שאלה
יהודי הנמצא באלסקה ובקוטב איך הוא מחשב את הזמנים לעניין שבת תפילה תפילין וכדו' ?
תשובה
דעת רוב הפוסקים שסופר 24-שעות ולפי זה מחלק את היום לענייניו וסופר את זמני השבת לפי הזמן שיצא משם.
מקורות
כתב במור וקציעה סימן שדמ "צ"ע איך ינהגו היושבים או נוסעים במדינות הסמוכות לקוטב, שלפי רוב הקורבה, מתארך היום, יש שיהיה חודש או שני חדשים יום אחד, וכן יותר, עד שימצא מקום יתארך היום חצי שנה, וכן הלילה חצי שנה, ותחת הקוטב לא יש יום ולילה כלל אלא כל השנה כולה הוא בין השמשות שם, לפי שאין באותו מקום עלית ושקיעת השמש, כי המשוה הוא אופקם, א"כ כיצד יעשו שם שבת. ונ"ל שיש למנות שם שבעה ימים שוים של כ"ד שעות שוות שלנו, ומחשב מיום שהגיע לשם, מונה הימים בשעות, ומקדש שביעי, כדרך שנזכר לעיל להולך במדבר ". וכ"כ במחזיק ברכה ס"ק ד' וכ"כ בשערי תשובה ובכה"ח ס"ק ב' (וראהלקמן שהבאנו את הכה"ח ממקום אחר וצ"ע) והעיר בשו"ת רבי עקיבא יוסף שלזינגר סי' קכ"ה שאפשר שיצא שאחד ישמור שבת ביומו ואחר לא ומה שהעיר שם לא קשה, וראה בנפש חיה מה שכתב.
כתב בשו"ת רב פעלים ח"ב – סוד ישרים סימן ד "וצופה הייתי להרב מהר"י שווארץ ז"ל בדברי יוסף תשובה ח' שהעלה לדינא ליושבי הצפון וליושבי הצירים לחשוב כל כ"ד שעות לילה ויום, ונראה דין זה אמת ויציב, ונ"ל בס"ד להביא הוכחה לזה ממ"ש בירושלמי דפסחים, נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, וידוע דאיכא פלוגתא בשמוש המזלות בשנת המבול, וכמ"ש במדרש רבא פרשה ל"ד ע"פ עוד כל ימי הארץ, א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חודש, א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר, ועיין יפה תואר מ"ש בפרשת כ"ה ול"ד בדברים אלו, ומה שתירץ קושית הרא"ם ע"ש, ולפ"ז דכל שנות המבול היה העולם כולו חושך, מוכרח דבימי החשך שלא שמשו המזלות נחלק הזמן ההוא לימים ולילות, שכל כ"ד שמות /שעות/ נחשבו ללילה ויום, דהא כתיב להדיה ויהי המבול ארבעים יום וארבעים לילה, וכן ויגברו המים מאה וחמשים יום, וכן ויחסרו המים מקצה מאה וחמשים יום, וכן ותנח התיבה בחודש השביעי בתשעה יום לחודש, וכן בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים, נמצא כל כ"ד שעות של זמן החשך נחשבו לילה ויום עד שנעשו מספר ק"ן יום, ולא אמרינן כל ימי החשך נחשבים עונה אחת של לילה ארוכה, וא"כ ה"ה אצל יושבי הצירים דיש להם כמה ימים וחודשים שהם חושך, דנחשבים כך בודאי כל כ"ד שעות הם לילה ויום, ועיין יפה תואר בפרשה ל"א שכתב מה שהוצרך נח להבחין בין יום ובין לילה ע"י האבנים טובות, י"ל כדי לדעת זמן ישיבתו בתיבה כדי לפתוח החלון לסוף השנה כמו שעשה, וגם כדי לפרנס הבע"ח =הבעלי חיים= שיש אוכל ביום ויש בלילה כדאיתא בירושלמי ותנחומא, וכ"ש אם שמר כל התורה שהיה צריך לשמור שבתות וזמן תפלה ותפילין וכמה מצות, ובכלי השעות אי אפשר לכוין שהימים מאריכין ומתקצרים עכ"ל, ומ"ש שהימים מאריכין ומתקצרים זה אינו, דודאי שם נחשב עונת יום בי"ב שעות, ועונת לילה י"ב שעות כמו מקומות שהם תחת קו המשוה.
ועוד נ"ל בס"ד להוכיח ד"ז מזמן ישיבתו של מרע"ה במרום ארבעים יום וארבעים לילה, שהוא לא ראה חשך בכל הזמן ההוא אלא אור, והכי איתא במדרש שוחר טוב בתהלים מזמור י"ט ע"פ יום ליום יביע אומר וז"ל, ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה שהוא אומר ארבעים יום וארבעים לילה, אלא בשעה שהקב"ה מלמדו תורה יודע שהוא יום, ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה, ד"א כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדוש יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה, ד"א כשהוא רואה המלאכים שוחקין את המן להוריד להם לישראל יודע שהוא יום, וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה, ד"א כשרואה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה, וכשרואה כוכבים והלבנה והמזלות באין ומשתחוים לפני הקדוש ברוך הוא יודע שהוא יום, ד"א כשהוא שומע ק"ש קודמת לתפלה יודע שהוא יום, וכשהיתה תפלה קודמת לק"ש יודע שהוא לילה עכ"ל, ופירש המבאר דאתיא כריב"ל דס"ל בברכות דף ד' תפלות באמצע תיקנום, וענין זה ג"כ הובא במדרש תנחומא בפרשת כי תשא, נמצא מרע"ה בכל אותו זמן שהיה במרום, אף על פי שלא היה רואה מדת לילה ומדת יום חלוקין שלא היה רואה חושך אלא הכל אור, לא היה נחשב לו כל אותו זמן ליום אחד כדי לקיים בו מצות התליות ביום של ק"ש ושל תפלה, וגם לקיים מצות שבת לקדשו ותפלה, אלא היה מחלק הזמן ההוא ללילה ויום בזא"ז לקיים מצות לילה בלילה ומצות יום ביום, וא"כ ה"ה ליושבי הצירים אף על פי שרואין משך כמה חודשים אור השמש, ומשך כמה חודשים חושך, אין נחשב להם כל הזמן הזה יום ארוך או לילה ארוך, אלא צריכין לחלק כל כ"ד שעות לילה ויום, והם מוכרחים לחשוב הלילה בי"ב שעות, והיום בי"ב שעות כמו מקומות העומדים תחת קו המשוה, דאין רואין דבר שראוי להאריך או לקצר על ידו הימים או הלילות, וזה ברור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר". וכ"כ בספר בין השמשות להגרימ"ט עמ' נ"ה, וכ"כ בצל החכמה ד' ק"ד.
ב
בתפארת ישראל למשניות (ברכות בועז ספ"א) כתב: "ולכאורה יש להסתפק ג"כ במי שקרה לו שיבא בקיץ סמוך להנארדפאל (קוטב הצפוני) ששם יש איזה חדשים רצופים בקיץ יום ממש, ורואים החמה מקפת כל האופק סביב מזרח דרום מערב צפון והאיך יתנהג הישראלי הבא לשם עם הספנים שהולכים לשם לצוד התנינים הגדולים (לויתנים) מתי זמן תפילתו וק"ש שחרית וערבית ומתי ישבות שבתו? י"ל שם סימן אחר יש לו דשם השמש מקיף מכל הד' רוחות כל כ"ד שעות, א"כ יודע שכל הקפה אחת שתעשה השמש ידע שהוא יום אחד וא"כ אם יבוא לשם לפי חשבונו ביום א' ידע שההקפה השביעית שתעשה השמש היא יום השבת, ואע"ג שזמן שחרית וערבית שלו לא ידע, ועי"ז לא ידע ג"כ מתי זמן כניסת השבת והאיך יתנהג אם כפי תושבי איירפא או כפי תושבי אמעריקא והרי ידוע שב' מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד א' והאחרת ממולה ממש מתחתיה, וא"כ כשמקדשין השבת באייראפא הוא תחילת עש"ק באמעריקא, וכשמבדילין במו"ש באייראפא הוא שחרית יום השבת באמעריקא. ועכ"פ נ"ל שאם עשה אז מלאכה אינו חייב מיתה ולא חטאת דלא עדיף ממי שהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת (כשבת דף סט ע"ב). ולפ"ז אם יהיו שם (=בקוטב הצפוני) א' מאמעריקא וא' מאייראפא כ"א ישמור שבתו לפי המקום שיצא משם ואין חיוב סקילה וחטאת לשום אחד מהן מדאין חייבין כן רק מדרבנן. אבל במדינות צפוניות כעירנו וכדומה עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק"ש".כלומר שיש לקבוע לפי מקום שממנו יצאו.
וכתב הכה"ח סי' רס"א ס"ק י"ט "ועיין בתפארת ישראל ברכות משנה ב' אחד מאנשי אייראפא שנסע לאמריקא או להיפוך וידוע ששתי מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד אחד והאחרת ממולה ממש מתחתיה ואם כן כשמקדשין שבת באייראפא הוא תחלת ערב שבת קודש באמריקא, ובא אחד לנארדפאל שנקודת מקומו הוא בין שתי המדינות האלו היאך להתנהג לענין שבת ולענין קריאת שמע ותפלה יעו"ש, ועיין בכעין זה בשו"ת אבן יקרה סימן י"א, והעיקר בזה שיקדשו בני ישראל את השבת כפי המקומות אשר הם בו, ואולי על זה רמזה תורתנו הקדושה בכמה מקומות שנאמר אצל מועד ושבת בכל מושבותיכם. ארחות חיים אות ו'".
ג
וכתב בשו"ת דברי יציב או"ח סימן קח עיי"ש שהאריך בראיות וכתב וז"ל "לפימ"ש באותן מקומות צפוניות, בכל החדשים יש להחמיר קודם הנה"ח שלא לעשותן יממא ודו"ק. וברור ופשוט טובא שאם חשך ע"פ חוצות ולא מינכר שום ניצוץ אור, אשר לילה מקרי, דרק משעה שמלכא נפיק וסימן לדבר עמוד השחר ודו"ק היטב בכל זה.
ומ"מ לענין ברכות השחר, עיין סימן מ"ז סי"ג דהמשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי עיין שם, ובמג"א ס"ק י"ג מהכתבים שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות, וכ"מ בזוהר ויקהל, והמג"א הוסיף דדוקא אם שמע קול תרנגול וכו' עיין שם, ובפמ"ג מהפר"ח. ואפשר דתליא בנוסח הנותן לשכוי או אשר נתן ודו"ק. ועיין במשנ"ב שם ס"ק ל"א ובביאה"ל שם [בד"ה מברך], דבדיעבד יצא קודם אור היום אפי' לא שמע קול תרנגול עיין שם.
ולענין פסוקי דזמרה בעוד שהחושך יכסה ארץ, עיין מהרי"ל בהל' סדר תפלות חג הסוכות, מעשה במגנצ"א בהוש"ר השכימו הציבור ובראשם מהרי"ל והיו סבורין שעמוד השחר עלה וכו' והיו מעטפין טלית והניחו תפילין וסיימו את פסוד"ז ואח"כ החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר, וערב ר"ח מרחשון אח"כ צוה מהרי"ל לכל הקהל שיתענו על שאמרו פסוד"ז והניחו טלית ותפילין בלילה עיין שם. והביאו באליה רבה בסי' תרס"ד ס"ק ג', ובפמ"ג שם במשבצות סק"א דפסוד"ז קשה קצת ופרשת וידבר בלי יה"ר נמי כקורא בתורה עיין שם, ובשע"ת שם דנראה דהחמיר משום ברכות לבטלה עיין שם, והפמ"ג נראה שלא חייש לזה.
ובארחות חיים שם באות א' בהגהות המהרש"ם העיר מרש"י בברכות י"א ע"ב ד"ה יוצר אור, דאילו ברכה דישתבח אינה מן המנין שהיא לאחר פסוד"ז ואומרים אותה קודם זמן ק"ש אם ירצו עיין שם, דמבואר דמותר לומר ברכות פסד"ז קודם אור היום עיין שם. ועיין בתוס' יומא ל"ז ע"ב ד"ה אמר, ובברכות י"ב ע"א ד"ה משום גבי ברכת יוצר אור, אבל הכא בברכת ישתבח דקדם ודו"ק. ואולי יש קצת לתלות הדבר בהך דסי' נ"ב בטור ושו"ע בפלוגתת הראשונים באם אומר פסד"ז בברכותיה אחר התפלה, או דוקא קודם התפלה, שאז י"ל דמקושרת גם לזמן תפלה ודו"ק.
ואפשר לומר למהרי"ל, שלכאורה צ"ב החומר של התענית דמאי כולי האי, ולענין תפילין הלא קיי"ל או"ח סי' ל' ס"א לילה זמן תפילין, ומשום הברכה להשיטות דחומר ברכה רק מדרבנן [עיין מג"א סי' רט"ו ס"ק ו' ובנו"כ שם] א"כ הוי שוגג דרבנן דא"צ כפרה למ"ש בנתיבות רל"ד בביאורים ס"ק ג' כידוע. ואפשר שהוא למגדר מילתא שלא יגררו בימות החורף להתפלל קודם אור היום ולהניח תפילין, וכיון שמנהג ישראל שמניחין התפילין קודם פסד"ז היה הקפידא גם על פסד"ז משום ברכת תפילין וציצית, וגזר מהרי"ל תענית בער"ח שבין כך הוא יום תשובה ויוכ"ק, ולדינא אפשר דגם לדידיה שרי פסד"ז גרידא וכמ"ש בפמ"ג ודו"ק.
יח) ולענין תפילין, עיין בסי' ל' ס"ג היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך דליכא למיחש שמא יישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך, ובטו"ז שם סק"ה דביושב בעגלה אסור דחיישינן שמא יישן דאז רגילה השינה על האדם, וכ"ה במג"א סק"ה מהלבוש דגם ברוכב, אמנם בלבוש שלפנינו בסעיף ג' איתא רק דההולכים בעגלה ודאי אסורין, ובא"ר שם ס"ק ג' רצה לעשות ט"ס במג"א עיין שם ובלבו"ש, ובפמ"ג במ"ז כתב ג"כ דרוכב שרי. ובשואל ומשיב ח"ב סי' קס"ב אם מותר להניח טלית ותפילין בבקר השכם בימות החורף שימי עננים הם ולא ניכר היטב אם נכיר בין תכלת לכרתי, דכיון דקיי"ל דלילה זמן תפילין ומדרבנן הוא דאסור שמא ישכחם ויישן בהם, ה"ל ספק דרבנן ולקולא עיין שם.
ובני"ד שכשמתפללים בביהמ"ד מואר, ליכא למיחש לשמא יישן, ועדיף מעגלה שנוסע בחושך והוא לבדו, וגם שבני"ד כבר ישן כל קביעותו והצטרכותו ולא השכים כלל, ורק שהחושך יכסה ארץ, ולמה ניחוש בכה"ג שישן, והוה שעת הדחק כמו ביוצא בשיירה שלא ימתינו עליו כיון שהנה"ח הוא מאוחר כ"כ וכל החנויות ובתי החינוך נפתחים הרבה מקודם, וישתכח תורת תפלה. ולזה לפענ"ד היה אפשר להניח תפילין בלא ברכה, שלשע"ת הנ"ל דייקא ע"ז הקפיד מהרי"ל, וכשיגיע הזמן ימשמש כמ"ש בסי' ל' ס"ג בהשכים.
יט) ולענין ציצית, עיין בסי' י"ח ס"א בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש, וברמ"א שם דספק ברכות להקל ואין לברך עליו אלא כשלובשו ביום והוא מיוחד ג"כ ליום עיין שם. ועכ"פ שרי להתעטף ואח"כ כשיאיר קצת יברך, ואף שמניח בלא ברכה וביטל מצות ברכה, והארכנו בזה בענין ברכת המצות, [עיין לעיל סימן ה', ישראל סבא גליון י"ז עמ' י"ז, וגליון ל"ט עמ' ר"ח, וגליון מ' עמ' רי"ח], מ"מ כיון שמברך אח"כ לא קעביד איסורא, ובציצית עוד יותר דהוי ספק דאפשר דליכא עדיין המצוה ודו"ק".
ד
בפרקי דרבי אליעזר (פרק נא) נאמר: "המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והכוכבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים, וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל".
וכתב בהגהות הרד"ל (אות א): "ולכאורה מהך דהכא (דכיון דלא שקעה להם החמה [אף שידעו שכבר עברו כ"ד שעות של ע"ש לא נחשב לשבת רק] כיומא אריכתא של ע"ש הוא) יש קצת סמך לאותן מדינות הסמוכות לצירים ואצלם משך כמה ימים רצופין יום בלא לילה או לילה בלא יום, שהכל יהיה נחשב אצלם כיום או כלילה א' (ודלא כהאומרים שראוי להם לימנות כל כ"ד שעות ליום אחד וכשכלו ו' פעמים כ"ד שעות יקדשו השבת עי' תשובת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו), מיהו מעובדא דאשכבתא דרבי דאמרי' בירושלמי פי"ב דכתובות דתלי לון יומא עד שבאו לביתם וצלו להם דג והדליקו את הנר ואח"כ קרא הגבר ושריין מציקין שמא חללו את השבת עד שיצאת בת קול וכו', משמע דאף דנקדה להן החמה מ"מ כיון שידעו שעברו כ"ד שעות של יום ו' יש לחוש לחילול שבת, ויש לחלק בין הך דהכא דיהושע שנקדה החמה בכל העולם לההיא אשכבתא דרבי שלא נקדה להם החמה רק ה' האיר לעיניהן של העוסקים באשכבתא כאלו הוא יום אבל לכל העולם כבר היה לילה, ולכן נצטערו וחששו לחילול שבת (ומעתה לאלו שסמוכים לצירים אולי אפשר לדמותן להא דאשכבתא דרבי ג"כ וצ"ע)". כלומר שבמקום שבו החמה לא שוקעת מסתפק אם יחשבו כל כ"ד שעות או שזה תלוי בזריחה ושקיעה.
ה
כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן שטו "שאלה: נשאלתי בנוסע לפינלנד לזמן קצר מאד במקום שאין יום במשך כמה חדשים, מהו לתפלה ושבת
האחרונים נסתפקו בזה, ואמרתי לו שלדעתי אין שם יום ולילה, ומ"מ יש יממה ומתחלפת ברגע שנמצא במקום הכי קרוב לשמש, והוא הדין כשיש לילה ארוך מתחלפת היממה ברגע שמגיע המקום בסבבו את השמש במקום הכי רחוק מהשמש, ולפי זה יש מקומות שיום רק רגע כמימריה ומתחלפת, והוא הדין לילה רק רגע כמימריה שמתחלפת, וכיון שנוסע למקום שכולו לילה, רק רגע כמימריה יום בשעה שמתחלף, ולכן מתבטל ממנו שמה כל מצות היום אף ששבת לא בטלה.
ולדעתי אסור לגור במקומות כאלו מאחר שמפקיע מעצמו את מצות היום, ורק אם מוכרח להיות שמה הדין כמו שביארנו, והאחרונים דנו בגדר האיסור להכניס עצמו לאונס, וכאן שמגיע למקום שפטור שם אלים טפי מאונס, עיין בדברי הרז"ה והרמב"ן פ"ק דשבת ופר"א דמילה, וברשב"א פ"ק דביצה, ועיין רש"י פסחים סט. ד"ה עונש כרת שמתיר לכתחילה להפקיע מעצמו מקרבן פסח כשלא הגיע זמן החיוב, ובנ"ד ודאי אי אפשר להתיר לשהות שמה אלא בצורך גדול מאד.
ולפי דברינו אין שמה חובות היום כתפילין וציצית כיון שלמעשה אין יום זמן הראוי לקיום מצוות, ומ"מ יש רגע ביממה שתחלף מיום ראשון לשני או מששי לשבת, וחייבין לשמור שמה שבת, אבל כיון שמתבטלים ממצות כל יום אינו ראוי ליהודי לגור שמה".
כתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן פד "ולענין ק"ש נראה שיקרא כפי זמן שכיבה וקימה אצלו, כיון שזמן ק"ש תלוי בשכיבה וקימה ולא לפי חישוב יום ולילה, אלא שאצלינו קבלנו שתלוי בזמן הראוי לשכיבה וקימה, ואצלו בחללית נראה שיקרא עכ"פ בזמן שכיבה וקימה שלו, ודברים אלו לא קבלנו מרבותינו זצ"ל, וכל הדברים הם רק מסברא, ואם יבוא מי שדעתו רחבה ויקבע אחרת בטלה דעתי".
לסיכום
דעת רוב הפוסקים שסופר 24-שעות ולפי זה מחלק את היום לענייניו וסופר את זמני השבת לפי הזמן שיצא משם