שאלה
מי שמתפלל בבית כנסת שלובשים תפילין בחול המועד והוא לא לובש, האם יכול להתפלל בעזרת נשים בלי תפילין?
תשובה
אם מתפלל שמקום שמקפידים שלא להניח תפילין לא יניח בפניהם, כיון שיש בזה משום לא תתגודדו
אמנם אם מתפלל דרך עזרת נשים מותר דלא הוי כבתוך הבי"ד.
מקורות
כתוב בגמ' יבמות דף יד עמוד א "אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי ב"ש והללו מורים כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות – לית לן בה. אמר ליה רבא: והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון ב"ד בעיר אחת, פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת – לית לן בה".
וכתב הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יב הלכה יד "ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות". וכן כתב הכלבו בסי' צ"ז ועיין בכס"מ שהקשה איך פסק כאביי לגבי רבא
כתב בספר החינוך פרשת ראה מצוה תסז "כתב הרמב"ם ז"ל [פי"ב מעבודה זרה הי"ד] כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת, ולשון לא תתגודדו כלומר לא תעשו אגודות אגודות, כלומר שתהיו חלוקין אלו על אלו. ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה, שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירין אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינין חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו, והביאו ראיה ממעשה דמסכת חולין שאמרו שם נפקי שיפורי דרב ואסרי, ונפקי שיפורי דשמואל ושרו" ובזה אתי שפיר הא דכתב בשו"ת המהרש"ג בחלק ב' (סי' יב) שאין לא תתגודדו אלא על הפוסקים ולא על הולכים אחרי רבותיהם.
כתב בשו"ת תשב"ץ חלק ג סימן קעט "במקומות שיש קהלו' חלוקו' בתקנותיהם שהם כמו שני בתי דינין בעיר אחת פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה דלית ביה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודו' אגודו' כדאיתא בפ"ק דיבמו' (י"ד ע"א)".
שו"ת מהר"י מינץ סימן טו "וכן מוכח מכאן דכל כה"ג אין בו משום לא תתגדדו ובר מן דין לא אמר איסו' דלא תתגדדו אלא על שינוי מנהגי' אילו אומרי' מנהגינו עיק' ואלו אומרים מנהגינו עיקר ואלו עושין כמנהג' ואילו עושין כמנהג' וע"ש בס"פ קמא דיבמות וז"ל הס"א שם ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אם נתקבעו בני שני המקומו' במקו' אחד ועשה כל אחד כמנהג מקומו לי' לן בה".
וכתב הכה"ח בסי' תס"ח ס"ק ס"ה " וכתב בדרשות מהרי"ל הלכות איסור והיתר דמהרי"ל נהג בביתו שלא להניח לאכול מאותן פאנצ"ן שנפל עליהם מחלוקת הגדולים לפי שמתקבצים שם בחורים מאותן גלילות שנוהגין שם איסור חלב בהן יעו"ש, והביאו מגן אברהם שם. והוא חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה שנוהגין בו היתר רק בני ריינוס ושאר המקומות נוהגין בו איסור כמ"ש ביורה דעה סימן ס"ד סעיף ט' יעו"ש. והטעם שצריך לעשות מנהג שוה משום לא תתגודדו כמו שכתב המגן אברהם סימן תצ"ג ס"ק ו' יעו"ש. והיינו דוקא בית דין אחד בעיר אחד הוי לא תתגודדו, אבל שני בתי דינין בעיר אחד אלו נוהגין כך ואלו נוהגין כך לא הוי לא תתגודדו כמו שכתב מגן אברהם שם מהא דאיתא ביבמות דף י"ד ע"א וכן פסק הרי"ף והרא"ש שם יעו"ש. וכן כתב הש"ך ביורה דעה סוף סימן רמ"ב בדיני קיצור הנהגת איסור והיתר אות יו"ד. וכן כתב מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סימן ל"ב דאפילו אם רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו מן הפוסקים אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם בקולות ובחומרות וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוי ליה כשני בתי דינים בעיר אחת וקיימא לן כרבא ביבמות דף י"ד דהיכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת אלו נוהגים לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכן כתב מהרד"ך בתשובותיו עכ"ל. ודברי מהרד"ך הם בתשובותיו בבית י"ג וי"ד שכתב כי כן הוא מנהג עיר ואם בישראל שאלוניקי יע"א שהספרדים הם בית דין בפני עצמו והאשכנזים הם בית דין בפני עצמו אלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה ואלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה והוא הדין בכל מקום שימצא כיוצא בזה יעו"ש. וכן כתב הרשד"ם בחלק יורה דעה סימן מ' וסימן קנ"ג. וכן כתב בתשובת פנים מאירות חלק ב' סימן קל"ב לענין האשכנזים והספרדים שבעיר בילוגראדו דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפילו באיסור דאורייתא ואין הרוב מעלה ומוריד בענין זה וכו', ומה שכתב מגן אברהם בסוף סימן תצ"ג דבדבר שמחלוקתם בדבר איסור כגון שאלו אוכלין חלב של בני ריינוס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה וכו', כוונתו על בית דין אחד בעיר אחת כמו שכתב על דברי רמזים בקיצור פסקי הרא"ש סוף פרק קמא דיבמות וכו' אבל בעיר בילוגראדו וכו' אלו ואלו ינהגו כמנהגם יעו"ש. וכן כתב בתשובת גנת ורדים חלק יורה דעה כלל ג' סימן ט' לענין האשכנזים והספרדים שבעיה"ק ירושלים ת"ו דכיון שיש להאשכנזים בית הועד לבדם ואינם מעורבים עם הספרדים הם נידונים כשתי בתי דינים בעיר אחת שכל קהילה עושה כמנהגה ואין בזה משום לא תתגודדו, ויש להאשכנזים מן הדין להחזיק בכל מנהגי האשכנזים כאילו היו בתוך איפרכייא שבאשכנז כקוליהון וכחומריהון, והאשכנזי היוצא מעירו להתגורר בירושלים כל דיני מקומו שיצא משם נוהג בו אפילו קודם שיגיע לירושלים כיון שעתיד לילך שם ושם יש קהל אשכנזים ובית דין קבוע יעו"ש. וכן כתב עוד בכלל הנזכר סימן ה' יעו"ש".
ב
כתב בשבלי הלקט ענין פורים סימן קצה "ואין כאן משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות דכי אמרי' לא תתגודדו כעין בית דין אחד פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל אבל שני בתי דינין בעיר אחד לית לן בה וכ"ש שני בתי דינין בשתי עיירות".
וכתב האורחות חיים דיני פאות הראש והזקן ס"ק ד' "ובכלל אזהרה זו של לא תתגודדו שלא יהו שני בתי דינין יושבין בעיר [אחת] זה נוהג מנהג וזה נוהג מנהג אחר שזה גורם למחלוקת גדולה [שנא'] לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והר' אהרן הלוי ז"ל כתב פי' לא תתגודדו ה"מ ב"ד אחד בעיר אחת פלג מורו כב"ש ופלג מורו כב"ה אבל בשתי בתי דינים בעיר אחת וזה נוהג כדבריו וזה נוהג כדבריו לא קרינן ביה לא תתגודדו".
וכן כתב מרן בספרו שו"ת אבקת רוכל סימן לב "ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו".
וכתב הרמ"א סימן תצג סעיף ג "ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה, משום לא תתגודדו (דברים יד, א) וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן".
וכתב הש"ך פלפול בהנהגת הוראות באיסור והיתר (בסוף סי' רמב) "בית דין אחד בעיר אחת שנחלקו בדבר אסור להורות מקצתן כך ומקצתן כך משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ודבר זה גורם מחלוקת בישראל והתורה נעשית כשתי תורות וכן אסור לעשות כל כת וכת מהם כדבריו או לנהוג כן אף על פי שאין מורין כן להדיא אף על פי ששניהם שוים בחכמה ובמנין אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעת אחת ואם אי אפשר בכך אם הוא דבר תורה יעשו הכל כדברי המחמירים ואם הוא דבר דרבנן יעשו הכל כדברי המקילים ושתי בתי דינים בעיר אחת יכולים להורות אלו כך ואלו כך ודוקא בשני בתי דינים ידועים אבל אם אין ידועים שני בתי דינים בעיר אסור לנהוג מקצת העיר כך ומקצת העיר כך ואף על פי שעל ידי מחלוקת זה נעשו שני בתי דינים אסור מכל שכן שדבר זה מרבה מחלוקת ואם ב"ד א' גדול מחבירו דינן כשני ת"ח החולקים בדבר וא' מהן גדול מחבירו ועל דרך שנתבאר למעלה".
ובכה"ח בס"ק ס"ו כתב "מסתברא דכיון דכל קהל וקהל יש לו דין עיר, אם בקהל אחד נהגו איסור בדבר אחד אף על פי ששאר הקהילות מקילין באותו דבר, אכסנאי שהולך להתפלל בקביעות באותו קהל יש בזה נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, וכן כתב הרא"ם בתשובה חלק א' סימן י"ג. פרי חדש סימן תצ"ו אות ך'"
ג
כתב בשו"ת האלף לך שלמה חלק אורח חיים סימן מה "שא' בבני ליטא הבאים לק"ה איך יתפללו אם מנהג ספרד או אשכנז וכו' אך יש לעיין אם שייך בזה לא תתגודדו הנה בנוסח שלפנינו במג"א הוי הגירסא במקומן בב' והוא מחוסר הבנה אך נראה דהכונה היינו שיתפללו בכונה בביתם ולא ילכו לבהכ"נ דא"כ הוי אגודות אך בפמ"ג משמע דגרס בכ' כמקומן משמע הא במקום אין קפידא ומותרין להתפלל כן בבהכ"נ שמתפללין בו תפלת יום טוב ולא שייך בזה לא תתגודדו ובאמת בהל' שבת /או"ח/ סי' רס"ג ביחיד שבא לבה"כ שכבר קבלו שבת אין לו להתפלל מנחה באותו בה"כ מוכח דשייך גם בתפלה לאו דלא תתגודדו ועיין ביבמות פ"ק מוכח דגם בקריאת המגלה לא שייך ל"ת ובע"כ מה דנהגו בכל עיירות דיש מתפללין כך ויש כך היינו כיון דהוי בב' מקומות הוי כב' בתי דינין בעיר אחת כדמשני כן ביבמות גבי מגלה אבל להתפלל באותו בהכ"נ זה כך וזה כך ודאי דשייך בי' לא תתגודדו והיינו הדין בסי' רס"ג ולכך נראה דמותרין בני ליטא להתפלל כמנהגן אך בפ"ע לא במקום שמתפללין בנוסח ובמקום שמתפללין בנוסח ילכו אחר הרוב כן יעשו כולם כמ"ש לרו"מ כבר ועיין בק"א". ונראה שמדבר אפי' על מה שאומרים בלחש.
כתב בשו"ת משיב דבר חלק א סימן יז "ולהך דינא שנשאלנו הדין כך הוא לפענ"ד, דבתפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר ולכו"ע לית כאן משום ל"ת להרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג וכ"ע ס"ל שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) דיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים מחוייבים לנהוג כמותם משום ל"ת רק כמ"ש בהגמי"י (הל' תפלה אות ה') בשם הירושלמי והוא בפ"ג דעירובין אף על גב ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם ומפרשי דקאי בתפלה של מועדות ע"ש, אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב"ם יש בזה משום ל"ת".
כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן כג "הנה בדבר אחד שמתפלל בביהכ"נ שהצבור מתפללים בנוסח אחר מכפי שהוא מתפלל הנכון לע"ד שבדברים שצריך דוקא בצבור כמו קדושה מוכרח לומר הנוסח של הצבור, ואף כשיאמר בלחש אינו יכול לומר נוסח אחר, דהא כל האמירה עשה הצבור שהוא בעצמו לא היה יכול לומר כלל דאין אומרים קדושה ביחיד. ואף שהעיקר מה שהצבור צריכים לומר בקדושה הוא רק קדוש וברוך וימלוך, ושינוי הנוסחאות נקדש או נקדישך וכדומה הוא רק חיוב להש"צ, מ"מ למנהגנו שאומרים הצבור גם זה כהכתבים שהביא המג"א בסימן קכ"א סק"ב ורעק"א שם הוי גם זה מהקדושה. ומפורש זה במג"א שם סק"א שכתב ואינו נקרא קדושה אלא נעריצך, שלכן אסר המחבר להצבור לומר זה כיון שלא נתקן לאמירת הצבור אלא שהש"צ יהיה שלוחם לומר זה נחשב אמירתם כאמירת יחיד, עיין במחה"ש שכן צריך לבאר דבריו. ומה שאנו אומרים כהכתבים אולי סובר שנתקן גם זה להצבור לומר ואין הש"צ שלוחם לזה כמו לאמירת קדוש וברוך וימלוך, ואולי הוא מטעם הט"ז דהאמירה עם החזן לא מיקרי יחיד וג"ז נחשב אמירה עם החזן אף שאומרים תחלה. עכ"פ כיון שכל האמירה היא מצד הצבור, וגם שאמירתו נחשב כאומר עם החזן לא שייך שיאמר בלשון אחר מכפי שאומר החזן תחלה.
והתפלה בלחש יכול לומר כנוסח שרגיל בו כיון שהוא בלחש ולא שייך בזה איסור השינוי מפני המחלוקת שתנן בפסחים דף נ', ואף שאומרים בשתי נוסחאות נחשב זה תפלה בצבור כיון שמתפללים ביחד". כלומר שקדושה יאמר כציבור ותפילה בלחש ינהג כמנהגו.
אמנם כתב מרן הרב שאם אין מקפידים על זה יכול לנהוג כן היות ומפורסם הדבר שיש נוהגים כך ויש נוהגים כך.
העולה
אם מתפלל שמקום שמקפידים שלא להניח תפילין לא יניח בפניהם כיון שיש בזה משום לא תתגודדו
אמנם אם מתפלל דרך עזרת נשים מותר דלא הוי כבתוך הבי"ד.