שאלה
אישה שמסולקת דמים ורוצה לטבול לטהרה לראשונה בחייה. איך תנהג הלכה למעשה?
תשובה
היא צריכה לעשות הפסק טהרה ושבעה נקיים.
מקורות
כתב השו"ע סי' קצ"ז סעי' א' "אין הנדה והזבה והיולדת עולות מטומאתן בלא טבילה, שאפילו אחר כמה שנים חייב כרת הבא על אחת מהן אלא אם כן טבלו כראוי במקוה הראוי".
ב
כתב השו"ע יו"ד סי' קצ"ו סעי' ה' "בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות ומצאה טמאה, ובדקה לאחר שלשה או ד' ימים ומצאה טהורה, הרי זו בחזקת טמאה עד שתפסוק בטהרה, שלעולם אינה סופרת עד שתבדוק אם פסקה, ואז מונה למחרתו".
ג
בספר שו"ת זכרון יוסף בחלק יו"ד סימן יו"ד נשאל אודות אשה אחת שיש לה מכה שקורין פא"ר פא"ל, ועשתה לה מילדת הבקיאה טבעת של שעוה, ותחבה הטבעת לתוך רחמה לעכב יציאת החסרון בצד ימין מן הרחם, עד שהעוגל מפסיק כל אורך הפרוזדור לשנים, והוא דבוק למעלה ולמטה, ואי אפשר לה להיות זולת הטבעת מחשש סכנת נפשות, זולת בעת תכרע ללדת מוכרחים להסיר הטבעת ממנה. מעתה מה יהיה משפט האשה בעת הפרשתה מטומאת נדתה לטהרתה ובדיקת ספירת שבעה נקיים, מאחר שאינה יכולה לבדוק במקום הנחת הטבעת. שנית, כדת מה לעשות בעידן דנחתה לטבילת מצוה, שהרי טבעת חוצץ בסתר רחמה, ע"כ. והשיב על זה וזה לשונו, האשה הזאת תוכל להפריש בטהרה ולבדוק את עצמה במוך נקי שתכניס באמצע רחמה עד קרוב להמקום שהשמש דש וכו', דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע הפרוזדור, כמו שכתב הבית יוסף סימן קפ"ז [עמוד לח ד"ה וכתוב], וטבעת הוא מצד החדר, וגם תבדוק צד שמאל רחמה. ואף שבצד ימין מקום הנחת הטבעת אינה יכולה לבדוק, נראה לי דאין בכך כלום וכו', כי נראה לי ברור ואמת שאם תשים המוך במקום או קרוב למקום שהשמש דש ותניחהו שם כל בין השמשות, כמו שכתב בשלחן ערוך סעיף ב', בשעת הפרשתה לטהרתה, וכן תעשה גם באחד מימי הספירה בשחרית או ערבית, אף על פי שבשאר הימים תבדוק את עצמה בבדיקה קלה, שוב אין כאן בית מיחוש, דעל ידי בדיקה זו אם תראה שהמוך נקי נעשית מוחזקת שפסקה דמיה וכו'. וכי תימא אכתי איכא למיחש שיצא כבר קודם בדיקה זו ועיכבה הטבעת מלצאת, משום דהוי כמוך דחוק דמודה רבא במסכת נדה דף ג' [ע"א], ועודנה טמון תחת הטבעת או דבוק עליו, דיש לומר דממה נפשך, אי אכתי הוא גוואי בין השינים, אינה מטמאה, כדאמרינן בנדה דף מ"א [ע"ב] וכו', ואי כבר נפיק לבראי לבית החיצון, מעידן דנפיק הויא לה רואה, וגבי נדה דאורייתא בעי למימני שבעה מעידנא דאיתברר לה דנפק דמה לבית החיצון, וזבה לכשתטהר מזובה תספור שבעה נקיים ותטבול, אף על גב שברור לה שעדיין דם בבית החיצון, מכל מקום הטבילה מטהרתה מטומאת נדתה וזיבתה לבעלה, ואינה טמאה אלא טומאת ערב לענין טהרות במשא וכו', וכן מוכח מש"ס דנדה דף מ"ב [ע"א] וכו'. ואין להקשות ממה שכתב הבית יוסף [עמוד קסה ד"ה ויש] וז"ל, אפשר שטעמא משום דקיימא לן כל הנשים מטמאות בבית החיצון וכו' צריך לבדוק כל בית החיצון, ועד מקום שהשמש דש הוא בית החיצון, ומפני כך צריך לבדוק עד שם, עכ"ל, ולפי דברינו תיקשי מאי מזיק יציאת הדם לבית החיצון. י"ל דחיישינן דבשעה זו עצמה שבודקת את עצמה יוצא דם ממנה לבית החיצון למקום שלא תגיע עם עד הבדיקה לשם, באופן שאינה נעשית בבדיקה זו מוחזקת נקיה מדם, מה שאין כן בבדיקה שאמרנו שתהיה עד קרוב למקום שהשמש דש ויהיה המוך דחוק שם, הרי חזינן בבדיקה זו שפיר שפסק מקור דמיה, ולא חיישינן תו לדמא דנפיק כבר וכו', עכ"ל". וראה בסדרי טהרה סי' קצ"ו ס"ק כ"ג שהאריך לדחות ראיותיו והעלה שש לעשות הפסק טהרה ושבעה נקיים כמו שצריך.
וכתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ס "וראיתי לתשו' זכרון יוסף דכייל בקבא רבא להקל די"ל בשעת הדחק מודה להראב"ד, ולדעתי קשה לסמוך על זה דפשטות דברי הרשב"א מורים דאינו בדיקה כלל בלא חורין וסדקין, גם מה שדן שם דרוב נשים פוסקות מלראות ביום ה' או ביום ו' לראייתה ועשה סמוכים לזה מסוגיא דנדה (דף ט"ו) בעלה מחשב ימי ווסתה, היינו דמחשב ע"פ רגילתה מקודם משך זמן ראייתה, ובסדרי טהרה (סי' קצ"ו ס"ק כ"ג) ביאר דבריו, אף דמסקינן דמיירי רק בספק ראתה מ"מ מדאמרינן ודאי ראתה מי קאמינא מי יימר דטבלה משמע דרק מה"ט אסורה ולא מטעם מי יימר דפסקה מלראות גם למ"ד דר"ש בר ייבא דר"י מיירי אפילו ודאי ראתה מכח הסברא דמחשבה כפי רגילתה משך ראייתה, מ"מ יפה סתר הס"ט שם ממה דמבואר (דף ס"ח) להדיא דבלא פסיקת טהרה הוי בספק טומאה לעולם עיין שם, ונדחק לדחות הראיה הנ"ל, ולענ"ד בפשוטו ניחא דהיכן מצינו דר"ש ב"י הי' סבר דר"י מיירי בודאי ראתה, הא י"ל דהי' ס"ל ג"כ דר"י מיירי בספק ראתה אלא דס"ל ווסתות דאורייתא וס"ל דהוי כמו ודאי ראתה, ובזה שפיר יכול לחשוב משך רגילות ראייתה כיון דמחזקינן לראתה רק מכח רגילות ראייתה ממילא אנו דנין ג"כ דפסקה לזמן הרגילה לפסוק, ולזה שאל רשב"י אפילו ילדה נמי והיינו אם נפרש ילדה דבושה לטבול, בפשוטו ניחא דשאל ג"כ בכה"ג היכי דמחזיקינן בראתה מכח הווסתות, ועלה אמרינן כיון דממילא מיירי רק בספק ראתה אבל לא ודאי, והיינו או דבאמת ס' ר"י ווסתות דרבנן או אף אי ווסתות דאורייתא לא הוי כודאי ממש, מש"ה גם בילדה יש להקל, ואם נפרש ילדה דהיינו יולדת ג"כ ניחא דרצה ללמוד כי היכא דאי ווסתות דאורייתא אף דהוי כודאי ראתה מקילין, ה"נ בילדה דנוכל לחשוב ימי ווסתה, והיינו ז' ימים אחר ימי טומאה דאף אם ראתה בהם הוי דם טוהר, ואף למ"ד דמעיין אחד הוא מ"מ משכחת בידע דפסקה רגע אחד ואח"כ הלך לדרכו, ועלה אמרינן כיון דודאי ראתה לא מקילין היינו אף היכי דליכא חשש שמא לא פסקה מלראות כגון דידע דפסקה ואח"כ הלך לדרכו דומיא דילדה דמיירי כה"ג מ"מ לא מקילינן דאימא לא טבלה, אם כן מעולם לא שמעינן דר' שמעון ב"י היה סבר דר"י מיירי בודאי ראתה, אלא דמכח הווסתות הוי כודאי ראתה ובזה יכול לחשוב הרגל משך ראייתה.
גם אף אם נפרש דהי' סבור דמיירי ר"י בודאי ראתה מ"מ י"ל דהיה סבור דווסתות דאורייתא והוי חזקה ה"נ הוי חזקה דאינה רואה רק עד משך כך וכך ימים אבל לדידן דקיי"ל ווסתות דרבנן כי היכי דלא מחזיקין להרגל ראייתה לודאי ראתה דדרך נשים להשתנות עניני ראייתן, ה"נ לא חשבינן להרגל פסיקתה דודאי פסקה, עכ"פ אחרי שהדין מפורש (בדף ס"ח) דבלא הפרשת טהרה היא בחזקת טומאה אזדא לדברי תשו' זכרון יוסף בהיתר זה" וכתב החזו"א יו"ד סי' צ"ב ס"ק כ"ב שכתב להקשות על הרע"א הרי רוב גמור הוא וכתב היינו דוקא באשה שראתה בזמן וסתה אבל אם לא ראתה בזמן וסתה או שאין לה וסת או שראתה יותר ימים לא וכתב בס"ק כ"ג "והנה מיהו אף לדברי הזכרון יוסף י"ל דמכ מקום מדרבנן צריכה הפרשת טהרה לאחר הוסת וגם י"ל כיון דכל הנשים ספק זבות ובראית זיבה לא שייך סברא זו".
וכתב בשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן רנב ס"ק ב' "אך אם אינה רגילה לראות יותר משבעה ימים וגם עכשיו אינה רואה יותר משבעה ימים באופן דמדאורייתא א"צ ספירה כלל ובנות ישראל החמירו על עצמן. שוב בדרבנן סמכינן על הראב"ד. ואף דצריכה להפסיק בטהרה. מ"מ אם באמת לא ראתה הרי עלתה לה טבילה. וא"כ יש לסמוך שלא ראתה יותר מההרגל. כהא דבעלה מחשב ימי ווסתה ובא עלי'. וכהא דתשו' זכרון יוסף. ואף שהסדרי טהרה [סי' קצ"ו ס"ק כ"ג] השיג עליו מהא דנדה דף ס"ח דנדה שלא הפסיקה בטהרה היא ספק זבה ולא מחשבינן שפסקה אף אינה רגילה יותר משבעה ימים. אך בס"ט עצמו כתב דאפשר דאינו אלא מדרבנן. ובזה יש לסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין. אך אם ראתה יותר משבעה ימים או רגילה לראות יותר מז' ימים דאז בעי ספירה מדאורייתא לדעת האומרים ספורין לפנינו בעינן. אם לא תבדוק בחו"ס הוא בכרת אי אפשר להקל".
יוצא שאשה שרואה מספר ימים ועברו הימים הנ"ל וטבלה לדעת האבני נזר וזכרון יוסף בשעת הדחק סומכים על הראב"ד ולדעת הסדרי טהרה ורעק"א לא.
וכתב החזו"א שבימי זיבה כולם מודים.
ד
כתב בשו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' רכ"ח דכל המחלוקת הוא באשה רגילה אבל בזקנה שודאי פסקה לכו"ע אינה צריכה הפסק טהרה ושבעה נקיים.
אולם בטהרת יעקב שכנזי סי' קצ"ז סעי' א' שזקנה שחזרה בתשובה עליה לעשות הפסק טהרה ושבעה נקיים וכן כתב הרב אהרן זכאי בספרו מצוות הנשים, וכן נראה כיון שהיא זבה
העולה
יש לעשות הפסק טהרה ושבעה נקיים.