שאלה
האם ישנה בעיה לעלות לתורה בקריאת פרשת הקללות בפרשת כי תבא ובפרשת בחוקותי?
תשובה
מנהג האר"י וחלק מן הספרדים וכן נהג מרן הרב שהרב עולה לקרוא בתורה בפרשה הקללות כיון שאין ראוי שיוכיח אלא הגדול שבהם.
מנהג חלק מן הספרדים והאשכנזים שהחזן קורא את פרשה זו.
שונא – אין להעלות שונא לקריאה זו – אדם שיודע שבעל קורא שונא לו והולך להזמינו לתורה, קודם שהזמינו יצא ואפילו בין גברא לגברא, לאחר שהזמינו יעלה לתורה ולא ידאג.
לכל המנהגים אם קראו לעלות לתורה עליו לעלות לתורה שלא יהיה בכלל "שלשה מקצרין ימיו של אדם ואחד מהם מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא".
מקורות
כתוב בגמ' מגילה ל"א ע"א "בתעניות ברכות וקללות *ואין מפסיקין בקללות. מנא הני מילי*? אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. ריש לקיש אמר: *לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות*. אלא היכי עביד? תנא: כשהוא מתחיל – מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים – מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה – פוסק. מאי טעמא? הללו – בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן. והללו – בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי, אמר לו: אכנפשך, לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, *אבל שבמשנה תורה – פוסק*".
וכתב הט"ז בסי' קל"ט ס"ק ו' "ונ"ל דאם יקראו שנים אעפ"י שלא יברכו מ"מ נחשב כאלו בירך כל א' בפי' דהא סומך על ברכת הראשון *ואם יקראו שנים בקללות הו"ל כאלו בירך כל א'* והברכה היא על הקללות משא"כ אם יקרא א' הכל יוכל להתחיל קודם הקללות וכן לסיים אחר הקללות נמצא לא תבוא הברכה רק על מה שמתחיל ומסיים שלא מעין הקללה כנ"ל" וראה בפמ"ג ותירץ הט"ז סי' תכ"ח ס"ק ה' היינו שלא היה חיוב, אבל אם רוצים היו מברכין כולם.
כתב התוס' מגילה ל"א ע"א ד"ה אין "וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א"ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא"ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף".
וכתב אליה רבה סימן תכח י"ב "ומצאתי בלחם משנה [על המשניות] פרק ג' דמגילה בירושלמי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרות הדברות וקללות שבתורת כהנים ושבמתן תורה ע"כ, ואם כן מעיקרא לק"מ, דאי היו מפסיקין בקללות היו מברכין".
וכתב הא"ר בס"ק י"ג "כתב בכנסת הגדולה שבמקומו נוהגין לקרות להחכם בתוכחות ובשירת הים ובעשרה דברות, וקודם שיקרא התוכחה אומר מוסר ה' בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו', וכו' ונראה סמך למנהג זה מירושלמי שהבאתי".
כתב בספר החיים לאחי המהר"ל מפראג (ח"א פ"ז), וז"ל: "ונוהגין העולם לימנע לעלות לפני הספר תורה בפרשת התוכחה… ותוכחת משנה תורה יש יותר לימנע, לפי שנאמרה בלשון יחיד ובלשון נוכח". וראה בספר מהרי"ל (הלכות קריאת התורה), וז"ל: "והיה מנהג במגנצא שהיו מתנים עם שמש בית הכנסת כששוכרין אותו, שאם לא ימצא שום עומד לקרוא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן, דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ". וכתב הרמ"א בסי תכח סעי' ו' "וכן נוהגין שלא לקרות אחד בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה". וראה בבה"ל ד"ה בשמו "ונ"ל דאה"נ קאמר רמ"א דלא יקראו סתם לאחד בשמו שיעלה אלא למי שידעו מתחלה שיתרצה לעלות". וכתב במשנ"ב ס"ק י"ט "דשמא לא ירצה לעלות אותו שיקראוהו ויבוא לקוץ בתוכחות".
וכתב כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק ח'), וז"ל: "וכ"כ בספר חסידים סימן תשס"ו דהראשונים היו קוראין עם הארץ לתוכחה כדי שלא יהא אדם חשוב קורא ויתקיימו דבריו והוא אומר: 'ומקללך אאור'. ואף על פי כן לא יתכן לכל מי שיקרא שליח צבור שימנע מלעמוד שנאמר: 'ואל תקוץ בתוכחתו', יעו"ש", עכ"ל. ועוד כתב כה"ח (שם), וז"ל: "ולפי דרכו נראה לי שאין לקרות חכם בתוכחות וקללות, משום דקיימא לן: 'קללת חכם אפילו על תנאי היא באה'. כנסת הגדולה שם", עכ"ל. וע"ע מש"כ כה"ח (סי' תכ"ח ס"ק ל"ה). כתב כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק ח'), וז"ל: "והמנהג עכשיו לקרות החזן התוכחות והוא יהיה גם כן העולה", עכ"ל. וכ"כ כה"ח (סי' תכ"ח ס"ק ל"ד, מ"א).
כתב כה"ח (סי' תכ"ח ס"ק ל"ה), וז"ל: "כתב הכנסת הגדולה דנהגו שחכם הקהל קורא שירת הים ועשר הדברות ותוכחות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה וכו', ותוכחות שבתורת כהנים ובמשנה תורה. הטעם ברור – שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבהם", עכ"ד. והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה אות י"ג. וכ"כ בשער הכוונות דף ע"ג ע"ג על האר"י ז"ל שעלה ביום שבועות וקרא עשר הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד, וכן בפרשת בחקותי עלה וקרא בפיו ובקול רם הקללות כחכמי קהילות ספרד, יעו"ש [וכך היה מנהג מרן הרב זצ"ל]. אלא שאמר לגבאים שיעלה לקריאה בלי שיקראו לו, מפני שלא מכובד שהם יזמינו את הרב לקללות. וכתב מרן הרב במאמ"ר שבת פל"ד סעי' ה' "אין לחשוש לעלות לתורה לקריאת פרשת הקללות, למרות שרבים חוששים ונמנעים מלעלות לתורה בפרשה זו, ועל זה נאמר: "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה". ולכן, אדם שהוזמן לעלות לקריאת פרשת הקללות – יעלה ולא יחשוש".
כתוב בגמ' מגילה ל"א ע"א "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה".
וכה"ח סי' רפ"ב ח' "מנהגינו בשבת שיש שירה או עשרת הדברות או תוכחות או קללות שבמשנה תורה עולה החכם המרביץ תורה בקהל *ואם אין מרביץ בקהל קוראין ליותר גדול* שבקהל והמנהג שהחכם או אותו גדול קורא אותם, [וכתב הכה"ח בסי' תכ"ח ס"ק ל"ב *ובמשנה תורה הטעם ברור שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבהם*] וכתוב בספר חסידים סימן תשס"ו שהראשונים היו קוראין עם הארץ לתוכחה שלא יהיה אדם חשוב ויתקיימו דבריו והוא אומר ומקללך אאור ואף על פי כן לא יתכן לכל מי שיקרא שליח צבור שימנע מלעמוד שנאמר ואל תקוץ בתוכחתו עכ"ד, ולפי דרכו נראה לי שאין לקרות חכם בתוכחות וקללות משום דקיימא לן קללת חכם אפילו על תנאי היא באה". ומכאן מקור למנהג שגדול שבהם קורא.
וכתב הרמ"א בסי' נ"ג סעי' י"ט "ומי שהוא שונא לש"צ לא יעלה לספר תורה כשקורא התוכחה". וכתב המשנ"ב ס"ק נ"ח "ר"ל כיון שהוא שונא לש"ץ מסתמא הש"ץ ג"כ אינו אוהבו כי כמים הפנים לפנים וגו' ואולי יכוין ש"ץ הקורא בהתוכחה נגד פניו וחשש סכנה היא לו ע"כ פסק דמפני זה אפילו קראהו לא יעלה וכנה"ג כתב דיותר טוב שיעלה משיכנס לעונש בשביל שהוא מבזה כבוד התורה וכן הסכים הגר"א וכן כתב בספר שערי אפרים וז"ל צריך שיהיה אהוב להצבור והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו שנאה על אחד מהצבור מוטל על הסגן שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה מפני שסכנה היא ואם יודע שהקורא שונאו ומתיירא שמא יקראוהו יצא בין גברא לגברא מבהכ"נ עד שיקראו אחר ויכנס אח"כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון שהוא מתכוין משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע. ואסור להקורא לחשוב בשעת קריאתו ענין קללה לנוכח שום אדם עי"ש וכתב בפתחי שערים דאף להמג"א יעלה בדיעבד אם קראהו". ובכה"ח בס"ק פ"ח כתב שיצא לפני הקריאה ולא בין גברא לגברא.
העולה
מנהג האר"י וחלק מן הספרדים וכן נהג מרן הרב שהרב עולה לקרוא בתורה בפרשה הקללות כיון שאין ראוי שיוכיח אלא הגדול שבהם.
מנהג חלק מן הספרדים והאשכנזים שהחזן קורא את פרשה זו.
שונא – אין להעלות שונא לקריאה זו – אדם שיודע שבעל קורא שונא לו והולך להזמינו לתורה, קודם שהזמינו יצא ואפילו בין גברא לגברא, לאחר שהזמינו יעלה לתורה ולא ידאג.
לכל המנהגים אם קראו לעלות לתורה עליו לעלות לתורה שלא יהיה בכלל "שלשה מקצרין ימיו של אדם ואחד מהם מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא".