שאלה
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
האם הכוונה בעניין זה אף למראי מקומות כלומר אם משהו הפנה אותי לרשב״א או לריטב״א מסוים אני צריך להגיד שפלוני הראה לי אותם או שמא הכוונה רק כאשר נאמר לי דבר חידוש אזי ראוי לציין את שמו של בעל החידוש ?
תשובה
יש לומר דבר בשם אומרו גם כאשר הוא מראה מקום.
אם אדם הפנה לספר ובספר מפנה לעוד ספר וכן על זה הדרך לא צריך להזכיר את האמצעים אלא רק את הראשון שהפנה ואחרון.
מקורות
כתוב בירושלמי שבת פ"א ה"ב "רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" ופי' הקרבן העדה "שלשלת שהוא חיבור חתיכות ברזל זה בזה כן יזכור בעלי השמועה כולן מי קבל ממי עד מרע"ה והיינו והודעתם וגומר עד יום אשר עמדת בחורב". ובד"ה ראשון – פי' שיאמר הראשון והאחרון והאמצעי ידלג".
וכתוב במדרש תנוחמא במדבר "א"ר חזקיה ור' ירמיה בר אבא בשם ר' יוחנן, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא, וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי של הלכה, ששנו רבותינו אמר ר' נחום הלבלר מקובל אני מר' מייאשא שקיבל [מאבא שקיבלו מן הזוגות שקיבלו] מן הזקנים הלכה למשה מסיני. ומי שאינו אומר דבר *משל תורה* בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר, ששמעה הדבר ממרדכי, ואמרה לאחשורוש, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר ב כב), על ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידיה, הוי אם שמעת דבר הוי אומר בשם אומרו" . ודייק מחנה חיים סוף אבן העזר שמשל תורה משמע שיש לומר גם אם אדם גילה לך דבר שכתוב בתורה ונשאר שם בצ"ע ובספר מחנה יהודה בסי' ה' הביא את הגמ' נזיר דף נו ע"ב "כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן". ופירשו התוס' ד"ה ש"מ "ורבי שסידר המשנה הזכיר רבי אליעזר שהיה אחרון ורבי יהושע בן חנניה שהוא הראשון ורבי יהושע בן ממל שהוא האמצעי לא חש להזכירו" וכן העיר בעל השואל ומשיב בהסכמתו למחנה חיים וכתב הברכ"י יו"ד רמ"ג שבבלי לא פליג על ירושלמי ולשניהם לא צריך להזכיר אמצעיים.
ותוס' בחולין ע"ה ע"ב ד"ה וליטעמיך הא דתני רבי חייא כו' – "תימה כיון דשמיע ליה ברייתא לימא ברייתא". וראה בתוס' פסחים פ"א ע"א ד"ה לאו שהביאו בשם ר"י גמ' פשוטה ולמה לא הזכיר הגמ' ישר וע"כ הסיק בשו"ת מענה אליהו להאדר"ת (עיי"ש הביא עוד ראיות) "יראו מחברי זמנינו ויבושו על מנהגם שנהגו סלסול בעצמם בחיבוריהם שלא להזכיר שם השואל רק כותבים מן רב אחד חכם אחד גאון אחד וכו' ובעונתינו הרבים הוא זחיחות הדעת וצרות העין בכבוד חבירו" וראה בסי' ל"ו. ומה שידוע בשם החזו"א שבמראה מקום אין צריך להזכיר את שם המראה מקום אלא אם כן אמר סברא הוא קשה ממה שהבאנו.
העולה
יש לומר דבר בשם אומרו גם כאשר הוא מראה מקום.
אם אדם הפנה לספר ובספר מפנה לעוד ספר וכן על זה הדרך לא צריך להזכיר את האמצעים אלא רק את הראשון שהפנה ואחרון.