שאלה
חרש הפטור ממצוות, זה דווקא חרש מהלידה או אפילו מי שנתחרש בגיל מבוגר?
תשובה
חרש שאינו מדבר ואינו שומע שפטור מן המצוות זה אפי' אם לא נולד כך אלא נהיה כך לאחר מכן.
יש להדגיש שכל זה דווקא שאינו שומע גם עם מכשיר שמיעה וכן שאינו מדבר בשפת הסימנים.
מקורות
כתוב במשנה תרומות פ" מ"ב "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר". ובפירוש המשניות לרמב"ם כתב "ודע שאם נתחרש האדם אחרי שהיה שומע, או נאלם אחרי שהיה מדבר, הרי זה לא יתרום לכתחלה". וכן כתב הרע"ב שם. וראה בשו"ע סי' של"א סעי' ל' ל"ב שהשמיט את הדין של פקח שנתחרש.
וכתב השו"ע באה"ע סי' קכ"א סעי' ו' "ודוקא כשנשתתק, או אילם השומע ואינו מדבר, סומכין על רמיזתו להוציא. אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר, אינו מוציא את אשתו ברמיזה, אם נשאת כשהיה פקח או שנפלה לו יבמה מאחיו פקח. אבל אם נשא אשה כשהוא חרש, אפילו היא פקחת, מוציא ברמיזה". וראה בסי' ק"כ סעי' ה'.
פמ"ג יו"ד ש"ד ס"א ס"ק כ"ב "חרש. כתב הש"ך בשם הב"ח הוא הדין פקח ונתחרש ולאו דוקא בתולדה. ומזה שמעינן דכל שאין שומע ואין מדבר בכלל שוטים יחשב ואין הטעם שלא היה לו ממי ללמוד דהא אף פקח ונתחרש כן הוא ועי' מ"ש לקמן מזה". וכ"כ הכה"ח בס"ק קכ""ד, וכתב בביאור הלכה סימן נ"ה סעי' ח' ד"ה הוא "ודע עוד דה"ה אם היה פיקח בתולדה אלא שאח"כ נעשה חרש שאינו שומע ואינו מדבר ג"כ בכלל שוטה יחשב [פמ"ג ביו"ד סימן א' בש"ד סקכ"ב]".