שאלה
האם מותר לשרוף חציל ע"ג חצובה שעל הגז ומה הדין אם הוא עטוף בניר כסף?
תשובה
א. אם רוצה לשרוף חציל ע"ג חצובה שעל הגז וחושש שנשפך על החצובה בשר וחלב, יש להכשירה מתחילה בליבון קל, והיינו שידליק את האש שעל הגז ויעביר את החצובה ע"ג האש מעט זמן באופן שהחצובה תתחמם עד שמשער שאם יניח ע"ג קש ישרף. ואח"כ יוכל להניח את החציל ע"ג החצובה.
ב. אם הניח החציל ע"ג החצובה בלא שהכשיר את החצובה מתחילה בדיעבד יש להקל, ובפרט אם מסיר את הקליפה שע"ג החציל.
ג. אם עוטף את החציל בניר כסף עבה באופן שאין חשש שיקרע מותר לכתחילה להניח ע"ג החצובה אף בלא שהכשירו.
מקורות
א. תחילה נבוא לדון אם החצובה נעשית טריפה מאחר ובלועה מבשר וחלב כי לפעמים נוטף עליה מתבשילים של בשר וחלב:
הנה השו"ע ביו"ד סימן צג (סעיף א) קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל, אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים, מותר. וביאר הש"ך יורה דעה (ס"ק ג) דכל שבישל בה בשר מעת לעת מבישול החלב הרי שבלועה משניהם ולכן אסור לבשל בה במין השני אפילו אחר מעת לעת. ומ"מ אם בישל בה כמין השני בדיעבד מותר. אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחילה. ומ"מ הרמ"א כתב לקמן סי' צ"ד (ס"ה) שהמנהג לאסור אפילו לשאר דברים, וכאן סתם הדברים לענין דינא.
ועין בכה"ח (אות טז) שכתב דהרמ"א כתב כל זה מצד מנהג שנהגו האשכנזים להחמיר, אך מצד הדין גם הוא מודה שמותר. ולכן הספרדים שלא נהגו חומרא זו, מותר לבשל בה שאר דברים כפסק השו"ע. ומ"מ כל זה בדרך עראי ולא בקבע דחיישינן שמא משהי לה בלא הגעלה ואתי לידי תקלה לבשל בה בשר או חלב ע"כ. ולפ"ז יש לדון בדין החצובה דגם אי נימא שנשפך עליה מתבשיל בשר וחלב כל זה דוקא כשנשפכו שניהם תוך מעת לעת, אך היכא שנשפך הבשר ולאחר מעת לעת נשפך החלב א"כ כל האיסור להשתמש בו הוא דוקא בבשר או חלב אבל לשאר הדברים שאינם בשר וחלב כירקות וכדו' לדעת השו"ע מותר לכתחילה. ולפ"ז כל שידוע לו שלא נשפך על החצובה בשר וחלב בתוך מעת לעת מותר לשרוף ע"ג החצובה חצילים לכתחילה. וגם הרמ"א מודה שאכן מותר לכתחילה, ורק מכח המנהג שנהגו האשכנזים כתב לאסור.
ומ"מ היכא שנשפך על החצובה חלב ואח"כ בשר בתוך מעת לעת. מבואר בשו"ע שיש לאסור. וכתבו האחרונים דאף לאחר מעת לעת אין לבשל בה ירקות וכיו"ב מדברים שאינם לא של בשר ולא של חלב. וכ"כ הפרי חדש (אות ד). והפרמ"ג ש"ד (אות ג). וכ"כ הזבחי צדק (אות יב). והכה"ח שם (אות טוב).
ב. והנה בהלכות פסח סימן תנא (סעיף ד) כתב הרמ"א החצובה צריכה ליבון. ע"כ. והוא כלי שיש לה ג' רגלים ומעמידין עליה קדרה או מחבת בתנור על האור כל השנה, ולפי שלפעמים נשפך עליה עיסה ונבלע בה טעם חמץ ע"י האור, אם רוצה להשתמש בה בפסח צריך ללבנה באור. וכתב המשנה ברורה (ס"ק לד) דזהו רק לכתחילה משום חומרא דחמץ, דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צ"ב ס"ח, וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש, וע"כ בודאי די לזה בליבון קל, ובדיעבד אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור. ע"כ.
ומשמע שמעיקר הדין חצובה אינה צריכה שום הכשרה אפילו לפסח כיון שאינה נאסרת. ומ"מ מה שכתב שמותר להניח ע"ג קדירות, דאין איסור עובר מחתיכה לחתיכה בלא רוטב. זהו דווקא להניח קדירות ע"ג החצובה וכדו'. אבל להניח דבר מאכל ע"ג החצובה אין להתיר. וכן מבואר בש"ך יו"ד סימן קה (ס"ק כב – כג) דמקדירה למאכל יוצאת בליעה אפילו בלא רוטב ואוסרת כדי קליפה. אך מצד הסברא השניה שהביא המשנ"ב דכל מה שנשפך ע"ג נשרף והלך לו, לפי"ז מותר להניח ע"ג דבר מאכל, כיון שהחצובה מאז ומעולם לא נאסרה.
ועיין גם ביו"ד סימן פז (סעיף ו) שכתב הרמ"א דיש לאסור להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף, משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו). ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחילה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד. ע"כ. וכתב הש"ך (ס"ק כא). עיין בת"ח כלל ע"ו ומשמע שם דבקדירות של מתכות אין להחמיר אפילו לכתחילה משום דאף אם היה ניתז היה חוזר ומתלבן ע"י האש ע"ש. ע"כ. ולכאורה מבואר מזה דגם בחצובה שנמצאת ע"ג האש שחוזרת ומתלבנת כל הזמן ע"י האש אינה אסורה, ולכן אין כל חשש לצלות עליו דבר מאכל אפילו בשרי או חלבי, ומשמע דמותר אפילו לכתחילה.
אמנם בשו"ת בית דוד או"ח הלכות פסח (סימן רח) כתב בדין החצובה שצריכה ליבון חמור עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנה, דכיון שלפעמים נשפך עליה רוטב רותח מבשר ומחלב וכשמחמם בה לחם בולע אותו לחם מבשר וחלב, ועוד נראה דיש שם ממשו של בשר דהיינו השומן הנשפך וכן ממשו של חלב או גבינה דהא אין דרך לקנח או לשפשף או להדיח החצובה. והביאו גם בשו"ת רב פעלים ח"ד (יו"ד סימן יז). וכ"כ הזבחי צדק יו"ד סימן פז (אות מח). ובכה"ח (שם אות סה).
ג. למעשה בדין הכשרת החצובה המונח על הגז המצוי בזמנינו נחלקו האחרונים בדרכי הכשרתה: הגר"מ פינשטין בשו"ת אגרות משה ח"א (סימן קכד) כתב שדין החצובות של ימינו כדין החצובה המפורש כאן במשנ"ב, כי אף אם נשפך עליה מאכלי חמץ חמים, מיד נשרף וכלה כי היא כל הזמן על האש, על כן די בליבון קל והיינו להעביר אותה על האש שתגיע לחום שקש נשרף על גביו. וכ"כ הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה דחצובה די לה בליבון קל. וכן פסק מו"ר הגר"מ אליהו זצוק"ל בספרו מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק ה סעיף עח) דסגי בליבון קל. מאידך הגר"ש ווזנר בקובץ מבית לוי ח"א (עמוד כט) כתב שהחצובות של ימינו אינם דומים לנידון של המשנ"ב ששם כל החצובה היתה תחת שליטת האש שהרי כל כולה היתה בתוך תנור, אבל החצובות שבכירי גז שלנו שמסגרתם גדולה ואין כולה על האש ממש, לא שייך הטעם שאף אם נשפך נשרף והלך לו, על כן חייבים ללבנו ליבון חמור, ולכן עדיף לקחת חצובה מיוחדת לפסח. ע"כ. מיהו לכאורה יש לחלק בין החצובה שע"ג המבערים הקטנים שאה"נ האש לא פוגעת בצדדי החצובה, לבין המבערים הגדולים שהאש נוגעת בכל צדדי החצובה.
ד. ובדין אם מותר לעטוף את החציל בניר כסף ולצלותו ע"ג החצובה שאינה מוכשרת, נראה שיש להתיר. מאחר ויש כמה צדדים להקל. א. מכיון שלא ברור לנו שאכן החצובה בלוע מבשר וחלב תוך מעת לעת ומבואר בשו"ע יו"ד סימן צג (סעיף א) דסיר שבישלו בו בשר ואחר מעת לעת בישלו בו חלב מותר לבשל בו דברי מאכל פרוה כירקות וכדו' לכתחילה. וה"נ מותר לצלות ע"ג החצובה חצילים, אך לא בקביעות שמא יבוא לצלות ע"ג דבר מאכל חלבי או בשרי, וכמבואר בכה"ח שם (אות טז). ב. גם אם נשפך ע"ג הכירים בשר וחלב תוך מעת לעת והחצובה נאסרה, מאחר והוי כל הזמן על האש, האש מכשירה את החצובה כל הזמן, וכמבואר במשנ"ב תנא (ס"ק לד). ג. גם אם נאמר דהאש של הגז לא מכשירה את החצובות וצריך בשביל זה להכשירו בליבון חמור, מ"מ כיון שעוטף את החצילים בניר כסף דמי למש"כ השו"ע ביו"ד דאין איסור עובר מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ומהאי טעמא כתבו האחרונים שמותר להניח סיר בשרי ע"ג החצובה אף שתוך מעת לעת הניח ע"ג כלי של חלב. אך במקרה זה שעוטפו בניר כסף יזהר לעטוף בכמה שכבות שלא יקרע הניר ויאסר כדי קליפה מחמת החצובה.
למעשה
א. אם רוצה לשרוף חציל ע"ג חצובה שעל הגז וחושש שנשפך על החצובה בשר וחלב, יש להכשירה מתחילה בליבון קל, והיינו שידליק את האש שעל הגז ויעביר את החצובה ע"ג האש מעט זמן באופן שהחצובה תתחמם עד שמשער שאם יניח ע"ג קש ישרף. ואח"כ יוכל להניח את החציל ע"ג החצובה.
ב. אם הניח החציל ע"ג החצובה בלא שהכשיר את החצובה מתחילה בדיעבד יש להקל, ובפרט אם מסיר את הקליפה שע"ג החציל.
ג. אם עוטף את החציל בניר כסף עבה באופן שאין חשש שיקרע מותר לכתחילה להניח ע"ג החצובה אף בלא שהכשירו.