שאלה
אדם שישן שנת קבע ביום האם צריך לחזור ולברך ברכות התורה?
תשובה
המנהג הפשוט בין אצל הספרדים ובין אצל האשכנזים שאדם שישן שינת קבע ביום לא חוזר לברך ברכות התורה.
אמנם טוב שיברך ויהרהר שם ומלכות בליבו.
מקורות
כתב השו"ע בסי' מ"ז סעי' י"א "שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו".
א
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ה "ובלחם חמודות כתב ולי נראה שהמברך תבוא עליו ברכה וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]".
וביאר בערוך השולחן סעי' כ"ב "כתב הטור בירך ברכות התורה והתחיל ללמוד והפסיק אין צריך לברך כל היום אם הוא רגיל תמיד לעסוק בתורה וכו' עכ"ל ומשמע דאם אינו רגיל צריך לברך וכן משמע מדברי רבינו הב"י בסעיף י' שכתב ואם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור וללמוד לא הוי הפסק וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק עכ"ל משמע ג"כ דדוקא כשדעתו לחזור וללמוד א"צ לברך [מג"א סק"ט] וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' [ס"ב] ויש מי שכתב דלא בעינן דעתו ללמוד עוד [ט"ז סק"ח] ואינו כן לפי דעת הטור וש"ע מיהו המנהג הוה כן אמנם אחרי שהמנהג כן הוה כל אחד כהתנה בשעת הברכה שיהא מספיק על כל המעת לעת אך בהפסק שינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק צ"ע דכיון דאינו יכול ללמוד אז לא מהני דעתו כמו בתפילין [הגר"א סק"ט] ויש מי שכתב משום דיש כמה דינים במרחץ ובה"כ [אגור] ואין זה ענין לברה"ת דזה א"צ ברכה [הגר"א שם] וצ"ל דת"ת לא דמי גם בזה לכל המצות דבכל המצות כיון שאין חובה עליו על כל היום שפיר הוי הפסק המקום שאינו יכול לקיים בה המצוה משא"כ ת"ת דחובה עליו כל היום וכל הלילה כשיש לו שהות ללמוד אין שום דבר מפסיק".
וכתב בשו"ע הרב בסעי' ז' "אבל ישן שינת קבע על מטתו חשובה הפסק וכן מי שאין דרכו ללמוד תמיד ובירך ולמד שיעורו ויצא לעסקיו והסיח דעתו מללמוד עוד באותו היום ואח"כ נמלך לחזור וללמוד צריך לחזור ולברך ויש אומרים שברכת התורה היא כברכות השחר שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום ולפיכך אפילו ישן שינת קבע על מטתו או שיצא לעסקיו והסיח דעתו א"צ לחזור ולברך וכן נהגו". וכתב במנחת שלמה סי' י"ח ועיי"ש בהרחבה והליכות שלמה פ"ו הע' 6 דכן העיקר להלכה וכן כתב בדינים והנהגות פ"א אות י"ג בשם החזו"א זצ"ל "ישן ביום נוהגין שאין מברך ברכה"ת", ובשו"ת דברי יציב ליקוטים סי' י"א וכתב שם שאע"פ שלהרבה ראשונים הוא מהתורה אינו דומה למסופק אם בירך ברכת המזון כיון שכאן בירך והספק רק אם זה פוטר ובכה"ג לא מברכים שוב, וכ"כ בתשובות והנהגות ח"א סי' י"ד.
ב
בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב סעי' י"ב "ואם ישן ביום על מטתו שינת קבע איכא פלוגתא אי חשיבה הפסק וצריך לברך או לאו, ומשום דספק ברכות להקל יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו" וכ"כ מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ו סעי' נ"ז.
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ה "וכן כתב הרא"ם ז"ל בחלק א' סימן ו', כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף, וכן כתב סולת בלולה במקור חכמה אות ב', רבינו זלמן אות ז', סידור בית עובד אות י"ז. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' וסימן ח"י אות ז' ומה שכתב חיי אדם כלל ט' אות ז' ודו"ק. ועיין חסד לאלפים אות ד' שכתב דנכון לברך בהרהור או בלא הזכרת שם ומלכות יעו"ש, וכן כתב הרה"ג בן איש חי ז"ל פרשת וישב אות י"ב. ולפי מה שכתבנו לעיל סוף אות כ"ב דנכון לכוין בבקר בשעת ברכת התורה לפטור כל לימוד של אותו היום והלילה שאחריו עד שישן אפשר דמועיל גם לשינת קבע על מיטתו ביום ואין צריך לברך גם בלא שם ומלכות".