שאלה
מה הדין כאשר תחבו כפית חלבית או בשרית לסיר רותח פרווה?
תשובה
לספרדים הכלי מותר להשתמש בו למה שירצה ומאכל תלוי אם יש בו שישים כנגד מקום שנכנס הכפית יכול לאכול אח"כ גבינה ואם לאו ימתין שש שעות.
לאשכנזים לכתחילה יש להגעיל את הכלי או שיתמש בו כבשרי ודין המאכל כנ"ל.
מקורות
כתב השו"ע סי' צ"ד סעי' ה' "אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת, ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר, ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מהפעמים לא היה במים ששים, אסור להשתמש בקדירה (*) לא בשר ולא חלב, אבל שאר דבר מותר לבשל, מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם. הגה: מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב, מותר, דהוי נותן טעם בר נותן טעם (הגהות מיימוני פ"ט). קדירה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדירה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז), ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי".
ב
כתב השו"ע סי' צ"ה סעי' ג' "קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן, מותר, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. ואם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה. הגה: ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה), אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון, ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות. ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה, או בכלי שני אפילו ביחד, הכל שרי (בארוך כלל ל"ד). ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו. אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד, ואפילו שומן דבוק בהם, הכל שרי, דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם, יבלעו זה מזה (שם). ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר, לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש"ד ואו"ה)".
וכתב הפר"ח בסי' צ"ד ס"ק י"ד "אם בשלו כו'. באמת שהמחבר לא כיון בכאן להלכה כלל וכמו שאבאר בסיעתא דשמיא. דע דבגמרא [חולין קיא, ב] איתא דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ומקצת מהמפרשים סבורים דדוקא עלו אבל נצלו במחבת של בשר אסור לאכלן בכותח משום שע"י כח האש בולעים הדגים כל טעם הבשר שבקדרה, ומיהו בנתבשלו מודו דשרי לאכלו בכותח משום דבבישול כיון שהוא ע"י מים יש שלושה טעמים של היתר הבשר בקדרה והקדרה במים והמים בדגים ועדיין הוא היתר. ויש מחמירין אף בנתבשלו משום שע"י בישול מפליט מן הקדרה טעם הבשר ומבליעו בדגים. וההג"ה לקמן בסימן צ"ה [סעיף ב] כתב שהמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר. ורבים מהפוסקים חלוקים בכל זה ומתירים בעלו בין ע"י צלייה ובין ע"י בישול כיון דאיכא שני טעמים של היתר בכל ענין שרי, וכן פסק המחבר לקמן בסימן צ"ה [שם]. עוד נחלקו המפרשים בדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת ושניהם בני יומן, והמחבר גם בדין זה פסק להקל וההג"ה פסק לאיסור בזה וכדלקמן בסימן צ"ה דין ג' ע"ש. ומעתה אבוא לנידון שלפנינו שיש להתיר בפשיטות לפסק המחבר לקמן שהרי החלב נתן טעם בכף והכף במים והמים בקדרה ועדיין הוא של היתר ואף לכתחילה מותר לבשל בקדרה זו בשר כל שכן תחיבת כף שאינה אוסרת, ואף לדעת האוסרים בדגים שנצלו מודו הכא משום שיש שלושה טעמים של היתר, ואף שנאמר שאין כאן אלא טעם שני של היתר מפני שהכף נגעה בקדרה עצמה כמו שכתבו בתוספות בפרק כל הבשר [שם] דף קי"א [ע"ב ד"ה הלכתא] ע"ש, הרי המחבר פוסק להתיר בדגים שנצלו אף שאין שם אלא שני טעמים של היתר. נמצא דלדעת המחבר שמתיר בקערות שהודחו ביורה חולבת אפילו שניהם בני יומן יש להתיר בפשיטות בנידון דידן, ולא מיבעיא בקדרה חדשה ובתחיבת כפות זו אחר זו ולא בתחיבת כף שנייה באותן מים עצמם אלא במים אחרים דבהא מילתא דפשיטא ופשיטא שמותר להשתמש בקדרה זו בשר או חלב, אלא אפילו שהקדרה היתה של בשר ובת יומא ובשלו בה מים או ירקות ודברים אחרים ותחבו בה כף חולבת בת יומא הכל מותר והקדרה לא נאסרה לפי שיש כאן שני טעמים של היתר שהבשר נתן טעם בקדרה והקדרה במים או בירקות ועדיין הוא היתר והרי זה מותר לאכלו בחלב, והוא הדין תחיבת כף חולבת לשם אפילו בת יומא. ואפילו תחבו שתי כפות ביחד אחת של בשר ואחד של חלב ושניהם בני יומן בקדרה זו של בשר בת יומא הכל מותר דומיא דקערות, כל זה לשיטת המחבר לקמן הוא אמת ויציב. וגם בש"ך [ס"ק טו] השיג על המחבר וההג"ה בזה והאריך הרבה והעלה דאף לדידהו דמחמרי בנתבשלו מותר כאן הקדרה לבשל בה בשר כתחיבת כף האחרון ע"ש"
וכתב ש"ך סוף ס"ק ט"ו "וא"כ גם על הרב בהג"ה יש לתמוה שסתם כהמחבר והא ליתא אפי' לדידן, ונראה דכ"ש אם נשתמשו בשר בעין בקדר' זו שתחבו בה בראשונה כף חולבת בת יומא דמותר לבשל אח"כ בה בשר אבל לאחר תחיבת הכף הראשון לא היינו מתירים הקדרה לבשל בה בשר לכתחלה כדמשמע באו"ה כלל ל"ז סוף ד"י והכי משמע מדברי סמ"ק דלעיל ואף על גב דהסמ"ק גופיה מתיר הדגים אפי' לכתחלה אפי' בבישול י"ל דשאני הכא כיון דעל כל פנים צריך לקבוע תשמיש לקדרה זו יש לקבוע לה מחלב שבלוע בה ודו"ק בכל זה היטב". וכן כתב החכמת אדם כלל מ"ח סעי' ג' .
וכתב בכרתי סימן צד ס"ק יד "לא בשר וכו'. ואף על גב דהוי נ"ט בר נ"ט, מ"מ כיון דהוא קדרה חדשה, ולא נודע באיזה מין ישמשו אם בשר או חלב, מחמירין לכתחילה מבלי לשמש לא בשר ולא חלב (ט"ז בדף האחרון)".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ז "וא"כ לפום דינא מותר לבשל בקדירה זו בין בשר ובין חלב אפילו לכתחיל אך לאשכנזים שנהגו להחמיר כדברי מור"ם לכתחילה אין לבשל בה לא בשר ולא חלב קודם הגעלה ובדיעבד שרי".
ג
כתב החוות דעת לדעת השו"ע ס"ק ט"ו "ששים. אפילו שניהם בני יומן. והקשה בט"ז [ס"ק ז] דהא לפי טעם הראשון דסימן צ"ה סעיף ג' חיישינן שמא נגע הכף בקדרה, ואם כן יש לאסור הכף. וצריך לומר דסבירא ליה כטעם השני דהתם דחיישינן שמא נאסרו המים, וכאן אין חשש [זה] כיון שיש ששים".
ולדעת הרמ"א בס"ק י"ז "ולאסור הכלי. הוא הדין ביש ששים בהקדרה נאסר הכף לפי המנהג. והך איסור אפילו לשאר דברים, ועיין ביאורים [ס"ק י]".
ובנדון דידן אם יש שישים יש לדונו כבחזקת שמותר לאכול אחרי זה ואם לאוו יחכה שש שעות ראה ש"ך סי' פ"ט ס"ק ג' פת"ש ס"ק ז'
העולה
לספרדים הכלי מותר להשתמש בו למה שירצה ומאכל תלוי אם יש בו שישים כנגד מקום שנכנס הכפית יכול לאכול אח"כ גבינה ואם לאו ימתין שש שעות.
לאשכנזים לכתחילה יש להגעיל את הכלי או שיתמש בו כבשרי ודין המאכל כנ"ל