שאלה
האם גם במצוות דרבנן יש להדר במצוות עד שליש? כגון השנה שאין ארבעת המינים מדאורתייא אלא רק דרבנן ?
תשובה
גם השנה שמצוות ארבעת המינים היא מדרבנן, יש עניין של הידור מצווה עד שליש כיון שהידור מצווה הוא מדין זה קלי ונאמר גם בדיני דרבנן.
מקורות
כתוב בגמ' בבא קמא דף ט ע"ב "אלא אמר ר' זירא: בהידור מצוה – עד שליש במצוה. בעי רב אשי: שליש מלגיו או שליש מלבר? תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא: עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא".
וכתב השו"ע סימן תרנו סעי' א' "אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום, כגון שהוא כביצה מצומצמת, ואח"כ מצא גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש מלגיו בדמי הראשון, כדי להחליפו ביותר נאה. ויש מי שאומר שאם מוצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדור מחבירו, יקח ההדר אם אין מייקרים אותו יותר משליש מלגיו בדמי חבירו".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "כדי להסביר היטב טעם השני דיעות אקדים מה דאיתא בגמרא הידור מצוה עד שליש במצוה ופירשו בשם ר"ת [והוא הדעה הראשונה שנזכר בשו"ע] שאינו ר"ל שיש לפניו שני אתרוגים או שני ס"ת ואחד הדר יותר מחבירו שיצטרך מחמת מצות הידור להוסיף עד שליש במקח דא"כ הרי לעולם ימצא נאה ונאה ואין סוף לדבר אלא מיירי שאתרוג אחד היה בו רק כשיעור מצומצם שהוא כביצה והאחר גדול ממנו ע"ז אמרו דמצוה להדר אחר זה ולהוסיף עד שליש דחיישינן שמא יתמעט השיעור ובאופן זה אפילו כבר קנה האתרוג הקטן מצוה להחליפו באחר ולהוסיף עד שליש בדמיו ויש מפרשים עוד דהגמרא מיירי באתרוג וכן כל המצות שמזדמן לפניו אחד הדר יותר מחבירו מצוה להדר אחר ההדר ולהוסיף עד שליש בדמיו וזהו הדעה השניה שמוזכרת פה". וראה בכה"ח ס"ק ב'.
ובס"ק ו' כתב "דהדור מצוה הוא רק עד שליש ואפילו מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש. אמרינן בגמרא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא ופירש"י עד שליש משלו דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אבל מה שיוסיף יותר על שליש יפרע לו הקדוש ברוך הוא בחייו עכ"ל והיינו אף דאינו מצווה ע"ז מ"מ אם יוסיף יפרע לו הקדוש ברוך הוא בעוה"ז וי"א דבאיש אמיד שנתן לו הקדוש ברוך הוא הון צריך להוסיף בשביל הידור אפילו יותר משליש" וראה בשער הציון ס"ק ז'. והוסיף הכה"ח בס"ק י"ג "והתוספות פירשו משל הקדוש ברוך הוא אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
וכתב הבה"ל ד"ה יותר משליש "יותר משליש – עיין במ"ב במש"כ דאפילו מי שאין חייו נדחקין א"צ לבזבז יותר משליש ולהיפך מי שמזונותיו מצומצמין אם צריך לדחוק חייו להוסיף שליש בשביל הידור יש ג"כ דיעות בפוסקים דמן נ"י והרמ"ה משמע דגם בזה צריך להוסיף עד שליש והמהרש"ל ביש"ש בב"ק חולק ע"ז ועיין בשמ"ק בשם הראב"ד וז"ל עד שליש משלו. פי' בהדור מצוה עד שליש למצוה לקנות לו לולב נאה אם יש לו מעט או הרבה וכו' ומשמע לכאורה דס"ל כשיטת הנ"י והרמ"ה ואפשר דמה שכתב אם מעט היינו באדם שנכסיו מועטין אבל אין חייו נדחקין והנה מפירש"י והרא"ש ותוס' והריא"ז והרשב"א בביאור דברי הגמרא עד כאן משלו לא הוזכר כלל חילוק לענין מצות הידור עד שליש בין איש אמיד או לא ומ"מ י"ל דלדחוק חייו בשביל הידור גם הם מודים דא"צ והגמרא לא איירי באיש כזה".
ב
כתב המשנ"ב ס"ק ה' "שאם מוצא שני אתרוגים וכו' – ר"ל אפילו כל אחד גדול בשיעורו יותר מכביצה כיון שהשני נראה הדר ביופי יותר מחבירו צריך להוסיף. ואם כבר קנה אחד והוא בשיעורו גדול יותר מכביצה א"צ להוסיף להחליף בהדר לכו"ע [דלדיעה ראשונה כיון שגם הראשון לא היה בו שיעור מצומצם ולדיעה שניה לא החמירו ליקח ההדר כלל בשכבר קנה האחד] כ"כ המ"א בשם פוסקים אכן הגר"א הביא ירושלמי מפורש ומשמע דנקט לדינא כן דאפילו לקח כבר אתרוג ולולב [וה"ה לכל המצות] והיה בהם יותר מכשיעור ואח"כ מצא אחר נאה הימנו צריך להחליף ולהוסיף עד שליש".
כה"ח ס"ק ט' כתב " שראוי לצאת בו בצמצום וכו'. זהו דעת הסמ"ג, ומקיל שאין חיוב תוספת שליש אלא על אתרוג שיוצאין בו בצמצום שאם פוחת מעט מאותו השיעור לא היו יוצאין בו, ומחמיר הוא שאפילו כבר קנה האתרוג המצומצם מחוייב להוסיף שליש להחליפו, ודיעה שנית הוא רש"י, מקיל דבקנה כבר אין צריך להוסיף אפילו אם זה שקנה הוא מצומצם, ומחמיר דכשמוצא שנים לקנות צריך תוספת שליש אפילו על שיעור שאינו מצומצם. לבושי שרד. ונראה להחמיר כתרווייהו. אליה רבה אות ב'. ור"ל דאפילו אם כבר קנה ואינו שיעור מצומצם ואחר כך מצא הדור יותר יש להחליפו בתוספת שליש:ב
וז"ל הראב"ד בתמים דעים "עוד אני אומר על כל הפגומים שהזכרנו בין אותם שפסולים ביום הראשון וכשרים ביום הב' בין אותם פגומים שהכשורו בכלל דברינו אפילו ביום הראשון דווקא היכא דליכא שלמים ולא משכח להו שלימים אבל היכא דמשכח להו שלמים מצווה בשלמים משום זה קלי' ואנוהו ואמרינן הידור מצווה עד שליש וכו'". והוסיף במאירי מגן אבות אות קע"ו "כל שמצא שלמים מצווה בשלמים בין בראשון בין בשני משום זה קלי ואנוהו ודבר זה ודאי ראוי וראוי ויאוי".
ג
כתוב בגמ' שבת דף קלג עמוד ב "דתניא: זה אלי, ואנוהו – התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין". כלומר שגם השיראין שכורכין מסביב לס"ת הוי בכלל הידור מצווה
וכתב המשנ"ב סי' תרע"ג ס"ק כח לענין חנוכיה "כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה".
העולה
גם השנה יש עניין של הידור מצווה עד שליש כיון שהידור מצווה הוא מדין זה קלי ונאמר גם בדיני דרבנן.