שאלה
אני עובד כמאבטח בבית חולים. האם מותר לי לעבוד גם במהלך השבת במקום שאין חילול שבת ממש?
תשובה
יתחיל לשמור בערב שבת או יסיים במוצאי שבת ויגבה שכרו בהבלעה בלי להזכיר יום שבת אלא לפי שעות (אע"פ שברור שכולל את שעות השבת בשכרו ואם עובד שם מספר ימים יחשבן בסך כולל כמה ימים עבד ולפי זה יקבל
כמו כן מותר לו לשאת נשק כיון שזה לצורך ביטחוני.
מקורות
כתב השו"ע סי' רמ"ו סעי' א' "מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי, וכו' וביום הה' מותר להשכיר לו, ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה, כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע". וכתב הכה"ח בס"ק ח' "אבל ליטול שכר שבת לחוד אפילו בכלי שאין עושין בו מלאכה", ואפילו חדר לדור בו אסור".
וכתב עוד השו"ע (סי' ש"ו סעי' ד'): "השוכר את הפועל לשמור זרעים או דבר אחר- אינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו; היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע- נותן לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש. או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים". וכתב הרמ"א שם: "ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך, מקרי שכיר יום",
וביאור הדברים כתב בביאור הלכה (שם ד"ה "מקרי שכיר יום"): "וכן כתב בבדק הבית בשם שבולי הלקט, וכתב עליו: ואין נראה כן מדברי הפוסקים. ואפשר דלא ראה דברי הר"ן שכתב הטעם שאם יסלקו באמצע השבוע אין צריך לשלם לו בעד השבוע כולו אלא בעד הימים שעברו, ולכן מקרי שכיר יום והוי שכר שבת, עכ"ל המג"א ס"ק ז'. ומשמע מדבריו דדין זה שבשבולי הלקט הוא הוא דברי הר"ן, ומה שהשיג עליו הב"י משום דלא ראה דברי הר"ן. ולעניות דעתי אין צריך כלל לומר כן על מרן הב"י, דבאמת דין זה בשבולי הלקט דין אחר הוא, דזה לשונו בבדק הבית: כתבו בשבולי הלקט שאם יאמר כך וכך תתן לי בחודש שיבוא כך ליום הוי נמי כשכר שבת ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך, עכ"ל. היינו דהשבולי הלקט סובר דמה שסיים: שיבוא כך ליום הוי חזרה ממה שאמר מתחלה ששכרו לחודש, והב"י סובר דמה שסיים: שיבוא כך ליום חשבון בעלמא הוא דקמחשב הפועל כמה ירויח לכל יום. וסבירא ליה להב"י דזה דמי למי שאומר: תן לי שכרי של עשרה ימים, דאף שבזה מרמז על שכר יום השבת גם כן, אפילו הכי כיון דלא תבעו בהדיא השכר של כל יום ויום בפני עצמו- שרי, הכי נמי בעניננו, דבודאי לבסוף כשיתבענו יתבע ממנו עבור כל החודש או השבוע, מה איכפת לן דחשב באמצע כמה מגיע לו עבור כל יום ויום, וזהו שסיים הב"י וכתב: ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך" וכו' וכן פסק מרן הרב במאמר מרדכי ח"ג פס"ח.
ב
כתב בשו"ע (או"ח סי' שכ"ט סעי' ו'-ז'): "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסק ממון – אין מחללין עליהם את השבת, באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם – יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש – מחללין עליהם את השבת, הגה – ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז), יש מי שאומר שבזמן הזה אפי' באו על עסקי ממון – מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות (ומ"מ הכל לפי הענין) (פסקי מהרא"י סי' ק"נ)", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ט"ו), ז"ל: "אפילו לא באו וכו' – ר"ל כשהקול יוצא שרוצים לבוא אעפ"י שלא באו עדיין – מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפקוח נפש [לשון או"ז], ודין זה ארישא נמי קאי".
וכתב מרן הרב שם ח"ה פק"ח סעי' ז' " מותר לשאת נשק בשבת לצורך בטחוני, דהיינו, כאשר יש חשש שיצטרכו להשתמש בו". וכתב שאפי' במקום שאין עירוב מותר עיי"ש עוד.
העולה
יתחיל לשמור בערב שבת או יסיים במוצאי שבת ויגבה שכרו בהבלעה בלי להזכיר יום שבת אלא לפי שעות (אע"פ שברור שכולל את שעות השבת בשכרו ואם עובד שם מספר ימים יחשבן בסך כולל כמה ימים עבד ולפי זה יקבל
כמו כן מותר לו לשאת נשק כיון שזה לצורך ביטחוני.