שאלה
האם מותר לשתות קפה שהכין גוי בשבת?
תשובה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי פק"כ סעי' נ"ג נ"ד "גוי שהרתיח מים בשבת כדי להכין מהם קפה עבור עצמו – אסור לישראל לשתות את הקפה, אמנם אם יש לישראל כאב ראש ומרגיש צורך גדול לקפה – יש להקל [ולכן יש להיזהר שהגוי לא יוסיף מים למיחם ובפרט במקומות ציבורים]
אסור ללכת לבית קפה של גויים ולקחת כוס קפה בשבת, אע"פ שלא משלמים במקום, כיון שהגוי מכין את הקפה עבור ישראל וה"ה בבית מלון אם מבשלים או אופים עבור היהודי דבר מאכל".
מקורות
כתב מרן הרב במאמר מרדכי פק"כ הערות סא –ס"ג "כתב הטור (סי' שכ"ה): "פת של עכו"ם שנאפה בשבת, ר"ת אוסר אותו, דשמא נטחן היום ונמצא שהוא מוקצה דבין השמשות לא היה ראוי וכו', ואדוני אבי ז"ל כתב: ולי נראה להתיר, דאפי' היה קמח או עיסה בין השמשות לא הוי מוקצה, כיון דגמרו בידי אדם והטחינה והאפייה אינה אוסרת כיון דבשביל עכו"ם היא".
וכתב הב"י שם: "והרב המגיד כתב בפרק ו' (ה"ג), וזה לשונו: ודע שמהדינים הנזכרים יש ללמוד שפת שאפה גוי בשביל עצמו או בשביל גוי אחר – מותר לישראל, אלא אם כן מכירו ויודע שצריך לו שיש לחוש שמא ירבה בשבילו".
וכתב עוד הטור שם: "עכו"ם שצד דגים או ליקט פירות או אפה פת או בישל לעצמו, כתב ספר המצות: יש מתירין כמו שאר מלאכות שעושה לצורכו, ויש אוסרין כמו פירות הנושרין שנאסרו אפי' נשרו מאיליהן, דבדבר מאכל החמירו טפי, והכי מסתבר לאסור דלא גרע מנשרו מאיליהן".
וכתב הב"י שם: "גוי שצד דגים או ליקט פירות וכו'. כתבו סמ"ג (שם) וכן סמ"ק (שם) והתרומה (סי' רמח) דיש פנים להתיר כמו שאר מלאכות שעושה לצרכו כלומר כמו ממלא מים לבהמתו או עושה כבש או מדליק נר לעצמו שמותר לישראל להשתמש בהם, ויש פנים לאיסור משום דבדבר מאכל החמירו, דחיישינן שמא יאמר לגוי לבשל לו בשבת, כיון דאמירה לגוי לא מיתסרא אלא מדברי סופרים, ואף על פי שלא כתב אלא דיש צדדים לאסור ויש צדדים להתיר, כתב רבינו בשמו שיש אוסרים ויש מתירים, משום דכיון דאיכא צדדים לכאן ולכאן יש אוסרים ויש מתירים מיקרי, אי נמי דקושטא דמילתא הכי הוא דמיפלג פליגי במילתא דאיתא בתוספות ריש יום טוב (ג. ד"ה גזרה), וכתבו רבינו ירוחם בחלק י"ב (שם פג:) שרבינו אליעזר ממיץ אכל מדג מליח שצלאתו השפחה לעצמה כי היכי דשרינן לישראל להשתמש לאור נר שהדליק גוי לעצמו, ואף על פי שהם כתבו דלא נהירא, הרי כתבו הטעם משום דבמכירו – אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה, הא אם לא היה מכירו, מודו דמישרי שרי, וסמ"ג וסמ"ק והתרומה שכתבו דשמא יש לאסור, משום דחיישינן שמא יאמר לגוי לבשל לו בשבת, אפילו באינו מכירו איכא למיחש להכי, דליכא למיפלג בין מכירו לאינו מכירו אלא כשהגוי עושה מעצמו".
נמצא שנחלקו הראשונים בטעם איסור פת שאפה הגוי לעצמו: לדעת ר"ת – משום מוקצה, לדעת הרב מגיד – אסור במכירו דיש לחוש שמא ירבה בשבילו, לדעת התוס' – שמא ירגילו לשבת הבאה, ולדעת הסמ"ק – שמא יאמר לגוי לאפות לו.
כתב הב"י שם (לגבי פת): "ולענין הלכה כיון שאיסור מוקצה דרבנן, יש לסמוך על המתירין בשעת הדחק או לצורך מצוה". נראה מלשונו שכל האיסור בפת הוא משום מוקצה, ועיין הערה הבאה.
ובשו"ע (סי' שכ"ה סעי' ד') פסק: "פת שאפה אינו יהודי לעצמו בשבת – יש אוסרים ויש מתירים; ובשעת הדחק או לצורך מצוה, כגון: סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא – יש לסמוך על המתירים".
וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת תרומה סעיף ח'): "פת שאפאה גוי פלטר בשבת למכור לגוים, מלבד דאיכא חששא דחשו במידי דאכילה שמא יאמר הישראל לגוי לעשות, הנה יש בזה עוד חששות אחרות, והוא: איסור מוקצה, דאולי זה הפת לא היה חיטים דחזו לכוס בין השמשות, אלא היה קמח או עיסה בבין השמשות, דלא חזו מידי ומוקצה זה דמי לגרוגרות וצימוקים דאדחינהו בידיים, ואסור גם אחר אפיה, ואף על פי שיש מתירים גם בזה, לענין הלכה אין לסמוך על המתירים אלא בשעת הדחק, שדר בכפר יחידי שאי אפשר לו לשאול פת מישראל חבירו, או לצורך מצוה, כגון: סעודת מילה וחתן, אבל בלאו הכי צריך להחמיר כסברת האוסרין". וא"כ יש שתי חששות – מדין מוקצה וכן גזירה שמא יאמר לגוי לאפות. וראה עוד במשנ"ב שם (ס"ק ט"ז-י"ז) ובכה"ח שם (ס"ק כ"ו, כ"ח). וראה עוד שם (ס"ק ל"ג) לגבי בישולי עכו"ם ופת עכו"ם.
ולגבי מה נקרא שעת הדחק גדולה, כתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ח): "כגון שדר בכפר יחידי, שא"א לשאול פת מחבירו". והטעם להקל, אע"פ שהפת היתה קמח בערב שבת ולא ראויה אפילו לכוס, הביא הב"י בשם הרא"ש שכיון שהגוי יכול לגמרו בשבת הוי כגמרו בידי אדם, וכן ע"פ מה שהקל הרמ"א שאין מוקצה בגרגרות וצימוקים השייכים לגוי, וכ"ש כאן כיון שיכול הגוי להכינו במהלך השבת, ובפרט אם הוא נחתום שזה עיסוקו. וע"כ הקל הבא"ח בשעת דחק גדולה.
ומה שכתבנו שאין לקחתו ללחם משנה אע"פ שהשו"ע פסק כהגהות רבינו פרץ על הסמ"ק: "ובשעת הדחק וכו' לצורך ברכת המוציא יש לסמוך על המתירים", המעיין בהגהות רבינו פרץ שלפנינו (סי' רפ"ב) יראה שכתב: "אבל פת שנאפה בשבת בשביל עכו"ם – יש שאוסרים בו ביום. מיהו שמעתי שגדולים התירו לצורך סעודת ברית מילה, ונראה דהוא הדין לצורך ברכת המזון", כלומר שמה שהקל הוא משום סעודת שבת ולא ללחם משנה (ועיין בכה"ח ס"ק ל"ב, מ').
ב
ומשמע מלשון הב"י שהובא לעיל שעיקר האיסור הוא משום מוקצה, אלא שבהלכות יו"ט (סי' תקי"ז סעי' א') כתב לגבי לקחת ביום טוב מחנוני גוי, וז"ל: "וכן קמח שנטחן היום, בעיר שרובה אינם יהודים – מותר ליקח ממנו (מהגוי) דאדעתא דאינם יהודים טחני ליה; והוא הדין ליקח ממנו פת שאפה בו ביום". וכתב המג"א שם (ס"ק ב'): "ומשום מוקצה ליכא, דחטים חזי לכוס או לעשות ממנו קליות (הרא"ש ור"ן ותו') וכו' ועסי' שכ"ה סעי' ד' דיש אומרים דקמח מוקצה הוא, וצ"ל דהרב ב"י לא ס"ל האי טעמא אלא גזירה שמא יאמר לעכו"ם לעשות בשבילו ובחנוני לא גזרינן". והתוספת שבת (סי' שכ"ה ס"ק י)' הביא דברי המג"א.
וכתב במחצ"ש שם: "לא ס"ל האי טעמא. ר"ל משום מוקצה. אלא חשש בסי' שכ"ה שלא בשעת הדחק לדעת המחמירים מטעם אחר ומשום שמא יאמר לגוי כו'. ע"ש במג"א ס"ק ט'. ואף על גב דבסי' שכ"ה בחבורו על הטור משמע דס"ל הטעם משום מוקצה. מ"מ י"ל בשו"ע חזר בו". כלומר דס"ל למג"א דהטעם שמרן השו"ע בסי' שכ"ה אסר פת שאפה גוי בשבת (אם לא בשעת הדחק) מטעם שחשש לשיטת הסמ"ק שאסר במידי דמאכל שמא יאמר לגוי לבשל לו, ולפי זה גם בקפה שעשאו גוי לעצמו יש לאסור אם לא במקום צער גדול, שאז יש לסמוך על המתירין וכמו בפת.
אולם בשו"ת זרע אמת (ח"א אור"ח סי' מ"א) כתב: "ומכל מקום איך שיהיה כוונת הטור (בשם הסמ"ק) הרי אפי' לפי מה שהבין בדבריו הרב ב"י השתא מיהא לענין פסק הלכה לא חש ליה מרן בשולחנו הטהור, דשם סימן שכ"ה סעי' ד' כתב מחלוקת ר"ת והרא"ש בגוי שאפה לעצמו יש אוסרים ויש מתירים עיי"ש, ומדלא כתב המחלוקת אלא באפה פת דאיכא למיסר משום מוקצה והשמיט איסור בישול פירות במידי דלא מוקצה, מבואר בהדיא דלא חש כלל לדעת הטור (בשם הסמ"ק), וכן פסק אח"כ בסעי' ה' דלא אסר אלא בגוי שצד דגים לעצמו דיש לאסור משום מוקצה, הא במידי דלאו מוקצה לא חש לדעת הטור (בשם הסמ"ק) כלל, וא"כ דון מינה לנידון דידן (קפה שגוי עשה לעצמו) ליכא פנים כלל לאיסור מטעם דהוי מידי דמאכל וק"ל". א"כ מצינו שנחלקו האחרונים בדעת מרן השו"ע אם חשש לשיטת הסמ"ק.
וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת תרומה סעי' ו'): "אם הגוי עשה מלאכה דאורייתא לעצמו במידי דאכילה – אסור לישראל ליהנות ממנה, גזירה שמא יאמר לגוי לעשות לו, ויש מתירין דס"ל לא חיישינן בהכי, וראוי לחוש לדברי האוסרים, ורק במקום מצוה וצורך גדול דהיינו שעת הדחק, אין לחוש, וכל זה אינו אלא במידי דאכילה דהחמירו בה טפי, אבל במידי דלא אכילה לא חששו, ולכן גוי שהדליק את הנר לעצמו – מותר לישראל ליהנות ממנו, וכנז' בסי' רע"ו, ועיין מג"א סי' שכ"ה וסי' תקי"ז ומחצית השקל שם, ועיין תו"ש ס"ק יו"ד". כלומר שפסק כדברי המג"א בהבנת המחבר. וכן כתב עוד שם להדיא (סעי' ח'): "ובענין שתיית הקהוו"א שעושין הגוים בחנויות שלהם בשבת בעיר שרובה גוים, דעבדי בעבור הרוב שהם גוים, הנה לדעת מר"ן ז"ל אסור. שלא התיר במלאכת הגוי לעצמו במידי דאכילה אלא לצורך מצוה, ועוד בזה נמי איכא טעם דמוקצה דאדחי בידים, כי קודם קליה לא היתה ראויה לאכילה כלל, ולכן יש לאסור לישראל שתיית קהוו"א, ואין להתיר אלא לאדם שיש לו כאב הראש וצריך לה הרבה, והגם דהרב זרע אמת ז"ל הליץ בעד הנוהגים לשתות מי הקהוו"א שבשלה הגוי, אף על פי דקודם הקליה אינה ראויה לאכילה, משום דלא דמי לגרוגרות וצמוקים דאדחי בידים, מ"מ לדידן דקבלנו סברת מר"ן ז"ל דס"ל במידי דאכילה גזרינן שמא יאמר לו ישראל לעשות לו ואסור כמ"ש בדין הפת, הנה גם בזה יש לאסור מטעם זה" [אמנם כיום הקפה הינו קלוי ואין בו דין מוקצה, מכל מקום יש לאסור מטעם שמא יאמר לגוי כדברי הסמ"ק].
וכתב כה"ח (סי' שכ"ה ס"ק ל"ה): "נכרי שבישל מים או ט"ע וקאוו"ע, בזה יש חשש שמא ירבה לבשל, ולכן אם מכירו אפילו שלא בפניו, אם יודע שהישראל צריך לזה – אסור, ולא עוד אלא אפילו לא הרבה בשבילו – אסור דמרגילו לשבת הבאה, כיון שהוא דבר שצריך תדיר, ואפילו אינו מכירו, אם אמר הנכרי בפירוש שעושה בשביל ישראל או שמעשיו מוכיחין שעושה לצורך שניהם וכל שכן לצורך ישראל לבד – אסור. ונראה לי דאם ישראל מתאכסן בבית הנכרי בשבת והנכרי אינו יודע כלל בישראל ששותה ט"ע וקאוו"ע בשבת, ומכל שכן כשאומר הישראל בפירוש שאינו שותה קאוו"ע בשבת, אז מותר לשתות הקאוו"ע שעשה הנכרי לעצמו לדעת המתירין פת שאפה הנכרי בשבת, ובלבד שלא יבין הנכרי כלל שרצונו לשתות. חיי אדם כלל ס"ג אות ב'. נמצא לפי זה דאפילו לא נעשה כלל בשביל ישראל ולא יש חשש שמרבה בשביל ישראל, אפילו הכי – לא שרי אלא לדעת המתירין בפת, אבל לדעת האוסרים בפת – גם זה אסור. וכן כתב חיי אדם שם אות ג' דלדעת האוסרין בפת משום נולד הוא הדין לקאוו"ע, ומכל שכן אם נטחן הקאוו"ע בשבת יעו"ש. ואם כן לדעת מרן ז"ל והאחרונים דלא התירו בפת אלא בשעת הדחק ולצורך מצוה – אסור לשתות הקאוי שבישל העכו"ם בשבת אף על פי שבישל לצורך עצמו וליכא חשש שירבה בשביל ישראל, כיון דליכא בזה שעת הדחק וצורך מצוה. וכן כתב בספר קרית מלך רב חלק א' הלכות שבת דף כ"ד ע"א לאסור הקאב"י אפילו לא נעשית בשביל ישראל יעו"ש. והגם שיש פוסקים שלימדו זכות על הנוהגים לשתות היכא שנעשה לצורך גוי וליכא חששא שירבה בשבילו משום דיש מתירין, מכל מקום שומר נפשו ירחק מזה לחוש לדעת האוסרים וכדעת מרן ז"ל".
ג
וכתב בשיירי כנסת הגדולה (הגהות טור סימן שכ"ה): "ובעירנו זאת, מנהג רע ומר, ביום השבת הולכים לקאוהאניש, ושותים מהקאהוי שנתבשל בשבת לצורך ישראל, דבזה אין ספק שהגוי בשביל ישראל עושהו, יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים, יהודה וישראל רבים בעיר הזה, ואין ספק שאם לא היו הישראלים לא היה בעל הקאוהאני מכין החצי ממה שהוא מכין עכשיו. ולפעמים אומר לו הגוי בפירוש שבשבילו בשלו, למצוא חן בעיניו. וכבר כתבו ההגהות והמרדכי ז"ל בשם רא"ם ז"ל, שאף על פי שאינו מכירו, אם הגוי אומר שלצורך ישראל עושהו – אסור. ולפעמים כשרואה ישראלים מרבה בשבילם, ונשתרשו במנהג הזה רובם ככולם, אין גם אחד שלא ישתה קאהוי מן הגוי ביום השבת, אנשים ונשים וטף, ורוב מן הת"ח בכללם, זולת מתי מספר נער יכתבם לא יגיעו לעשרה שנזהרים בזה. וכבר דרשתי שבוע שעבר ביום הקהל שגזרו תענית על הבצורת ועל הדבר, ואמרתי רבותי הותרה שבת, שדבר זה איסור גמור. ולא מבעיא שעינינו רואות שהתוגר מרבה בשבילנו, וכמעט הרוב עושה בשביל ישראל שאסור, אלא אפילו שאינו ניכר שמרבה בשבילו, כל שיש באפשר שירבה בשבילו, אף על פי שאינו מרבה בשבילו – אסור. ורעה עוד מזאת, שאומרים לגוי להוציא הקאהוי לרשות הרבים מחנותו שהוא רשות היחיד, ואף על פי שעכשיו אין לנו רשות הרבים, היינו לחייב חטאת, אבל איסור מיהא איכא. ושמעו לקולי קצת מיחידי סגולה אשר נגע אלהים בלבם, ומן היום ההוא והלאה נמנעו מלשתותו בשבת, אם לא שמבשלים אותו בביתם, שמניחים אותו בתנור מערב שבת. אמנם שאר העם עודם מחזיקים במנהגם הרע, ויד השרים והסגנים במעל הזאת יותר מדלת העם, שרי להו מרייהו". וראה בטוב עין (סי' י"ח אות ס"ה).
וראה בבא"ח (ש"ש פרשת תרומה סעי' ח') שכתב לחוש בזה מכמה טעמים, והעלה: "והנה פה עירנו יימצא חנות של גוי זה המבשל הקהוו"א עומדת ברחוב היהודים, וקא חזינן בימי החול דרוב היושבים שם הם יהודים, ובחנות זו צריך להזהירם שלא ילכו בשבת", עכ"ל.
וכתב עוד בכה"ח שם (ס"ק ל"ו): "הקאהב"י שעושה העכו"ם בשבת – אסור הואיל ויש רגילות בדבר, ובחול נמי אסור משום חתנות, וכל הפורש ממנו בחול כאילו פורש ממות לחיים, והפורש ממנו בשבת יזכה לעולם שכולו שבת. הרב הגדול מה"ר אברהם סכנדרי בתשובה כ"י, ברכי יוסף אות ב'".
ולמעשה, כהיום, כשבאים אנשים לבתי הקפה, ומזמינים קפה ואז מכינים להם קפה במקום – זה נקרא לצורך הישראל, וממילא אין היתר כלל [וכן יש את דעת האר"י שאסור משום בישולי גויים ואף שמעיקר הדין מותר (ראה כה"ח יו"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א כ"ב), מ"מ ירא שמים יחמיר]".
העולה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי פק"כ סעי' נ"ג נ"ד "גוי שהרתיח מים בשבת כדי להכין מהם קפה עבור עצמו – אסור לישראל לשתות את הקפה, אמנם אם יש לישראל כאב ראש ומרגיש צורך גדול לקפה – יש להקל [ולכן יש להיזהר שהגוי לא יוסיף מים למיחם ובפרט במקומות ציבורים]
אסור ללכת לבית קפה של גויים ולקחת כוס קפה בשבת, אע"פ שלא משלמים במקום, כיון שהגוי מכין את הקפה עבור ישראל וה"ה בבית מלון אם מבשלים או אופים עבור היהודי דבר מאכל".