שאלה
אשה חזרה מחופשת לידה והממלאת מקום קילקלה מלא דברים ובקושי עבדה.
הבוס לא יודע על זה וחושב להשאיר אותה. אם האשה הראשונה אומרת את העובדות הולכים לפטר את הממלאת מקום והיא במצב כלכלי לא טוב.
מצד שני אם לא אומרת כלום כל הטעויות יפלו עליה אבל יכולה להסתדר בקושי ומאמץ רב. בנוסף הממלאת מקום הזו ממשיכה לגרום נזק באופן העבודה שלה.
מה לעשות?
תשובה
מותר אם יתקיימו מספר תנאים
- שזה יתברר אצלה במאה אחוז שנזק נגרם בעקבותיה
- שתעיר לממלאת מקום קודם.
- שתספר את הנזק בדיוק ולא תוסיף מה שלא עשתה
- שתכוון לתועלת
- ואין דרך להגיד לבעל הבית בלי לשון הרע
- שלא יהיה נזק יותר מכפי שמגיע לה ע"פ דין
בכל אופן אם שואלים אותה מחמת מי הנזק יכולה להגיד זה לא אני.
מקורות
כתב החפץ חיים לשון הרע בכלל ד' סעי' י"א "ודע עוד עיקר גדול בענינים אלו, אם אחד רוצה להכניס את חבירו בעניניו כגון לשכרו למלאכתו או להשתתף עמו או לעשות שידוך עמו וכל כהאי גוונא, אפילו לא שמע עליו עד עתה שום רעה, אפילו הכי מותר לדרוש ולחקור אצל אנשים על מהותו וענינו, אף דיכול להיות שיספרו לו גנותו אפילו הכי מותר, כיון דכונתו לטובת עצמו לבד כדי שלא יצטרך אחר – כך לבוא לידי היזק ולידי מצה ומריבה וחילול השם ח"ו. אך נראה לי שצריך שיודיע למי ששואל מאתו עליו שרוצה לעשות שידוך עמו או כל עניני השתתפות וכנ"ל, ובזה לא יהיה עליו שום חשש איסור לא מפני שאלתו שהוא אין מתכוין לגנותו רק לטובת עצמו כאשר ביארנו (אך יזהר שלא יאמין את תשובתו בהחלטה מפני קבלת לשון הרע רק דרך חשש בעלמא לשמור את עצמו)"
ובכלל ח' סעי' י' "והוא הדין ששותף יספר כזה לשותפו על איזה אנשים שבדעתו אינם בחזקת נאמנים, וכל כהאי גוונא, (וכעין שאמרו בקדושין (דף נ"ב) אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן מפני שקנטרנים הם וכו'). ואפילו אם אינו מכיר בעצמו את טבעם הרע, רק שמע עליהם, גם – כן מותר לספר לה מה ששמע עליהם ולהזהירה על להבא, אף שאין לו להאמין בהחלטה למה ששמע עליהם, הא על – כל – פנים לחוש מיבעי".
ובכלל י סעי' א' וב' "אם אחד ראה אדם שעשה עולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו, בין אם הנגזל והניזק יודעים מזה או לא. או שביישו או שציערו והונה אותו בדברים. ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה ולא שילם לו את נזקו, ולא ביקש פניו להעביר לו על עונו. אפילו ראה דבר זה ביחידי, יכול לספר הדברים לבני אדם כדי לעזור לאשר אשם לו, ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות. אך יזהר שלא יחסרו אלו השבעה פרטים שנבארם בסמוך.
ואלו הן: א) שיראה זה הדבר בעצמו, ולא על ידי שמיעה מאחרים, אם לא שנתברר לו אחר – כך שהדבר אמת. ב) שיזהר מאוד שלא יחליט תיכף את הענין בדעתו לגזל ועושק או להיזק וכיוצא בזה, רק יתבונן היטב את עצם הענין אם הוא על פי דין בכלל גזל או היזק. ג) שיוכיח את החוטא מתחלה ובלשון רכה, אולי יוכל להועיל לו וייטיב על – ידי – זה את דרכיו, ואם לא ישמע לו, אז יודיע לרבים את אשמת האיש הזה מה שהזיד על רעהו. (ואם יודע בו שלא יקבל תוכחתו, יבואר לקמן אי"ה בסעיף ז'). ד) שלא יגדיל העולה יותר ממה שהיא. ה) שיכוין לתועלת, וכמו שנבאר לקמן בסעיף ד', ולא להנות ח"ו מהפגם ההוא שהוא נותן בחבירו, ולא מצד שנאה שיש לו עליו מכבר. ו) אם הוא יכול לסבב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת, שלא יצטרך לספר את ענין הלשון הרע עליו, אזי בכל גווני אסור לספר. ז) שלא יסובב על – ידי הסיפור היזק להנידון יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו הועד עליו באופן זה על דבר זה בבית – דין, וביאור דבר זה עיין לקמן בהלכות רכילות בכלל ט' כי שם מקומו". וראה ברכילות כלל ט סעיפים ב' ד- ה' – י"ב
ובסעי' י"ד "אם נעשה דבר לראובן שלא כהוגן, אך לא נודע לו מי עשה לו את הדבר. ובא ראובן זה ושאל לשמעון מי עשה לי את הדבר הזה, אף שהוא מבין שראובן חושדו בזה, אסור לגלות לו את שם העושה, אף שהוא ראה בעצמו. רק ישיב לו: אני לא עשיתי את הדבר, (אם לא שהוא דבר אשר אפילו אם לא היה חושדו כלל בזה, ולא היה שואלו, היה גם כן צריך לספר לו מעצמו, כגון שנשלמו בו כל הפרטים הנ"ל בתחלת הסימן וכמו שכתבנו לעיל בסעיף ז'), וכמו שנתבאר לעיל בחלק א' בכלל י' בסעיף י"ז לענין לשון הרע, ועיין שם היטב, כי כל הסברות הנזכרות שם במקור החיים ובבאר מים חיים בין לענין דינא ובין לענין לצאת ידי שמים, שייך גם בזה".