שאלה
מי שישן וקם באמצע הלילה ורצה ללמוד איזה חצי שעה או שעה ואז להמשיך לישון האם כשקם מברך ברכות התורה?
תשובה
ברוב קהילות הספרדים מברך ברכות התורה כאשר קם בפעם הראשונה, ובפעם השניה לא מברך.
לאשכנזים וחלק מהספרדים – בפעם הראשונה שקם לכו"ע מברך ויכוון שזה עד שיישן פעם נוספת שינת קבע, ואם לא כיון טוב שלא יברך משום ספק ברכות להקל.
לכו"ע אם ישן שינת עראי (פחות מחצי שעה) אפילו בלילה לא מברך לאחריה.
מקורות
א
כתב השו"ע בסי' מ"ז סעי' י' "אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק" וכתב המשנ"ב בס"' כ"ג "ר"ל שינת עראי דהיינו שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו ואפילו בלילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ג.
ב
כתב השו"ע בסעי' י"ב "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן". וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ח "ר"ל שינת קבע אבל אם ישן שינת קבע על מטתו אפילו בתחלת הלילה חשיב הפסק ואפילו הי"א שבסעיף י"א מודו בזה".
ג
וכתב השו"ע בסעי' י"ג "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת".
וכתב הפמ"ג בא"א ס"ק י"ב "והקם בחצות לילה ודעתו לישן שנית מברך ברכת התורה וכשקם (ו)יחזור ויברך בבוקר, דשינת לילה לכולי עלמא הוה הפסק, מה שכתב לכולי עלמא היינו בסעיף י"א, אבל ר"ת חולק אשינת לילה ג"כ, ולא אמרינן דנעשה בריה חדשה, י"ל פעם א' נעשה בריה חדשה לא ב' פעמים, כמו שכתב [המ"א] בסימן ד' אות י"ג בנטילת ידים, יע"ש. ועוד בדעתינו תליא מלתא דהברכה קאי על מעת לעת או אחר שיקום משינתו, וכל שמברך אחר שקם משינה פעם א' דעתו על מעת לעת שאחריו, וצ"ע".
שערי תשובה ס"ק ד' "וכתב בבר"י בשם מהר"י דיין בתשובותיו שערי ישועה כת"י הקם באשמורת ולומד וחוזר לישן על מטתו שינת קבע כשיקום יברך שנית כל הברכות וגם ברכת התורה אבל שינת עראי לא הוי הפסק ע"ש וכ"כ פר"ח אך כתב שאם קם אדעתא שלא לישן ותקפתו שינה באמצע לימודו אין צריך לחזור ולברך ע"ש וע' בש"צ שבמטה יהודה כתב ע"ז דר"ל אפי' ישן שנית בקבע על מטתו כיון שלא היה דעתו כן מתחלה לא חשיב אלא כשינת עראי ע"ש וכתב עוד שמדברי המקובלים מהר"ש מזרחי שכתב לענין הברכות דאפי' רוצה לחזור ולישן אין בכך כלום וה"ל כישן ביום נראה מדבריו דכשחוזר לישן א"צ לברך בקומו ברכת התורה פעם ב' ע"ש ונראה טעמו דמסתמא בדעתו לפטור עצמו על כל היום אף על פי שבדעתו לישן שנית וראיתי שבפמ"ג הניח ג"כ דברי הפר"ח בזה בצ"ע ולדינא נראה דבדעתו תליא מילתא שאם היה בדעתו רק לפטור לימוד זה עד שעת שינה שנית פשיטא שצריך לחזור ולברך כשקם שנית משא"כ בסתמא אף על פי שדעתו לחזור ולישן מ"מ כדי שלא להרבות בברכות דעתו לפטור כל היום לכן א"צ לחזור ולברך".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ט "ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד". וכתב הבה"ל ד"ה המשכים "עיין במ"ב בסק"ל ובדיעבד אם בירך גם ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה כראוי בפעם הראשון דעת הפר"ח דחוזר ומברך אלו השתי ברכות כשקם בפעם שנית ממטתו והסכים עמו הח"א לענין ברכת המעביר שינה ומש"ת בסימן ו' משמע דלא יחזור ויברך וכן משמע מדה"ה וספק ברכות להקל. ואם תקפה עליו שינה לכו"ע אין לו לחזור ולברך אותם [פר"ח בסי' מ"ו]". וכתב המהרש"ם ח"ג סי' של"ז שיכוון שברכות התורה הם עד השינה הבאה.
וע"ע בזה בשו"ת מחזה אברהם ח"א סי' ל"ד, שו"ת קרן לדוד שם, שו"ת מנח"י ח"י סי' ז' דיברך אחר שינה ראשונה בלא שם ומלכות, ובשו"ת אבן ישראל (להגרי"י פישר) ח"ט סי' ס"א כתב או שיברך אחר שינה ראשונה ויכוין לפטור גם לאחר שינה שניה או שיכוין שלא לפטור אלא עד שינה שניה ויברך שוב, ואם בירך בקימתו הראשונה ולא כיון כלום המברך שוב אחר שינה שניה לא הפסיד. ובאורחות רבנו ח"ג עמ' ר"ג ועיי"ש שמ"מ המליץ לומר ברכה"ת בנוסח בריך רחמנא וכו' ולכוין לפטור עד השינה השניה.
וכתב הכה"ח בסי' מ"ו ס"ק מ"ט "וכמו שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו, ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם חוץ מברכת התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם וכו' ומה שכתב הפרי חדש אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקון חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן ברכת המחזיר נשמות יניחנה לבקר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות תפלה דין ג' וז"ל בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכו' וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שנתו ולא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה יעו"ש, וכן כתב העטרת זקנים, וכן כתב המגן אברהם סימן ו' ס"ק ח' בשם סדר היום יעו"ש, כבר כתב על זה השלמי צבור דף מ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דכל ברכות השחר על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחייב באחת מהן אינו מברך וכן פסק השלחן ערוך ולפי זה שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו אבל לדעת החולקין דפסק מור"ם ז"ל כדידהו דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור"ם ז"ל וכו' וכן כתבו המקובלים ז"ל אם כן מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפילו דעתו לחזור ולישן וכו' יעו"ש. ועיין ברכי יוסף אות י"ב ובקשר גודל סימן א' אות ט', פתח הדביר סימן ו' אות ב', וחסד לאלפים סימן מ"ז אות ו', וכף החיים לה"ר חיים פאלאג'י ז"ל סימן ט' אות א'. ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם מן על נטילת ידים עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפילו אם דעתו לחזור ולישן עוד, ואחר כך אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאילו ישן ביום, ודלא כהפרי חדש אות ח' והביאו מטה יהודה סימן מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה והגיע חצות מברך כל הברכות כלם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות מ"ח, מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה כמו שכתבנו לעיל אות ג'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן ספק ברכות להקל יעו"ש".