בתוך מעת לעת שלא יפסלו על ידי כבישה, ובתשובות בנו כתב סופר אורח חיים סימן קכ"ב כתב דרבים קמו עליו דלא נמצא כבישה רק בדבר מאכל, וטרח שם לקיים מילי דאבוה, אלא שכתב אבל מה שחוץ למים אין לו דין כבישה ואם יש בו שיעור יוצאין בו יעו"ש. שדי חמד מערכת ארבעה מינים סימן ב' אות ב'".
ב
והנה כתב הב"י סי' תרמ"ה "כתוב בארחות חיים (הל' לולב סי' י) בשם בעל ההשלמה אפילו נפרצו מקצת עליו פסול והראב"ד (תמים דעים סי' רלב) כתב דלא נפסל אלא כשנפרצו רוב עליו וכן כל פיסולי הלולב ומיניו חוץ מנקלף שאינו נפסל אלא בכולו ונקב במשהו עד כאן וביאר הרמב"ן (בהשגותיו על הל' לולב לראב"ד) שיש להוציא מן הכלל הזה הכבוש והשלוק שבהדס וערבה שכבשן או שלקן לרפואה פסולים", יוצא שכבוש אומרים גם בהדס ולולב, וכתב בבוכרי יעקב סי' תרמ"ז ס"ק י' ולא ראיתי נזהרים בזה וכמדומה שיש טעות סופר בב"י וגם בשד"ח הביא שיש מי שאמר כן וכן בעמק הברכה הביא בשם החזו"א שאמר שיש להגיה ברמב"ן כשרים דהא בא לאפוקי אמנם השד"ח הסיק דאין להגיה את הב"י אמנם מה שיש לחלק שהרמב"ן מיירי בכבוש בחומץ ולא בכבוש במים וחילוק כתב בבוכרי יעקב שם כיון שלא משתנה במים שנאמר שנפסול, ועוד יש לצרף שכבוש היינו בשלושה ימים ראה בשד"ח באריכות.
העולה
מצווה להניח את לולב ערבה והדס במים רק יש להיזהר שלא יהיו כל המינים במים, כדי שלא יווצר מצב שאם ישארו 24 שעות יהיה להם דין כבוש, ולכן יש להשאיר כשיעור מחוץ למים בדיעבד שהכל היה בתוך המים לא פוסל.