שאלה
רציתי לשאול מה ההגדרה של מושב ליצים (במסכת עבודה זרה דף י"ח עמוד ב')?
תשובה
כל דבר שאין בו צורך והינו קלות ראש, וגורם לאיבוד הזמן (ראה בפלא יועץ ערך ליצנות).
מקורות
כתוב בגמ' פסחים קי"ב ע"ב "ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, אל תדור בשכנציב, משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא".
וכתוב במשנה קידושין מ' ע"ב "וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ – אינו מן היישוב".
וכתוב בגמ' עבודה זרה דף יח ע"ב "תנו רבנן: ההולך לאיצטדינין ולכרקום, וראה שם את הנחשים ואת החברין, בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון, בלורין סלגורין – הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר: אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו, הא למדת, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה וכו' "ובמושב לצים לא ישב? וכי מאחר שלא הלך, היכן עמד? ומאחר שלא עמד, היכן ישב? ומאחר שלא ישב, היכן לץ? [אלא] לומר לך, שאם הלך – סופו לעמוד, ואם עמד – סופו לישב, ואם ישב – סופו ללוץ, ואם לץ – עליו הכתוב אומר: אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא".
כתב השו"ע בסי' ש"ז סעי' ט"ז "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א)". וכתב המשנ"ב בס"ק נ"ט "וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסיאות [והם מיני שחוק כדאיתא בעבודת כוכבים דף י"ח] ושאר מיני תחבולות וכו' ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם ואחז"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם [ע"ש בגמרא עוד]". וכ"כ הכה"ח בס"ק קט"ו.
וכתב החיי אדם ח"א כלל ס"ג "ובעונותינו הרבים אנשי דורנו אפילו הלומדים אינם נזהרים מזה ומדברים דברי ליצנות. ואין לו לאדם רק לדבר בדברי תורה או משא ומתן שהוא חייו, כמו שאמרו שם, שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר "ובתורתו יהגה יומם ולילה" [שם ב']".
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא "וכל ההולך לתיאטרון עובר באיסור מושב לצים ובביטול תורה – לא רק על זמן זה – אלא שגורם לו להיות בטל לגמרי מתורה כמפורש שם. וכ"ש בתיאטרון הנמצא כעת במדינתנו, וכן האיצטדיון של משחקי ספארט".
ילקוט שמעוני תהלים רמז תריד "רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים שנאמר ובמושב ליצים לא ישב",
וכתב המאירי כתובות דף ה ע"א "לעולם יהא אדם נזהר שלא לישב במושב ליצים שלא להשמיע לאזנו דבר שאינו הגון ודברים בטלים שלא יהו מושכות אותו ומבטלות הימנו תלמוד תורה דרך צחות אמרו ויתד תהיה לך על אזניך אל תיקרי אזניך אלא אזניך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו".