שאלה
האם מותר לסכם דברי תורה בחול המועד במקרה שאין חשש שישכח?
תשובה
מותר, כיון שאם ירצה לסכם אותם לאחר המועד יצטרך לחזור שוב על הדברים הוי בכלל דבר האבד.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקמ"ה סעי' א' "אסור לכתוב בחול המועד ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור", וכתב הבה"ל בד"ה "ואפילו להגיה אות אחת בספר אסור – הנה אף שמקור דין זה הוא מהמשנה [דף י"ח] ושם מיירי לענין ס"ת באמת כלל המחבר בזה אף ספר אחר כגון ספרי מקרא וגמרא וכה"ג אם לא שהוא ספר שצריך עתה ללמוד בו ובלא הגהתו לא יוכל ללמוד בו וכדלקמיה בס"ב".
ב
כתב השו"ע סי' תקמ"ה סעי' ב' "נראה לי שאם אין להם ס"ת כשר לקרות בו בצבור, מותר להגיהו בחו"ה כדי לקרות בו בצבור; וכן בספרי מקרא וגמרא שצריך לקרות במועד, מותר להגיה במועד משום דהוה דבר האבד". וכתב המשנ"ב בס"ק ח' "וכן בספרי מקרא וכו' – תמוה הא יכול ללמוד בהם אפילו אינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות ואחר המועד יתקנם וצ"ל דמיירי שמגיה מתוך השכל ולא מתוך ספר אחר ואפשר שאחר יום טוב ישכח עיון הזה והוי דבר האבד [ט"ז] ומ"א תירץ דמיירי שאינו יכול ללמוד מתוכו ע"י הרבה טעיותיו אם אינו מגיה מתחלה וזה נחשב דבר האבד מה שאינו לומד".
ג
כתב השו"ע בסעי' ט' "ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח; וכן אם ראה ספר מחודש, מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד".
וכתב המשנ"ב ס"ק מז "ואם שמע דבר חידוש – וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יום טוב ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ [אחרונים] ומ"מ יזהר בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיבת משיט"א ואם יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור וכנ"ל", וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ח.
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ט "ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו וכו'. כן כתב בית יוסף בשם כמה פוסקים זולת הרשב"א שמחמיר בזה כמבואר בבית יוסף, ופסק בשלחן ערוך כרוב פוסקים. וכן הוא דעת האחרונים. וכתב בשיירי כנסת הגדולה סוף אות י"ג דעל סמך הוראה זו כתב בחול המועד כמה פסקים מחודשים. והביא דבריו השלחן גבוה אות ג' וכתב דכן נהג הוא אחריו. וכן כתב הט"ז ס"ק י"ג שראה למו"ח הב"ח שכתב חיבוריו גם בחול המועד, אלא שכתב שהכותב חידושים בחול המועד יזהר שלא לכתוב אותיות של כתיבה גסה (ר"ל אשורית) רק משיט"א ואם יצטרך לאות גס יכתבנו בדרך חיתוך ושבירה יעו"ש. והביא דבריו אליה רבה שם. וכן אמר לו המגיד למרן ז"ל דמותר לכתוב דברי תורה בחול המועד דדבר האבד הוא ולאפוקי מאן דאסר כמו שכתב במגיד משרים פרשת צו דף ל' ע"ד יעו"ש. וכן כתב בשו"ת רבינו יעקב הלוי ממרויש ז"ל סימן ל"ב והיא בסוף הרדב"ז חלק ה' שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים, ששאל על החכמים שכותבים בלא שינוי אם יפרשו פסוק או הלכה ומחדשין בה חידוש וכדי שלא ישכחו כותבין אותו חידוש בחול המועד ואומרים שאין לך דבר האבד גדול מזה, והשיבו אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותה על בירור, אותן שערים נאהבין לפני המלך הגדול יותר מכל משכנות יעקב המקיימים בהם שאר מצות, וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון, וזהו שאמרו אגרא דשמעתתא סברא, והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות היקרות בעיניו, ואם על אבידת כסף אחד או שוה כסף התירה התורה לעשות מלאכה בחול המועד כל שכן שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות ההם לכתבם ולחתמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות ב' ושערי תשובה".
והוסיף הכה"ח שם "ואגב באתי להעיר כי צריך האדם להזהר ברוחו בכל מה דאפשר שלא לעשות השגות על אחרים, ובפרט אם לא הגיע למדרגה זו, וכבר ידעת מה שאמרו ז"ל במסכת סנהדרין (דף צ"ט) על המלבין פני חבירו ברבים והמבזה חבירו לפני תלמיד חכם והמתכבד בקלון חבירו, אלא יש לעשות בחכמה בכל מה שאפשר שהדבר יובן מאליו, ובפרט אם מכוין לקנטר או להתכבד ח"ו ראו שאני חכם ונכתב בספר, כי בכל זמן שיזכירו הדבר ההוא ענוש יענש עד עולם כל זמן שהספר קיים. וכבר כתבנו תוכחה על זה במקום אחר. והזהר ברוחך אם בעל נפש אתה. ואף אם ישיגו עליך אחרים בדבר שאינו כן, תשתוק ולא תבייש אחרים כי אחר כך הדבר יובן מאליו וה' ישלם לך".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פי"ט סעי' מ"ח "אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד". כמובאר בב"ח ומה זה משנה אם כותב חידוש או סיכום.
העולה
מותר כיון שאם ירצה לסכם אותם לאחר המועד יצטרך לחזור שוב על הדברים הוי בכלל דבר האבד