שאלה
יהודי שגר בחו"ל וכרגע שוהה בארץ ישראל האם מותר לו להזמין ישראלי ביום שמיני עצרת? זאת מכיוון שבשמיני עצרת החוצניק ישהה בסוכה בעוד שלישראלי אסור לשהות בסוכה משום בל תוסיף?
תשובה
הטוב ביותר שיאכל בבית או שיניח מעל מקום מושבו, ניילון בשיעור ארבעה טפחים על ארבעה. ובפרט שישנה מחלוקת אם בארץ ישראל בני חו"ל אוכלים בסוכה.
אמנם אם אין לו אפשרות יכול להתארח אצלו ויאכל לפני זה כזית פת וכדו' מחוץ לסוכה.
מקורות
כתב השו"ע סי' תרס"ו סעי' א' "אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף. הגה: ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה, דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד בשאר היום, צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה".
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "שלא יהא נראה כמוסיף. אבל מוסיף ממש לא הוי דאמרינן סוף פרק ראוהו בית דין שלא בזמנו אינו עובר על בל תוסיף רק אם נתכוין להוסיף. ט"ז ס"ק א', מגן אברהם ס"ק ב', משנה ברורה אות ה'". ובס"ק ז' כתב "דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני. מפני שהוא סמוך לחג. משנה ברורה אות ו'".
וכתב הבא"ח ש"ר פרשת וזאת הברכה סעי' ט"ז "בליל תשיעי ויום תשיעי בחו"ל אסור לאכול ולישן בסוכה משום בל תוסיף, ואין תקנה לפרוס על הסכך סדין על כולו דהו"ל סכך פסול, משום דזה אינו ניכר כמו אויר וכנז' בס' בכורי יעקב. מיהו ביום תשיעי אחר שקידש ואכל חוץ לסוכה מותר לו לאכול בצהרים או במנחה בתוך הסוכה, שכבר ניכר דלא עבר על לא תוסיף מאחר שבלילה וגם ביום אכל חוץ לסוכה, ולא חיישינן למ"ע דאורחים שנכנסין לביתו בשעת מנחה ורואין אוכל בסוכה ועיין בכורי יעקב".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "מקום ארבעה וכו'. ואף על גב דאויר פוסל בשלשה, מכל מקום אין היכר כל כך אם לא בארבעה שהוא שיעור מקום. הר"ן סוף פרק לולב וערבה, מגן אברהם ס"ק א', ברכי יוסף אות א'. ומיהו בעינן נמי דמפסלא ביה שאם היתה סוכה גדולה לא סגיא בפחיתת ארבעה ולפיכך כתב רש"י ופוסלה. הר"ן שם, ברכי יוסף אות ב'. ובחידושי הריטב"א תירץ דלהכי נקט ארבעה טפחים לומר אף כשאין נפסלת באויר כגון שיש ארבע דפנות ונשאר עדיין הכשר סוכה כבסימן תרל"ב סעיף ב' בהגה אפילו הכי כל שפרץ בסכך שיעור ארבעה טפחים מקום חשוב היכרא הוי ולא נראה כמוסיף יעו"ש. אשל אברהם אות א', משנה ברורה בשער הציון אות ב'".
ב
כתב השו"ע סי' תצ"ו סעי' ב' "בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם".
וכתב המשנ"ב בס"ק ט' "אסורים לעשות מלאכה – דנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואפילו בצנעא אסור וכמו שנתבאר לעיל בסימן תס"ח ס"ד ומ"מ אם עשה מלאכה אין מנדין אותו".
כתב בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ו "ולא עוד אלא שמתקבצים מנין מבני חו"ל העולים לרגל ומתפללים תפילת יום טוב וקוראים בתורה וכו' כמו שעושין ביום טוב ב' בחו"ל ודבר זה נעשה מימי קדם בפני גדולי עולם ולא פקפק אדם מעולם בדבר זה, וקשה וכו' היכי לא חיישינן להא דתנן אל ישנה אדם מפני המחלוקת וכו' ועל כורחינו לומר דעד כאן לא תני אל ישנה אדם וכו' אלא במלאכה ודכוותיה דאפשר לצאת מיניה חורבה, אבל בתפילה אף אם יתפללו כמנהג מקום שיצאו משם לא נפיק מיניה חורבה וליכא למיחש למידי".
ב א
כתב השו"ע סי' תרס"ח סעי' א' "ליל שמיני אומר בתפלה: ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה. הגה: ואנו נוהגין שא"א חג בשמיני, דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג, אלא אומרים יום שמיני עצרת (מנהגים). ובחוצה לארץ, אוכלים בסוכה בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי, ואין מברכין על ישיבתה, ומקדשין ואומרים זמן".
ג
כתב בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יט "לענין אורח בן חו"ל שנמצא בא"י אם חייב לאכול בסוכה בשמיני עצרת ראיתי בכלל ג' אות ט"ו מה שהביא כת"ר בשמי, וכתב לחלק דשאני הכא דמדינא דגמרא כבר נקבע הדין דמיתב יתבינן וברוכי לא מברכינן עיין שם, כנים הם הדברים שכתב מר דלזאת נתכונתי במה שאמרתי דיש לחלק קצת, ועוד אוסיף עליהם שגם עיקר דין יום טוב שני בחו"ל הרי אינו אלא ספק וכמו"ש בגמ' שבת כ"ג ע"א "והא יום טוב שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה" ותרצו "התם כי היכי דלא לזלזל בה" וכן מבואר בעוד מקומות בש"ס, ואפי"ה נקטינן בבן חו"ל שדעתו לחזור שפיר חייב לנהוג בא"י יום טוב שני, ומוכח מזה דגם מה שאסור רק מספק לא דמי למנהג שהחמירו בו מפני שאין להם מסורת, אך עיקר כוונתי דלענין יום טוב שני שהוא ממש יום חול בא"י לא מצינן בפוסקים שהחמירו גם בא"י על אורחים הבאים מחו"ל אלא בכה"ג שחכמים קבעו אותו בחו"ל כמו ודאי יום טוב וגם הפקיעו אותו ממצות תפלין והוא מקדש ומתפלל ממש כמו ביום טוב ראשון, משא"כ הכא שגם בחו"ל הוא ודאי שמיני עצרת ולא סכות, מסתבר דכמו שבחו"ל לא מברכין על הסוכה מפני שגם הוא באמת שמע"צ =שמיני עצרת= לכן לא מסתבר לומר שגם בזה החמירו אקרקפתא דגברי גם על אורחים שהם בא"י כיון דאיכא נמי קצת זלזול בשמע"צ של בני א"י, ומצינן נמי קצת דוגמא רחוקה לזה ממה שהביא המשנ"ב בבאה"ל סי' תרפ"ח מהברכ"י דבכרך שקורין בי"ד וט"ו מספק אמרינן שפיר דהכפרים הנראים וסמוכים אינם נטפלין לו וקורין רק בי"ד, וחושבני שהדין הזה שפיר נוהג גם בטבריא דאע"ג דקבעו עלה בגמרא שהוא ספק מ"מ לא נוהג בה להברכ"י הדין של נראה וסמוך, ולכן אמרתי דבכגון דא חזי שפיר לאצטרופי דעת החכ"צ ושו"ע הרב לפטרם לגמרי מסוכה (ואף שלכאורה לא מובן איך נהגו רבנן קשישאי לצרף אותם להקל אחרי שכולם כתבו שכך נהגו גם בדורות הראשונים מזמן הגאונים, ואולי זה רק מפני שהב"י השמיט דין זה משלחנו הטהור וצ"ע) ובפרט שלמעשה הרי ידוע שגם רבים מקילים וגם אין מנהג קבוע בזה".
וכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן נד "מנהגו לאכול כל הסעודות בשמיני עצרת בסוכה, אם ינהוג כן גם בא"י.
לענ"ד נראה לכאורה דלא יאכל בסוכה בשמ"ע שם, א' משום דהוי בפרהסיא, וישנם הרבה מחמירים שלא לעשות בפרהסי', כנגד המנהג בא"י, כמבו' בפוסקים שהובאו בספרי שם, ועוד, דכל הענין, לנהוג יום טוב שני בא"י לבני חו"ל שדעתם לחזור, תלוי בפלוגתת הפוסקים, כמבואר בספרי שם (סי' א' – ד'), אלא שקבלו הלכה למעשה כאותם הפוסקים שס"ל כן, בשמ"ע, שנוסף עוד פלוגתת האשלי רברבי, אם לאכול אף בחו"ל בשמ"ע בסוכה, עי' טור וב"י וש"ע (או"ח סי' תרס"ח), כדאים הצטרפות ב' השיטות, שלא לאכול בשמ"ע בא"י בסוכה, אף בדעתו לחזור כנלענ"ד, אם לא שנתקבל המנהג באופן אחר, וזה יוכל לברר שם בא"י. (וכפי שנאמר לי אח"כ יש מבני חו"ל שנוהגין לאכול בשמ"ע בסוכה גם שהמה שם בדרך ארעי וצ"ע)".
אמנם בשו"ת בצל החכמה חלק ה סימן קמו כתב "ולענין ישיבת סוכה לבני חו"ל בא"י ביום שמיני עצרת שהוא ספק ז' דסוכות, נלענ"ד דכל שדעתו לחזור לחו"ל ינהוג לענין אכילה כמנהגו בחו"ל. שאם דרכו בחו"ל לאכול בסוכה ביום שמיני עצרת גם ביום וגם בלילה ינהוג כן גם בא"י. ואם אין דרכו לישב בחו"ל ולאכול בסוכה רק ביום שמיני עצרת לבד, יעשה כן גם בהיותו בארץ ישראל.
ג) ואמנם כל זה כשיש לו דירה בא"י וכשהוא בא לבקר בא"י הוא דר בדירתו כאשר רבים מבני חו"ל עושים כן. וכן הוא גם אם הוא דר בארץ ישראל במלון שיש שם סוכה מוכנה עבור האורחים והאורחים מבני חו"ל יכולים לאכול שם באין מפריע. – אבל בן חו"ל הדר ומתארח אצל משפחה מבני א"י שהמשפחה כולה אוכלת בשמיני עצרת בבית והוא מצטער להטריח על בעל הבית לערוך לו שלחן ולשמש לפניו בנפרד בסוכה, וכן מצטער הוא להפרד ממארחיו ולאכול בסוכה לבד, אז כיון דבלא"ה מצטער פטור מן הסוכה והוא בנד"ד רק ספק יומא דחיובא, דשמא הוא באמת יום ח', וגם כי רבים גם מבני חו"ל מקילין שלא לאכול בשמיני בסוכה אפילו בהיותם בחו"ל, על כן נראה דבכה"ג יש להקל להתיר לבן חו"ל זה לאכול עם בני הבית המארחים בבית חוץ לסוכה.
ד) ולענין שינה בסוכה, בלא"ה אפשר להקל כיון דרבים מקילים בזה גם ביומי דחג ודאי, גם בהיותם בביתם בחו"ל. – ועיין מנהגי ח"ס (פ"ח אות י"ט) כי גם מרן הח"ס זצ"ל "בליל ש"ע לא היה ישן בסוכה".
וכתב בספר יום טוב שני כהלכתו פ"ב הערה כ"ב בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר שבן חו"ל שנהג בחו"ל לשבת וילשון בסוכה צריך גם כאן. וכן נראה דעת מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פס"ד.
ד
וכתב בשערי תשובה סימן תרסח ס"ק ג' "ועיין ברכ"י דשלוחי א"י שהם בח"ל בכדי שלא לזלזל ביום טוב שני צריכין לישב עם בעה"ב ויאמרו בינם לבין עצמם שאין עושים משום מצוה ויישן בבית שיעשה לו איזה אמתלא (ר"ל אם הוא באתרא דנהוג לישן גם בליל שמיני) וכן יטעום קצת חוץ לסוכה והכל בצנעה ע"ש", וכ"כ הכה"ח ס"ק ו'. כלומר שיעשה משעה שיהיה מינכר שלא עושה בל תוסיף.
העולה
הטוב ביותר שיאכל בבית או שיניח מעל מקום מושבו ניילון בשיעור ארבעה טפחים על ארבעה. ובפרט שישנה מחלוקת אם בארץ ישראל בני חו"ל אוכלים בסוכה
אמנם אם אין לו אפשרות יכול להתארח אצלו ויאכל לפני זה כזית פת וכדו' מחוץ לסוכה.