שאלה
שזיף רגיל ושזיף שגיב האם זה שני מינים לעניין ברכת שהחיינו?
תשובה
כאשר חלוק בשמו מראהו וטעמו לכו"ע מברך שהחיינו אע"פ שדומה לאחר.
חלוק בשמו מראהו וטעמו מעט באנו למחלוקת בא"ח וכה"ח. וסב"ל – ועל כן או יברך על פרי אחר או שיהרהר שם ומלכות בלבו
חלוק בטעמו ומראהו – סב"ל – לאשכנזים או יברך על פרי אחר או שיהרהר שם ומלכות בלבו לספרדים לא מברך שהחיינו ומי שרוצה לנוהג לפנים משורת הדין יעשה כמו בני אשכנז.
מקורות
כתב הב"י סי' רכ"ה "וכתוב בתרומת הדשן (סי' לג) שמי שאכל ענבים חדשים ובירך עליהם שהחיינו כשישתה אחר כך תירוש צריך לברך שנית וכן אם אכל ובירך על הגודגדניות שקורין קירש"ן חוזר ומברך זמן על אותן שקורין וויקשלי"ן וכן תאנים לבנים ותאנים שחורים תרי מיני נינהו לענין העלאת תרומה והוא הדין לענין זמן".
וכתב השו"ע בסעי' ד' "אם בירך שהחיינו על שירזא"ש, כשיאכל גינדא"ש חוזר ומברך: שהחיינו. הגה: והם כשני מיני גודגדניות, כגון ווינקשי"ל וקירש"ן וכל כיוצא בזה",
דעת המשנ"ב
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד "כשיאכל גינד"ש וכו' – ר"ל אף על פי שכולם נכנסים תחת סוג מין אחד מ"מ כשני מינים הם לענין ברכת זמן כי שתי שמחות הן ועיין במ"א ובשארי אחרונים שכתבו דאפילו אם אין חלוקין בשמן אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורים ב' מינים הן לזה וצריך לברך על כל אחד ברכת שהחיינו כשאין באין לפניו בבת אחת וכן ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים ג"כ צריך לברך על כ"א שהחיינו. [ובביאור הגר"א מפקפק בכל זה ודחה ראיותיהן ומשמע שדעתו דכיון שבעצם הוא מין אחד די במה שבירך בפעם ראשונה וכן בספר מור וקציעה הביא בשם אביו החכם צבי ג"כ כעין זה ממש אמנם לבסוף מצדד שם דאף דבאמת לשארי ענינים נקראין מין אחד מ"מ לענין ברכת שהחיינו דנתקן על השמחה שבלב מסתברא דנתחדש לו על כל דבר שמחה בפני עצמו וניחא פסק השו"ע ע"ש]".
וכתב בשער הציון ס"ק ס"ק יח "ועיין באליה רבה שהביא בשם השיירי כנסת הגדולה ובשם מלבושי יום טוב בשם מהר"ש דאין נוהגין כפסק השולחן ערוך בזה [וכדעת הגר"א והחכם צבי הנ"ל], אמנם האליה רבה סיים שם דבזמנו נוהגין הכל כפסק השולחן ערוך והלבוש בזה, דהוא על פי הספר חסידים ומהרי"ל ותרומת הדשן ואגור, עיין שם, וכנראה שהוא מחלוקת ישנה בין הגדולים בזה [ועיין בחיי אדם, שאחר העתקתו דין זה כתב גם כן לעיין בשערי צדק שלו דדין זה צריך עיון, ומסתמא כוונתו להשגה שהשיגו עליה הגדולים הנ"ל, וכבר ישב מור וקציעה את חומר הקושיא וכנ"ל], ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וטוב יותר שיקח פרי של מין חדש שעדיין לא בירך עליה ויכוון להוציא גם את זה".
כלומר שמספיק שיהיה שינוי במראה ובטעם אע"פ שאינם שונים בשמם מברכים עליהם שהחיינו וטוב יותר לקחת פרי אחר ולברך עליו ולפטור.
דעת הכה"ח
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ד "וכן תאנים לבנות ותאנים שחורות תרי מיני נינהו לענין העלאת תרומה והוא הדין לענין זמן. בית יוסף בשם תרומת הדשן סימן ל"ג. וכן כתב הלבוש דאם אינם חלוקים בשמם אלא במראיהן ובטעמם כמו תאנים לבנים ותאנים שחורים מברך שהחיינו על כל מין ומין מהם וכן כל כיוצא בהן עכ"ל. וכן כתב מהרי"ל סימן קל"ה דאפילו ב' מיני אגסים או תפוחים או אגוזים מברכין, ובספר חסידים סימן תתמ"ח כתב דאם אכל שחורות ואחר כך אדומות יברך שהחיינו ואף על פי שטעמם שוה יעו"ש, והביא דבריהם מגן אברהם ס"ק יו"ד. אמנם הרב פנים מאירות חלק א' סימן ו' תמה על דברי התרומת הדשן הנז' מסתם מתניתין דפרק ב' דתרומות דתאנים שחורות ולבנות מין אחד הם וכן פסק הרמב"ם פרק ה' מהלכות תרומות יעו"ש. וכן כתב הלכות קטנות חלק א' סימן רל"א ורל"ב דכל אלו הם מין אחד ואם בירך שהחיינו על מין אחד אין לחזור ולברך על השני יעו"ש. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג'. וכן נראה דעת הגר"א. וכן כתב הברכי יוסף אות ה' דמה שהשמיט השלחן ערוך דברי התרומת הדשן אפשר דסבר שאינם שני מינין לענין זמן וכבר פשט המנהג שאינו חוזר ומברך כשאוכל ענבים שחורים ותאנים ותותים עכ"ל. וכן כתב המאמר מרדכי אות ד', חסד לאלפים אות ח"י. ומכל מקום לצאת מפלוגתא יש נוהגין כשמברכין על פירות שיש בהם שני מינים לבנים ושחורים כגון תמרים וענבים ותאנים ותותים וכיוצא להניח משניהם לפניו בשעת ברכת שהחיינו ומברך על אחד ומכוין לפטור גם את השני, ואם לא נמצא משניהם ביחד בשעת ברכה מברכין על האחד ואחר כך פוטרין השני בשהחיינו של פרי אחר, ואם אינו יכול לפוטרו בפרי אחר יש לברך בלבו או בלתי שם ומלכות קודם ברכת הפרי כמו שכתבנו לעיל אות ל"א יעו"ש". כלומר שצריך שלושה תנאים טעם מראה ושם.
זמני גדילה אחרים
אמנם כתב בס"ק ל"ה שאם זמני גדילתם שונים מוכח שהם שני מיני פרי ומברכים אע"פ שלא חלוקים בשמם וז"ל "פירות הדומים כמין אחד והם מתבשלים בזמנים שונים זה בתחלת הקיץ וזה בסופו גם להחולקים על הרב תרומת הדשן בדין תאנים שחורות ולבנות מודו בזה לברך שהחיינו. ברכי יוסף אות ו'. וכן כתב החסד לאלפים שם. ולכן אותם תותים האדומים והם כמעט חמוצים הגדלים בסוף הקיץ יש לברך עליהם שהחיינו כיון שזמניהם שונים וגם בטעמם הם משונים. וכן כתב בן איש חי פרשת ראה אות י"ג".
מעט שינוי בטעם
וכתב בס"ק לו "וכן על המלפפון שקורין בערבי כייא"ר ועל הקשואין לכאורה נראה דיש לברך שהחיינו על כל אחד בפני עצמו כיון שהם חלוקין בשם ומראה ובטעם. וכן כתב בן איש חי שם אות י"ב. אמנם עיין בהרמב"ם פרק ה' מהלכות תרומות דין ג' וביורה דעה סימן של"א סעיף נ"ג שכתבו לענין תרומה שהם מין אחד כמו מיני התאנים, ואם כן לדברי החולקים על התרומת הדשן בתאנים נראה דהוא הדין במלפפות וקישות ומעט השינוי שיש בטעם ובמראה לא חשיב שינוי, ועל כן נראה דהוי דינם כמו תאנים שחורות ולבנות ומיני אגסים ותפוחים שכתבנו לעיל אות ל"ד דיברך על שניהם כאחד ולפוטרם יעו"ש". כלומר לדעת הבא" אם חלוקים בשם מראה אע"פ שטעמם מעט שונה מברכים שהחיינו ולכה"ח לא.
וכתב בס"ק ל"ז אם בירך שהחיינו על שיריזא"ש וכו'. עיין בהלכות קטנות חלק א' סימן רל"א שכתב דשיריזא"ש וגינדא"ש הם מין אחד ואם בירך שהחיינו על מין אחד לא יברך על השני יעו"ש. מיהו הזכור לאברהם חלק ג' אות כ"ד כתב דהמנהג לברך שהחיינו בשיריזא"ש ובוישנא"ש כמרן ז"ל ואין לערער על המנהג דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל עכ"ל. והביא דבריו החסד לאלפים אות ח"י. וכן כתב המאמר מרדכי אות ד' דמנהגם בזה כמרן ז"ל לברך על כל אחד ואחד יעו"ש. ועיין לעיל סימן טו"ב אות ב'".
דעת הבא"ח
כתב הבא"ח ש"ר פרשת ראה סעי' י"ב "וקשואין ארוכין שקורין בערבי תערוז"י מברכין שהחיינו, ואין לומר שהם נכללים בכלל קשואין קצרים שקורין כייא"ר, כי חלוקין הם בשם ובמראה ובטעם" כלומר כמו הכה"ח צריך ג' תנאים: טעם, מראה, ושם.
וכתב בסעי' י"ג "פה עירינו יש כמה מיני תמרים, ויש שנים שהם חלוקים זמ"ז במראה ובטעם ובשם, והם מין שקורין כסתאוו"י, ומין שקורין בגב"ן שהם שחורים, ועכ"ז אם בירך על מין שקורין כסתאוו"י לא יברך שהחיינו על מין שקורין בגב"ן, מפני דאע"פ שיש להם שם מיוחד כל אחד לעצמו מ"מ דרך כלל כולם נקראים בשם תמרים, אמנם ירא שמים יביא לפניו בעת ברכת שהחיינו שלשה מינים, מה שקורין כסתאוו"י, ומה שקורין בגב"ן, ומה שקורין זיד"י, ויברך שהחיינו לפטור את כולם, וכן אנחנו נוהגים בביתינו מימי אבותינו ואבות אבותינו. ויש פה עירינו תותים מתוקים יוצאין בחודש אייר, ואחר חודש יוצא תותים אחרים שיש בהם טעם חמיצות וקורים אותם בערבי תותי דמשק, והמנהג לברך שהחיינו על זה וזה". כלומר שתמרים שאין שינוי שם לא מברכים שהחיינו אע"פ ששונה מראהו וטעמו, ומה שמברכים על תותים היינו שזמן גדילתו שונה וכמו שביארתי.
העולה
כאשר חלוק בשמו מראהו וטעמו לכו"ע מברך שהחיינו אע"פ שדומה לאחר.
חלוק בשמו מראהו וטעמו מעט באנו למחלוקת בא"ח וכה"ח. וסב"ל – ועל כן או יברך על פרי אחר או שיהרהר שם ומלכות בלבו
חלוק בטעמו ומראהו – סב"ל – לאשכנזים או יברך על פרי אחר או שיהרהר שם ומלכות בלבו לספרדים לא מברך שהחיינו ומי שרוצה לנוהג לפנים משורת הדין יעשה כמו בני אשכנז.