שאלה
האם מותר למדוד חום בעקבות הנגיף בשבת ע"י גוי?
תשובה
לכתחילה יש להתפלל בחוץ,
אך במקום שיש צער גדול או כאשר יש חשש שיהיו מריבות ויש כאן צורך מצווה דרבים על מנת שיכלו להתפלל – יש להשתדל לקנות מד חום שהוציאו מכון צומ"ת שהינו בפיקוד השבת נעשה שימוש במנגנון האוטומציה על מנת למנוע חילול שבת בהפעלת המכשיר. המדחום פועל באופן אוטומטי ובודק כל 4 שניות את החום, ללא צורך בלחיצה (האסורה בשבת).
ולבדוק ע"י גוי ראה במקורות באיזה תנאים אפשר להקל בשעת הדחק.
מקורות
כתב השו"ע (סי' ש"ו סעי' ז'), ז"ל: "מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה, כגון למדוד אם יש במקוה ארבעים סאה. ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים – מותר דהוי מדידה של מצוה", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ל"ד) שאיסור מדידה קל יותר משאר השבותים ולכן הקילו לצורך מצוה, וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק ל"ו), ז"ל: "דמדידה (מדידת האזור שהיו עושין לחולה) רפואה היא ורפואת הגוף מצוה היא, וגזירת שחיקת סממנים לא שייך בזה אלא ברפואה שיש בה ממש כגון משקה או אוכל",
מד חום חשמלי
והנה על פתיחת מעגל או סגירתו כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה". וכך נראה סובר המאמר מרדכי ח"ה פרק קי"ח סעי' א' [וראה לקמן]. והנה יש להסתפק האם צריך את שני התנאים כלומר שיהיה תקיעה וגם ממות לחיים או שמספיק תנאי אחד שמספיק שזה עובר ממות לחיים וכך נקטו הפוסקים.
דחיית הגרש"ז
אמנם בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י"א) כתב [על דברי החזו"א]: "וידוע שדבריו הם חדוש גדול עד מאד, וכל אלה שנשאו ונתנו בעניני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר וכו' וכיון שפשוט הדבר שבסגירת המעגל רק נותן האדם מעבר לזרם, אשר הוא אמנם מתחיל תיכף לזרום רצוא ושוב תוך המעגל ובדרך הילוכו הוא זורם אל המנורה ומדליק, והחוט המאיר הזה ודאי זקוק כל הזמן לכח שמייצר זרם בדיוק כמו ששלהבת של פתילה זקוקה תמיד לשמן שהוא חומר דלק, וכיון שכן למה דוקא הדלקת חשמל תיקרא בשם בונה ובשם תדירי, הרי גם המדליק פתילה בתוך כלי גדול שהוא מלא שמן ותוכל לדלוק זמן רב אפי"ה אינה נקראת משום כך בשם תדירי, וה"נ גם כאן אף שהזרם אינו דולק ואינו כלה ונפסד סיסי חושבני שלענין דינא יש לנו לראות את הספקת הזרם כעין הספקת חומר דלק. וכו' ועיין גם בפמ"ג סי' שי"ג במש"ז סק"ז שכתב: 'כלים שאי אפשר להשתמש כי אם ע"י פירוק והידוק – לאו מכה בפטיש וגם לאו בונה הוא דעשוי מתחילה לכך ושרי', ומשמע דמותר אף בכה"ג שכל חלק לחוד אינו ראוי לכלום, וכן נראה מפשטות דברי השו"ע בסי' תקי"ט ס"ב, דשרי אפי' אם אינם ראויים כלל כשהם מפוצלים. גם מזה שמותר להחזיר מוכין לתוך הכר מוכח דשרי אף שכל חלק בפני עצמו אינו כלי".
דעת הבית יצחק
ובשו"ת בית יצחק (במפתחות ח"ב סי' ל"א) כתב לגבי הדלקת חשמל בשבת ש"יש לאסור משום דע"י סגירת זרם החשמל נולד כח חשמל וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות חיבור חשמלי בשבת". כלומר שהאיסור הוא מדרבנן משום מוליד, וכן ביאר במאורי אש בסוף פ"ב, וז"ל: "אמנם נראה דהאמת יורה דרכו דאף אם אין בו שלהבת כלל, מכל מקום חשיב נולד גמור, כיון שהוא נהפך לגמרי מגוף חשוך לגוף מאיר, וחשיב טפי נולד מהולדת ריח בבגד דאסור משום דדמי לעושה בגד חדש וכו' לדעת רש"י ורע"ב שכתבו דטעמא דמוליד אסור הוא משום דדמי או מיחזי כאילו עושה דבר חדש, א"כ הכא נמי כאן אף אם האמת הוא שאין בו שלהבת כלל אבל עכ"פ כיון שהוא נראה לנו כשלהבת ממש אית ביה שפיר טעמא דמחזי כאילו עושה דבר חדש ואסור".
[כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ט' לגבי שמוש ברמקול "אולם ראיתי בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב במפתחות לסי' ל"א המובא להלן דהאי גאון ז"ל סובר דעצם הדיבור בטלפון אסור משום השמעת קול ע"י כלי וז"ל: "כיון שאין קול המדבר נשמע רק ע"י העמפאננס אפערעט והאנפאננס אפעארט עושה ע"י העלעקטרישע שוינוגונגען טאהנשווייגונגען בהעמבראן וע"י זה הקול נשמע הוה ג"כ משמיע קול בהמכונה". וכו' (אך מסופקני דאפשר שאין כוונתו משום השמעת קול אלא כוונתו דכיון שזה ע"י זרם של חשמל לכן אסור. אך א"כ לא ידעתי בעניי שום טעם לכך. כי נלענ"ד דמה שהוא סובר שם שיש איסור מוליד אינו אלא תחלת ההתקשרות שהוא עושה מעגל חשמלי ומוליד זרם, אבל לא מה שמדברים אח"כ לאחר שהמעגל נשלם וכבר יש ביניהם קשר) ].
וכתב בהמשך דבריו שם "ועיין גם בשערי דיעה סי' קצ"ד שאף גם הוא מתיר, אך מה אעשה שכבר הורה זקן והוא הגאון מוהר"י שמעלקיש ז"ל בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ל"א וכו' והדבר צריך הכרעה. שוב ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' כ' פרק ז' שמביא מחתנו של הבית יצחק גאב"ד דק"ק רישא שכתב נמי דאי אפשר לדמותו להולדת ריח, ורק הואיל וכבר יצא לאיסור מפי חותנו לכן אינו רוצה להתיר", כלומר שנסתפק ולא הכריע בדבר.
וכתב האחיעזר ח"ד סי' ו' לגבי החשמל "וגם להדליק ביו"ט הוי מוליד, דע"י הרכבת הכוחות מוליד כח וכן הנני מורה תמיד. ועל דבר הדיבור ע"י הטלפון מבואר בשו"ת בית יצחק יו"ד סי' ל"א בהשמטות, דמלבד הכאת פעמון שיש בזה משום משמיע קול, יש לאסור משום דע"י סגירת זרם האלקטרי נולד כח האלקטרי והנה בכמה מקומות בא ע"י אלקטרי של הטלפון גם הבערה בהתחנה ובודאי יש בזה משום מבעיר וכו' על דבר שאלת הדלקת האלקטרי ביו"ט אצלי פשוט הדבר שאסור מצד מוליד ואם כי יש שהקילו בזה אין ממש בדבריהם, וזה מוליד ממש כמו הדלקת עץ בגופרית".
וכתב מרן הרב שם בהערה ג' "למעשה העיקר נראה כדברי החזו"א וכן יש לנהוג, ומכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים, יש לדון בדבר".
ג שינוי זרם
והנה נראה שאם המכשיר פועל כל הזמן יש לדון את השינוי בצג כאשר עובר כשינוי זרם וכדלהלן:
הנה כתב החזו"א שבת סי' ל"ח ס"ק ד' כתב לענין שימוש במתקני חליבה בשבת וז"ל "ונראה לפ"ז דמותר להלביש הצנור על דדי הפרה שסוף תנועת החשמל לבוא ע"י פתיחת השעון ותהא התנועה זו חולבת את הפרה שאין זו אלא גרמא מהגרמות המותרות. וכן מותר להלביש את הצנור בזמן תנועת החשמל כשהחלב הולך לאיבוד". ולכאורה הרי בזמן שיצמיד את המשאבה לפרה וודאי שיגבר הלחץ של החשמל כיון שנמצא בווקאום א"כ יוצא שמותר לחזו"א הגברת זרם, ואין לומר שאין בהצמדתם לעיטני הבהמה שינוי זרם שלדעת המומחים דבר זה לא קיים במציאות.
אמנם יש לדחות שהחזו"א כשכתב את ההיתר העלה שאלה שמא בפתיחת הברז שהחלב ילך לאיבוד ייצור שינוי לחץ שישפיע על עוצמת החליבה ואחרי שקיבל תשובה מפרופ' סמבורסקי שאין שינוי התיר, והרי שם הוא גם שינוי זרם.
דעת הגר"מ אליהו
וראה במאמר מרדכי שבת ח"ג פרק ס"ה סעי' מ"ג שהביא את החזו"א לענין חליבה והביא רק את אופציה ששעון שבת מתחיל לפעול אח"כ כלומר שלמד בדעתו ששינוי זרם יש בו איסור ולכן השמיט דין זה וראה לקמן בדעתו אמנם מכל מקום אין ראיה האם איסור יהיה מדרבנן שמא יבא לאיסור תורה וכדו' או שאיסור הוא מהתורה.
דעת הגר"ח קנייבסקי
דעת הגר"ח קנייבסקי (הובא בשו"ת ישא יוסף ח"ג סי' ע"ח) בשם החזו"א ששינוי זרם אסור מהתורה והקשו מחליבה וכתב שצ"ל שהחזו"א לא ידע שיש שינוי זרם אע"פ שאינו בהכרח משמעותי ולכן כתב להתיר אמנם באמת לשיטתו אסור.
דעת הגרש"ז בדעת החזו"א
כתב במנח"ש ח"א סי' י' לגבי פתיחת מקרר "נראה דאף לדעת החזון איש שכתב בהל' שבת סי' נ' אות ט "שכיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות קרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי", אפשר שכל זה דוקא בשעה שעושה את עיקר החיבור של המקרר עם רשת הזרם, בזה הוא סובר שנחשב כבונה כיון שמעמידו בכך על תכונתו לזרום בשעה שמתחמם ולהפסיק בשעה שמתקרר, אבל אם האדם רק משנה את קצב פעולת המקרר ומפעיל אותו חמשים פעם ביום במקום ארבעים נלענ"ד שגם להחזו"א חשיב רק כמשתמש ואין לחשוש בזה לבונה וסותר, וגם מסתבר דאין בזה משום מתקן כיון שרגילים תמיד לשנות את הקצב ע"י המוסת של המקרר כפי רצונו של האדם בשעה זו ולאו תיקון הוא כלל".
ולגבי שינוי זרם כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט'): "ברם נראה דאף אם נאמר דאסור משום מוליד, מותר להגביר את הקול ע"י הגברת עוצמת הזרם ואין לחשוש בזה לאיסור מוליד, שהרי אמרו בגמ' ביצה כ"ג ע"א שמותר למלול עשבים שיש בהם ריח משום טעמא דריחא, מיהו איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף כך גם כאן, ואף שהמג"א בסי' תקי"א ס"ק י"א אוסר להוסיף בשמים על בגד שמריח כדי שיריח יותר מפני שהוא מוסיף בבגד ריח חדש, וה"נ הרי מוסיף עוד זרם ונוצר ע"י זה כח חזק יותר שלא היה קודם, סיסי עיין בשו"ע הרב ז"ל שכתב שם בסעיף ז' שרק מין בושם אחר שלא היה כלל מקודם הוא דאסור ולא מאותו מין, ובנד"ד הרי הו"ל כאותו המין" וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק ל"ח הערה ל"ג' "ושמעתי מהגרש"ז אוירבך דאם אינו מוסיף להדליק עוד חוט או מכבהו אלא רק מגביר את הזרם או מחלישו נראה דאין בזה שום איסור הואיל והחוטים כל הזמן שחורים ולא מאדימים", ולכאורה צ"ע דאם ידלק בעבור זה עוד מנורה וכדו' למה שלא יהיה מוליד.. אמנם לפ"ז נראה שבמקום שאינו שינוי זרם אלא יעבור בחוט אחר יהיה אסור.
אמנם לפי מה שכתב בשו"ת מנחת שלמה שם לגבי רמקול וכדו' "שכמו שהחזרת מטה רפויה אינה חשובה כעשיית כלי הואיל וכך תשמישה תדיר, כמו כן גם לענין מוליד אם רגילים תמיד להוליד ולחזור ולהוליד אותו דבר עצמו שכבר נולד קודם וכך הוא תשמישו תדיר נראה דלא שייך בו כלל איסור מוליד. וגם אפשר שאף איסור מוליד הוא דוקא כשנולד דבר שהוא בר קיימא, ומה שהולדת ריח חשיב מוליד אף על פי שהריח הולך ונודף היינו משום דחשיב כמתקלקל וכן הוא דרך יצירתו וכן בהולדת אש משא"כ בנד"ד שההולדה היא רק לזמן מועט ותיכף לאחר גמר תשמישו הוא חוזר ומנתק את הזרם או שהוא נותק מאליו ואח"כ שוב פעם חוזר ופותח וחוזר חלילה בכגון דא לא חשיב כלל מוליד.
ובעיקר הדבר חושבני שקשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בש"ס, דהא הולדת חום נמי קרי ליה בגמ' שבת מ"ח א' בלישנא "דאולודי קא מוליד" ואפי"ה בכה"ג דלא אסור משום מבשל שפיר מותר לחמם אף על גב דמצד הסברא אינני יודע אם היינו מחלקים בין הולדת ריח להולדת חום, וחזינן נמי דאע"ג שאין מרסקין שלג וברד מפני שנראה כבורא דבר חדש ואפי"ה פירות שעומדין לאכילה מותר לסוחטן ולא אסור משום מוליד משקה מאוכל, וגם אמרינן דאין צביעה באוכלין ומותר אף על גב שלעינינו ה"ז נראה כדבר חדש טפי מסחופי כסא אשיראי, ומוכח ודאי מזה שאין לנו לאסור משום מוליד כי אם במה שנזכר מפורש בש"ס והבו דלא לוסיף עלה. וכיון שכן נלענ"ד שמותר לדבר בשבת עם אנשים אשר אזנם כבדה משמוע ולא מיבעיא אם הם משתמשים במכשיר כזה שאין הזרם בא מבחוץ אשר המדבר מול המכשיר רק גורם שינויים קלים בעצמת הזרם, אלא אפילו נגד מכשיר כזה אשר בשעה שהוא נח לא זורם בו שום זרם ורק מחמת קול המדבר נוצר ומתחדש כל פעם זרם אשר לכאורה יש לחשוש שהמדבר חשיב כפותח וסוגר לסירוגין כמה פעמים ברוח פיו את הזרם, אפי"ה נלענ"ד דשרי ואין המדבר חשיב כלל כעושה בנין לשעה וגם לא אסור משום מוליד. וכו'
(אך חושבני שהמון העם אינו יודע כלל להבחין בכך ויכול לטעות ע"י זה לומר שמותר גם להדליק ולכבות את החשמל בשבת, ולכן אף לדידן אין להתיר דבר זה כי אם במקום צורך גדול, וכעי"ז מצינן בשאילת יעבץ הנ"ל דאע"ג שסובר דעריכת שעון בשבת דומה לפתיחת וסגירת מנעול דשרי, אפי"ה כתב שלמעשה נכון להחמיר מפני שנראה בעיני הבריות כתיקון כלי וכ"ש כאן)".
וכן כתב בתניינא (ב – ג) סימן כו לגבי מכשיר שמיעה "ואי משום דבפתיחתו הרי הוא מוליד תנועה חדשה שלא היתה כלל קודם הפתיחה, נראה דכיון שאין כאן הולדה ממשית של דבר המורגש ונראה לעינים כמו סחופי כסא אשיראי וכדומה אין זה חשיב כלל מוליד".
כלומר שמצריך שלושה דברים כדי לאסור משום מוליד:
א. שדבר הינו בר קיימא ואינו נעלם אחרי שניה.
ב. שאין דרך תשמישו שהוא בא והולך.
ג. שדבר מורגש לעין.
וא"כ כאן יהיה מותר לפי הגרש"ז.
דעת הגרי"ש אלישיב
בקובץ תשובות ח"ב סי' י"ט הביא את דעת החזו"א שאיסור בחשמל הוא משום בונה ולא חלק עליו וכתב בישא יוסף ח"ב פ"ה כתב שהגרי"ש סובר שאיסור בחשמל הוא משום מוליד, וכתב שם שלדעתו הגרי"ש חשש לדעת החזו"א .
וכתב שם בח"ג סי' ע"ח שאע"פ שאסר משום מוליד אסר גם לשנות זרם שבמעלית בתחילה אסר לרדת בה ואח"כ לעלות והיינו משום שינוי זרם ומכל מקום לענין כניסה לשרותים שמותקנת בו ונטה ולדעת מומחים עם כניסה לחדר יש שינוי בזרם התיר להיכנס וכן במקום עם מזגן או לעמוד כנגד מאורר וביאר שם החילוק כיון שאיסור הוא משום מוליד כשיש שינוי זרם משמעותי או שינוי באיכות הפעולה אז דמי לתוספת ריח ממין אחר , אבל אם השינוי אינו משעותי ואינו ניכר לעין הוי כתוספת ריח מאותו מין שמותר.
ונראה דס"ל כיון שיש שינוי דמינכר א"כ הוי כמוליד ריח אחר ולכן אסור וא"כ ה"ה כאן.
ד
אמנם אם הוא פועל כל כמה זמן אז הוא מודד ואין נפק"מ לכאורה מה הוא מודד לענין שינוי זרם, אמנם אם גוי מדליק יש לדון משום שבות באיסור תורה לחזו"א ולגרש"ז שבות דשבות וכאן זה במקום מצווה.
כתב הבית יוסף (סימן ש"ז), וז"ל: "כתב הר"ן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (נ"ו ע"א ד"ה ונמצא וד"ה אבל) בשם בעל העטור (הל' מילה מ"ט ע"א) שמותר לומר לגוי להדליק לו הנר לסעודת שבת, וטעמו לפי שהוא מפרש השמועה בענין דשרי אמירה לגוי אפילו בדבר שיש בו מלאכה גמורה גבי מכשירי מילה כדברי בה"ג (הלכות מילה, כ"ג ע"ג), והוא משוה שאר מצות למכשירי מילה כדרך שהשוה אותם הרמב"ם לפי שטתו, אבל הרי"ף (נ"ה ע"ב – נ"ו ע"א) והרמב"ם חולקים על זה, דאפילו לצורך מילה – לא התירו אמירה לגוי בדבר שאסור מן התורה, וכל שכן שהסוברים כדעת התוספות שכתב רבינו בסמוך דאסרי בהא דבעל העטור דהא אפילו בשבות דשבות אסרי". ופסק השו"ע בסעי' ה' כדעת הרמב"ם והרי"ף, דלא כבעל העיטור, וא"כ לדעת מרן – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה מדאורייתא אפי' במקום מצווה.
וכתב הרמ"א (סי' רע"ו סעי' ב'): "יש אומרים דמותר לומר לאינו יהודי להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דסבירא להו דמותר אמירה לאינו יהודי אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה (ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור), שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה, בפרט בסעודת חתונה או מילה, ואין מוחה בידם. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו". היינו, שרק רצה לסנגר על המנהג, וליה – לא סבירא ליה.
וכתב במשנ"ב (שם ס"ק כ"ד): "השל"ה החמיר אף לצורך גדול, ושכן ראה נוהגים בקהלות חשובים שיושבים בחשכה במוצאי שבת אפילו בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו, וכן נהג הגאון הר"ש כשהיו סועדים אצלו סעודה שלישית, ובפמ"ג מצדד להקל להדליק ע"י אינו יהודי במוצאי שבת לצורך מצוה אף כשהוא עדיין בין השמשות, וכ"ש בערב שבת בין השמשות לצורך מצוה, דבודאי מותר כדלקמן בסימן שמ"ב עי"ש". ועוד כתב משנ"ב (סי' ש"ז ס"ק כ"ד): "ע"י אינו יהודי במקום מצוה, מיהו כבר כתב רמ"א לעיל דיש להחמיר בזה, וכן עיקר, כי דעה זו היא רק דעת יחידאה, והרי"ף והרא"ש והרמב"ם ועוד כמה גדולי ראשונים חולקין עליה, ואך לענין מילה מצדד המג"א לקמן בסימן של"א לסמוך על דעה זו".
ה
וכתב כה"ח (סי' ש"ז ס"ק ט"ל): "ומה שנהגו באיזה קהלות לצוות לעכו"ם להדליק נרות בבית הכנסת משבת ליום טוב וכן ביום הכפורים קודם נעילה, כתב הברכי יוסף בסימן תקי"ד אות ג': אי איישר חילי אבטליניה, דרוב הפוסקים סוברים דלא הותר במקום מצוה אמירה לגוי אלא כשאינו מלאכה גמורה, והחמירו האחרונים ובאלו אמרו שלא לסמוך על המקילין אפילו לצורך גדול כמבואר בסימן רע"ו בהגה ובדברי האחרונים, וכל שכן לדידן דקבלנו הוראות מרן, ומוכח שדעתו כמאן דאמר להתיר אמירה לעכו"ם במקום מצוה או חולי קצת בשבותין דוקא כמבואר סימן ש"ז, והביא שם דברי המלמד זכות על המנהג ודחה דבריו בטוב טעם יעו"ש. וכן הנודע ביהודה בחלק אורח חיים סימן ל"ג קרא ערער על זה וביטל המנהג בקהלותיו יעו"ש, והביאו המחזיק ברכה שם אות ג' יעו"ש. ומיהו עיין רב פעלים חלק ב' סימן מ"ג שעשה איזה צדדים כדי להתיר להדליק עכו"ם נרות בבית הכנסת ולכבות".
וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סימן כ"ו): "יען כי ראיתי להרב בית דוד ז"ל בא"ח סי' תנ"ו שנשאל איך ביום טוב ראשון של חג בא גוי רץ מן ויריי"א לשלנוקי ששלחוהו בעד אתרוג, ויש דרך יותר מן י"ב מיל, דלדידן דקיי"ל כמאן דאמר י"ב מיל הוי דאורייתא, נמצא יש כאן איסור תורה, והעלה דעכ"ז שרי לשלוח ע"י גוי משום דהוי מצוה דרבים שהעיר כולה יתבטלו ממצות לולב ביום טוב ראשון דהוא דאורייתא, וגם איכא עגמת נפש טובא לכל אנשי העיר, וכמו כן נראה בשופר שמותר לומר לגוי להביאו ביום טוב מחוץ לי"ב מיל בשביל עיר אחת שאין להם שופר, ועוד שהרי במקומינו נתפשט המנהג להתיר אמירה לגוי במקום מצוה אפילו במלאכה דאורייתא, וכ"ש כאן דחוץ לי"ב מיל איכא מאן דאמר דהוי דרבנן, אמנם זה דוקא בשביל ציבור, אבל בשביל יחיד ירא אני להתיר עד שיסכימו גדולים בדבר, דאע"ג דמעשים בכל יום שנוהגים היתר אפילו היחידים ואין אנחנו מוחין, מ"מ אין לנו לעשות בעצמינו שיאמרו התירו פרושים את הדבר עכ"ד ע"ש, על כן גם אנא עבדא חושש אני להתיר בנדון זה, דאית ביה איסור בשביל יחיד בהיכא דאינו צורך אותו היום, דבזה יש לעשות ס"ס להחמיר. וכו' אשר על כן הגם בהיכא דכל אנשי העיר לית להו לולב ביום טוב ראשון שהוא דאורייתא ולית להו שופר ביום שני של ראש השנה דחל יום ראשון בשבת דאם לא יביאו ע"י גוי תתבטל מ"ע דאורייתא דנטילת לולב באותה השנה לגמרי, וגם תתבטל מצות שופר לגמרי, דמלבד יקר המצוה שהיא מן התורה איכא עגמת נפש טובא להקל בביטול שתי מצות אלו, דהא ודאי העושה במעשה כסברת המתירין הנז"ל להביא ע"י גוי אין מזחיחין אותו, ויש לו על מה לסמוך סמוכין דאורייתא על סברת המתירין, ובפרט דאיכא ס"ס טובא, אבל לצורך יחיד יש לחוש לדברי מהרש"ל ז"ל ואין להתיר".
העולה
ולכן לכתחילה יש להתפלל בחוץ,
אך במקום שיש צער גדול או כאשר יש חשש שיהיו מריבות ויש כאן צורך מצווה דרבים על מנת שיכלו להתפלל – יש להשתדל לקנות מד חום שהוציאו מכון צומ"ת שהינו בפיקוד השבת נעשה שימוש במנגנון האוטומציה על מנת למנוע חילול שבת בהפעלת המכשיר. המדחום פועל באופן אוטומטי ובודק כל 4 שניות את החום, ללא צורך בלחיצה (האסורה בשבת).