שאלה
אדם שבירך בטעות על המחיה במקום ברכת המזון האם יצא ידי חובתו?
תשובה
קטן או שאכל שלא כדי שביעה ובירך על המחיה – לא חוזר ומברך.
אכל כדי שביעה ונזכר מיד לאחר שסיים על המחיה – ימשיך מ-נודה לך. = נזכר לפני יסיים הזן.
אכל כדי שביעה וסיים לברך על המחיה – ישמע ברכה מאחר או שיאכל כזית נוסף – או יחזור לברך ויהרהר שם ומלכות בלבו
מקורות
כתב השו"ע סי' קפ"ז סעי' א' "יש אומרים: ברוך משביע לרעבים, ואין לאומרו, והמוסיף גורע; ואם אמר במקום ברכת הזן: בריך רחמנא מלכא, מאריה דהאי פיתא, יצא; וי"א שצריך שיחתום: בריך רחמנא דזן כולא".
כתב המשנ"ב ס"ק ד' "יצא – ידי ברכה ראשונה שהיא ברכת הזן ואף שקיצר מאד הברכה ולא אמרה כנוסח שתיקנו חכמים בלה"ק אפ"ה יצא בדיעבד הואיל והזכיר שם [דהש"י היו קורין אותו בלשון רחמנא] ומלכות וענין הברכה ומשמע עוד דלדעה ראשונה אף שלא חיתם ג"כ מהני דאף דקי"ל דמקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום מ"מ בדיעבד יצא והדעה השניה ס"ל דהוא לעיכובא אף בדיעבד ועיין בב"ח שכתב דנ"ל לעיקר הדעה הזו והביאו בא"ר. והנה כ"ז הוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לכו"ע אין לשנות כלל מנוסח הברכה שתקנו לנו חכמים ז"ל וכמו שמבואר ברמב"ם פ"א מק"ש ופ"א מהלכות ברכות ומשמע באחרונים דילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחלה בנוסח זה מברכת הזן וכן מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה", וראה בשער הציון ס"ק ז'.
וכתב הכה"ח בס"ק א' "וכתב הרשב"א הא דאמרינן משה תיקן להם ברכת הזן יהושע תיקן להם ברכת הארץ וכו' קשיא לי והא קיימא לן בסמוך דברכות אלו דאורייתא נינהו, ותירץ דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאורייתא אם רצה לאומרה באיזה מטבע שירצה אומר ואתו משה ויהושע ודוד ותקנו להם מטבע לכל אחת ואחת בזמנה וכו', עכ"ל. וכן כתב הרא"ש והביאו הטור סימן קפ"ח. והרמב"ן כתב בספר ההשגות אין מטבע ברכת המזון מן התורה אבל נצטוינו מן התורה לברך אחר אכילתנו כל אחד כפי דעתו כענין מנימין רעיא (ברכות מ' ע"ב) אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא, ובאו הנביאים ותיקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצות ושנינו בו ומלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירה למקומה ותבנה ירושלים, כי הענין תיקן שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל. והביא דבריהם בית יוסף בסימן זה ופרישה ריש סימן קפ"ח. ומשמע מדברי הרשב"א והרא"ש והטור דמנין ג' ברכות מן התורה וכמו שאמרו שם בגמרא והביאו ראיה מן המקרא. וכן כתב הפרישה שם והב"ח סימן קצ"א יעו"ש. וכן הוא דעת התוספות בברכות ט"ז ע"א. וכן כתב הלבוש בסימן זה והמגן אברהם סימן קצ"ד ס"ק ג'. מיהו מרן ז"ל בבית יוסף סימן קצ"א כתב דאין מנין ברכות שאחר המזון מן התורה, וכתב שכן משמע מדברי הרמב"ם בספר המצות שלו שכתב והמצוה י"ט שציונו לברכו אחר האכילה ולא הזכיר מנין הברכות ולדעתו אף על גב דדריש להו בגמרא מקראי אסמכתא בעלמא נינהו. וכן כתב בכסף משנה פרק ב' מהלכות ברכות דין ב' וכתב שכן נראה מדברי הרמב"ן גם כן יעו"ש. וכן משמע במדרש רבה פרשת מסעי דאין מנין ג' ברכות מן התורה יעו"ש.
ונפקא מינה מזה דלסברת האומרים מנין ג' ברכות מן התורה אם בירך מעין שלש במקום ברכת המזון או אם חיסר אחת מהן דלא יצא, ומה שהקילו סימן קצ"א בפועלים לברך שתים הוא דוקא לפועלים מהטעם שכתבו התוספות שם יעו"ש. וכן כתב אליה רבה סימן רס"ח אות י"ח דאם בירך מעין שלש במקום ברכת המזון דלא יצא יעו"ש. וכן נראה דעת חיי אדם בנשמת אדם כלל מ"ז אות א' דלא יצא יעו"ש. אבל לסברת האומרים דאין מנין ג' ברכות מן התורה אם חיסר אחת מהם או אם בירך מעין שלש יצא. וכן נראה מדברי הט"ז סימן קס"ח ס"ק ו' דאם בירך מעין שלש במקום ברכת המזון דיצא יעו"ש. וכן כתב בספר משיבת נפש סימן ד' דנוסח ג' ברכות מדרבנן ומן התורה יוצאין בברכת מעין שלש וספיקו לקולא יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן סימן קצ"א.
ועל כן כיון דאיכא פלוגתא בזה נראה לענין דינא אם אירע שטעה ובירך מעין שלש במקום ברכת המזון אם אפשר יש לאכול עוד ולברך המוציא וברכת המזון ולכוין בברכת המזון לפטור אכילה ראשונה, או ישמע ברכת המזון מאחרים ויכוין לצאת, ואם לא אפשר יהרהר הברכה בלבו וכמו שכתבנו לעיל סימן קפ"ד אות כ"ב יעו"ש. וכל זה באכל כדי שביעה דחייב בברכת המזון מן התורה, אבל אם לא אכל כדי שביעה דחיובו דרבנן נראה דבדיעבד יש להקל ויש לומר דיצא".
ב
כתב המשנ"ב סי' ר"ט ס"ק ו' "אבל בבהמ"ז שהוא דאורייתא אם אירע כה"ג כגון שאכל לחם וטעה וסבר שאכל פירות והתחיל לברך בא"י אמ"ה על העץ ועל פרי העץ ונזכר שהוא לחם וסיים הזן את העולם וכו' כהוגן צריך לחזור ולברך ודוקא באופן זה שציירנו אבל אם טעה וסבר על הלחם שאכל שהוא אחד מחמשת המינים והתחיל לברך בא"י אמ"ה על המחיה ונזכר יכול לסיים הזן את העולם כולו וכו' ויצא דמחיה נמי מזון הוא".
העולה
קטן או שאכל שלא כדי שביעה ובירך על המחיה – לא חוזר ומברך.
אכל כדי שביעה ונזכר מיד לאחר שסיים על המחיה – ימשיך מ-נודה לך. = נזכר לפני יסיים הזן.
אכל כדי שביעה וסיים לברך על המחיה – ישמע ברכה מאחר או שיאכל כזית נוסף – או יחזור לברך ויהרהר שם ומלכות בלבו