שאלה
אישה שראתה דם לאחר יחסי אישות – אך הבחינה בדם רק כ 5 דקות לאחר סיום היחסים מה דינה?
תשובה
אם שמשה בזמן ווסתה תולים בווסתה (וה"ה במכה יעוין בשו"ע ונו"כ שם באיזה מכה תולים).
אם בדקה בכדי שתושיט ידה לכר וראתה ג' פעמים נאסרה לבעלה.
אם בדקה וראתה בתוך חמש דקות. צריכה לבדוק פעמיים נוספות, ואם תראה תעשה שאלת חכם.
אם בדקה וראתה בתוך חצי שעה צריכה לבדוק פעמיים נוספות , ובכל אופן גם אם תראה בפעמיים אלו בשיעור זמן של עד חצי שעה לא נאסרה.
מקורות
כתב הטור יו"ד סי' קפ"ז "אשה שרואה דם מחמת תשמיש מיד בכדי שתרד מן המטה משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית אם בכולן רואה משם ואילך לא תשמש אלא תתגרש ".
וכתב הב"י "ומ"ש ששיעור זה הוא בכדי שתרד מן המטה. כן כתב סמ"ק (סי' רצג) ונראה שטעמו מדתנן בפרק כל היד (יד.) נמצא הדם על עד שלו טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה אותיום טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק ופטורים מן הקרבן איזהו לאחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואח"כ מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה רבי עקיבא אומר מטמאה את בועלה. ופירש רש"י אותיום. מיד לאחר בעילה: לאחר זמן. לאחר אותיום: ותדיח את פניה. של מטה. ולמדו משם דאחר כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה לא הוחזקה זו להיות רואה מחמת תשמיש כיון דבנמצא דם אז לא מטמאינן להו ודאי משום דאיכא למימר דילמא בתר תשמיש אתא דם ומה שהשמיטו רבינו וסמ"ק ולא כתבו ותדיח את פניה נראה דהיינו משום דממילא משמע דהא הדחת פניה היינו קינוח שמקנחת פניה של מטה וסתמא דמילתא רואה דם מחמת תשמיש היינו על ידי שמצאה דם בעד שלה, וכו'.
ויש לתמוה עליהם שכתבו שיעור זה דהא בגמרא (יד:) רמי אהא דתנן איזהו לאחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה מדתניא איזה הוא לאחר זמן פירש רבי אליעזר ברבי צדוק כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו ופירש רש"י שתושיט ועודה במטה הא כדי שתרד שיעורא רבא הוא ואינה מטמאה את בועלה ושני רב חסדא מאי אחר אחר דאחר ופירש רש"י מאי אחר דקתני מתניתין איזהו לאחר זמן כדי שתרד לאו אאחר אותיום קאי דטמא מספק אלא איזהו אחר זמן שהוא אחר אותו שלאחר אותיום שאינה מטמאה את בועלה לרבנן אלא לרבי עקיבא כדי שתרד מן המטה וכו', לפי זה אם הם לומדים לרואה מחמת תשמיש ממתניתין דפרק כל היד לא הוה להו למימר כדי שתרד מן המטה שאם שהתה כשיעור הזה קודם שבדקה לא מחזקינן לה שמחמת תשמיש ראתה אלא כך הוה להו למימר בכדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק וכו'.
וכתב הרשב"א בשער הכתמים (תוה"א ב"ז ש"ד כ.) שלמד מכאן דלעולם לא משכחת בדיקה בתוך שיעור וסת לחייב את בעלה חטאת ואפילו היה עד בידה והוקשה לו מהא דאמרינן בפרק כל היד איזהו לאחר זמן פירש רבי אליעזר בר רבי צדוק כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותבדוק ותירץ דמסתברא דתבדוק דקתני לאו דוקא אלא שתקנח והיינו דקתני מתניתין עד שתדיח פניה ע"כ משמע בהדיא דלא מחייב קרבן כל ששהתה יותר מכדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד ותקנח בו בלבד וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות שגגות (ה"ו) וזה לשונו אם עבר ובא עליה סמוך לוסת ודימה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן שזו היא שגגה לפיכך אם נמצא דם על עד שלו שניהם טמאים וחייבים בקרבן נמצא על עד שלה אם קנחה עצמה מיד כשפירש הבעל ולא שהתה שניהם טמאים וחייבים קרבן ואם שהתה עד כדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ואח"כ קנחה עצמה שניהם טמאים בספק ופטורים מן הקרבן ואם שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה ואח"כ קנחה את עצמה ונמצא דם בעלה טהור עכ"ל.
וכתב הראב"ד בספר בעלי הנפש (שעה"ס פב /כג./ ע) הרואה דם מחמת תשמיש צריכה לבדוק פעם ראשונה ושלישית ואם ראתה בכולן אסורה לשמש והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת או כדי שתושיט ידה לתחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק כדי שיהא בעלה באשם תלוי אבל אח"כ הרי הוא כמעת לעת שבנדה שאינה מטמאה את בועלה ואינה מוחזקת ברואה דם מחמת תשמיש ואינה נאסרת על בעלה ויש אומרים שאין אנו בקיאין עכשיו בשיעורים הללו הלכך כל סמוך לביאה אם בדקה ומצאה דם נאסרת על בעלה והרי היא בחזקת רואה מחמת תשמיש ומסתברא כוותיה עכ"ל:
וכתב השו"ע סי' קפ"ז סעי' א' "אשה שראתה דם מחמת תשמיש מיד, בכדי שתושיט ידה לתחת הכר, או לתחת הכסת, ותטול עד לבדוק בו, ותקנח עצמה",
כתב הש"ך בס"ק א' "מיד בכדי כו'. כלומר דאם ראתה מיד בשיעור זה אף על גב די"ל דאחר תשמיש ראתה מ"מ כיון דהיתה חייבת אשם תלוי מקרי רואה מחמת תשמיש אבל אחר השיעור הזה טהורה אף על גב די"ל קודם לכן ראתה יצאה מכלל רואה מחמת תשמיש כן משמע בפוסקים". וראה בסדרי טהרה א'
ב
וכתב הרמ"א "וי"א שאין אנו בקיאין איזה מקרי מחמת תשמיש, כי אין בקיאין בשיעור הנזכר, ולכן כל שרואה ג"פ סמוך לתשמיש מקרי לדידן מחמת תשמיש, ונאסרה על בעלה".
וכתב הש"ך בס"ק א' "ולפי זה לדידן דקי"ל דכל סמוך לתשמיש מקרי רואה מחמת תשמיש וכמ"ש הרב היינו דוקא בידוע בודאי שראתה סמוך לתשמיש אבל אם במופלג אחר התשמיש בדקה עצמה ומצאה דם אף על גב די"ל דראתה בשעת תשמיש מותרת".
כתב בדרכי תשובה ס"ק ח' בשם בנין של שמחה שמשיעור של חמש דקות ומעלה נחשב מופלג מתשמיש לכו"ע, וכתב בדרכי תשובה ס"ק כ"ז בשם מלבושי טהרה דלדעת הרמ"א גם ברואה בבדיקה לאחר התשמיש נחשב כמיד לאחר התשמיש שנאסרת, ודרכ"ת דחה דבריו והביא דברי המקור חיים שכתב ששיעור של סמוך לתשמיש הוא עד חצי שעה אמנם בשפתי חכם כתב שאם ראתה בבדיקה היטב לאחר תשמיש נחשב כלאחר זמן. וכתב מרן הרב בדרכי טהרה שמחמירים לכתחילה כשתי הדעות דהיינו חמש דקות וחצי שעה.
וכתב הסדרי טהרה ס"ק ד' "ויש אומרים שאין אנו בקיאין. כתב הש"ך ס"ק ז', ונאסרה על בעלה, צ"ע אי מחמרינן מהאי טעמא דאין אנו בקיאין לאסרה לכל העולם היכא שהוחזקה בשלשה אנשים [כן], עכ"ל. ובספר מנחת יעקב [תורת השלמים ס"ק ה] כתב וז"ל, ובספר בעלי הנפש [שער הספירה סימן ג הלכה ו] משמע דאין לחלק, עכ"ל. ואני אומר אף אם כדבריו כן הוא שמשמע כן בספר בעלי הנפש, בהיות שספר הנ"ל אינו כעת תחת ידי, מכל מקום מסתפק הש"ך, אחר ששאר הפוסקים לא חלקו בין זמן הזה לדורות הראשונים, אלא כולם כתבו השיעור משמע דאף אנן בקיאים. אך הרמ"א חשש לדעת היש אומרים שבספר בעלי הנפש, מכל מקום י"ל דלא חשש אלא לאסור למי שהוחזקה אבל לא לעלמא, והא חזינן דהרמב"ם סבירא ליה דלשלישי לא מהני בדיקה, וצריכה שתתגרש דוקא ותבדוק, ושריא לעלמא ע"י בדיקה, וכמו שכתב המגיד משנה לדעתו בתחלת דבריו, ועיין שם בסוף פרק ד' מהלכות אסורי ביאה, אלמא דמקילינן טפי לעלמא, אף על גב שכבר הוחזקה לג' אנשים, וכן יש לומר לדידן, דחיישינן לדעת היש אומרים דלא בקיאים בשיעורא, מכל מקום הני מילי לאותן אנשים שכבר הוחזקו בביאות איסור, מה שאין כן לעלמא סמכינן אשאר פוסקים דסבירא להו דאנן בקיאים בשיעורא".
ג
כתב הרמ"א "וכ"ש אם מצאה ג' פעמים דם על עד שלו",
וכתב הפת"ש בס"ק ד' "עד שלו עבה"ט ועי' (בשו"ת אא"ז פנים מאירות חלק ב' סי' קכ"ו /קכ"ז/) דכ"ז מיירי שנמצא בעד שלו שהוכן לקנח בו אחר תשמיש וקנח עצמו בו אבל אם לא קנח בעד שלו רק שנמצא בכותנתו א"כ לא הוי רק כמו שאר כתם הנמצא ולא מצינו שנחוש בכתמים בבגד האיש כ"א בבגדי אשה ע"ש [ועי' לקמן סי' ק"צ ס"ק ב'] וכ' הס"ט דאפילו אם נמצא נמי בכתונת שלה י"ל דבא לאחר זמן שיעור אשם תלוי ומה שנמצא בשלו דילמא מעלמא אתי ע"ש [ועי' מ"ש לקמן ס"ק ל"ח די"ל שכן ג"כ דעת (הנו"ב במה"ת סי' פ"ז)".
ד
כתב השו"ע סי' קפ"ז סעי' ד' כתב "אם שמשה סמוך לוסתה, אנו תולין ראייתה משום וסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש".
כתב התורת שלמים ס"ק י"ג "אם שמשה סמוך לוסתה. דהיינו ביוצא לדרך או שעברה ושמשה ובפרישה כתב דמיירי שראתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו כדלעיל בסימן קפ"ד והש"ך [סקט"ז] כתב עליו וז"ל וקשה לי דהא להכי מותר כל הלילה שלפניו כיון דוסתה ביום לא חיישינן דראתה בלילה א"כ כיון דמקילין מה"ט כ"ש דאין לתלות לקולא בהכי שלא תהא רואה מחמת תשמיש כיון שאינה רגילה לראות אז עכ"ל ואין דבריו מוכרחים דאפשר לומר דמ"מ כיון שאין דרך דם לבוא מן המקור ע"י תשמיש כמ"ש לעיל ס"ק י"א אמרינן דע"י תשמיש אקדמה לוסתה קצת וכדי שלא לאסרה על בעלה תלינן להקל במה דאפשר ועיין עוד בש"ך שכתב דמיירי בקטנה ושלא קבעתה הוסת בג"פ ואח"כ נתברר ששמשה סמוך לוסתה דהיינו שאח"כ נקבע הוסת כמה פעמים עכ"ל", וכן כתב בסדרי טהרה.
העולה
אם שמשה בזמן ווסתה תולים בווסתה (וה"ה במכה יעוין בשו"ע ונו"כ שם באיזה מכה תולים).
אם בדקה בכדי שתושיט ידה לכר וראתה ג' פעמים נאסרה לבעלה.
אם בדקה וראתה בתוך חמש דקות. צריכה לבדוק פעמיים נוספות, ואם תראה תעשה שאלת חכם.
אם בדקה וראתה בתוך חצי שעה צריכה לבדוק פעמיים נוספות , ובכל אופן גם אם תראה בפעמיים אלו בשיעור זמן של עד חצי שעה לא נאסרה.