שאלה
כמה הוא שיעור של מתנות לאביונים?
תשובה
כסף מזומן בשיעור של מנת פלאפל עם שתיה וכך יתן לכל אביון וכל המרבה לתת הרי זה משובח.
ויש לדעת את דברי הרמב"ם (הלכות מגילה פ"ב הי"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר בישעיהו (נ"ז): להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
מקורות: כתב המשנ"ב (סי' תרצ"ד ס"ק ב'): "ורשאי ליתן מאכל או מעות ולא מצאתיו כעת כמה יהיה שיעור מתנות [פמ"ג]. ובחידושי ריטב"א כתב אפילו שתי פרוטות, דשוה פרוטה חשובה מתנה אבל לא בפחות. אם החליף סעודתו בשל חבירו יצא ידי מתנות, וע"כ עני המתפרנס מן הצדקה יתן שתי מתנות לשני אביונים ויחזרו הם ויתנו לו [פמ"ג]. עוד כתב נ"ל דלכתחילה צריך ליתן לאביון דבר הראוי ליהנות ממנו בפורים, מאכל או מעות שיוכל להוציא בפורים".
וכתב הכה"ח (ס"ק ז'): "ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפילו בשתי פרוטות, דשוה פרוטה חשיבה מתנה, אבל לא בפחות, כדאיתא בגיטין ובדוכתי אחריני. הריטב"א בחידושיו למגילה. וכן כתב הרב בתי כנסיות בסי' זה מכמה מקומות, דכל דיש שוה פרוטה מתן מקרי יעו"ש. וכן כתב בספר כבוד יום טוב דף י"ט ע"ב. אמנם הרב זרע יעקב בשו"ת סי' י"א כתב דשתי מתנות לאביונים שוים לשתי מנות לאיש אחד, וכי היכא דמשלוח מנות היינו כדי סעודה כדאמרינן אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין מחלפי סעודתייהו אהדדי, אלמא דפחות מכדי סעודה לא נפיק, הוא הדין למתנות לאביונים כדי סעודה לעני, ועל כן כתב שאם נותן מעות חייב ליתן לו במה שיקנה שלשה ביצים אוכל, ואם נותן לעני מתנה אוכלין, צריך ליתן לו שיעור שלשה ביצים מפת, ולפי זה אם מחלק לעניים מנה ונותן לכל אחד פרוטה לא יצא ידי חובתו, אלא שסיים ועדיין צריך להתיישב בדבר יעו"ש. והביאו דבריו המחזיק ברכה אות ב', והשערי תשובה אות א' יעו"ש. וכן פסק הרב בא"ח פרשת תצוה אות ט"ו. וכן המנהג להחמיר כדי לצאת אליבא דכולי עלמא. והיינו דוקא לשני עניים אבל לשאר נותן מה שחפץ".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת תצוה סעי' ט"ו): "חייב כל אדם ליתן שתי מנות לשני עניים לפחות, וכל המרבה ברוך יהיה. והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים שהם ארבעה וחמשים דרה"ם, ואם מעות שיעור שיקנה שלשה ביצים מפת". וכתב בשו"ת אור לציון (ח"ד פנ"ח שאלה א'): "מעיקר הדין די בנתינת פרוטה לכל עני כדי לצאת ידי חובת מתנות לאביונים, ומכל מקום למעשה אין ראוי ליתן סכום מועט שכמעט אינו ראוי לקנות כלום, ויתן לפחות שיעור ששוה לשלה ביצים פת, דהיינו שאפשר לקנות בו כמאה חמישים גרם לחם", וביאר בהערה שכיון שהרמב"ם כתב שמוטב להרבות במתנות לאביונים "על כן ראוי לפחות שיעור ג' ביצים בכסף או שווה כסף. ויראה שנתינה זו תהיה נתינה שהעני שמח בה. וממידת הנהגת חסידות, היה מן הראוי ליתן לעני כפי שיעור מה שהוציא על הסעודה, וביותר יש להזהר שהנותן מתנות לאביונים לתלמיד חכם או בן תורה אביון, שיש לו להזהר שלא יתן לו סכום קטן שאינו לפי כבודו של התלמיד חכם ויבוא לידי בושה, אף אם הוא רוצה לקבל סכום זה, אלא יתן לו סכום חשוב ובאופן מכובד, או שיתן לאביון אחר". וכתב במאמר מרדכי (הלכות חגים פס"ד סעי' ל'), שטוב לתת פת ומשהו ללפת בו, וכל המרבה לתת הרי זה משובח, וא"כ יש לומר שאם עניין מתנות לאביונים, הוא כדי שיוכלו לעשות סעודה בפורים, א"כ במגילה כתוב משתה ושמחה, ועל כן צריך לתת לאביונים גם משקה.
ויש לדעת את דברי הרמב"ם (הלכות מגילה פ"ב הי"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר בישעיהו (נ"ז): להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". כתב השו"ע (סי' תרצ"ד סעי' א'): "חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים". וכתב השולחן גבוה (אות א'): ר"ל כל המרבה ליתן הרי זה משובח. וראה בכה"ח (ס"ק ה'), שהביא את דברי הרמב"ם וציין את הפוסקים שהביאו.