שאלה
מה הגדר של שוטה בהלכה?
תשובה
- אדם שעושה אחד מד' הדברים מדרך שטות כגון לן א. בבית הקברות ב. קורע כסותו ג. הולך יחידי ד. מניח במקום שלא משתמר את הכסף. והוא שעושה כן מחמת שיגעון ועושה בקביעות הרי הוא בכלל שוטה.
- אדם שעושה דבר מחמת שבוש שאינו מדרך בני אדם כלל הרי הוא משוגע לענין עדות וי"א גם לענין שחיטה, אך לענין תפילה יש להקל.
- אדם שנכפה ומחמת כן מאבד את דעתו וכן אדם שרק לזמנים הוא משוגע בשאר הזמנים מצטרף למניין ולשחיטה, אבל לעדות יש לחקור הרבה שמא הוא מתחיל להשתטה.
- אדם שדעתו קלושה עד ששולחים אותו למכולת ולא יודע להביא למוכר את הרשימה או שמאבד את הכסף הרי הוא בכלל שוטה וגם לתפילה אינו מצטרף והכל לפי ראות הרב כמו שכתב השו"ע.
- אדם שאינו יודע להבחין בן מציאות לדמיון באופן קבוע הרי הוא בכלל שוטה שאינו מצטרף.
יש להדגיש שבכל אופן אם ניתן לטפל בו עם כדורים והוא לוקח אותם הרי הוא כבריא באותו זמן.
מקורות
- כתב השו"ע ביו"ד סי' א' סעי' ה' "ושוטה, דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה, או מקרע כסותו, או לן בבית הקברות, או מאבד מה שנותנים לו, אפילו באחת מאלו, אם עושה אותם דרך שטות", וביאר הש"ך בס"ק כ"ד "כלומר דבדעביד דרך שטות הוא דנקרא שוטה אפי' בא' מאלו אבל אי לא עביד דרך שטות אפי' עביד כלהו לא מחזקינן ליה בשוטה", וכן כתב הפר"ח ס"ק כ"ד, וכתב בש"ך ס"ק כ"ג "כ' הב"י בח"מ סי' ל"ה שאין הכוונה שבפעם א' שעשה א' מאלו מיקרי שוטה אלא כשדרכו בכך ע"ש ור"ל אף דקעביד דרך שטות כיון דאין דרכו בכך לא מיקרי שוטה", וכן כתב הכרתי ס"ק כ"ח ופר"ח ס"ק כ"ג וכן כתב הכה"ח בס"ק קכ"ו וקביעות זה תלת זימני ראה פמ"ג שפתי דעת ס"ק כ"ג אך הוסיף שם דאי עביד תרי זימיני טוב להחמיר.
ובשיעור מאבד מה שנותנים לו כתב הפרישה שהוא משליכו מידיו אבל הכה"ח בס"ק ק"ל כתב שהוא מניחו במקום שילך לאיבוד שאינו משתמר ואין דרך סתם בני אדם להניחו כך וביאר הדעת תורה סי' נ"ה ס"ק מ"ה דדוקא בעושה כן בקביעות כמבואר.
- וכתב השו"ע בחו"מ סי' ל"ה סעי' ח' "שוטה, פסול. ולא שוטה שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים, אף על פי שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים, הרי זה פסול, ובכלל שוטים יחשב". וראה בב"י שביאר שמה שנקטה הגמ' הם דוגמאות וה"ה לאחד מן הדברים אם עושה אותו דרך שטות ובתמידות וכתב הכה"ח בס"ק קל"ב שאין חילוק בין זה לשחיטה. אמנם בשו"ת מהרי"ט אבן עהעזר סי' ט"ז כתב שהוא דווקא בעדות.
- וכתב השו"ע בסעי' ט' "הנכפה (פי' המוכרח ליפול לארץ מחמת חולי המשגע אותו לעתים), בעת כפייתו, פסול, ובעת שהוא בריא, כשר. ואחד הנכפה מזמן לזמן, או הנכפה תמיד בלא עת קבוע, והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד, שהרי יש נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטורפת. וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה". וכתב השו"ע בחו"מ סי' רל"ה סעי' כ"א "מי שהוא עת שוטה ועת שפוי, כגון אלו הנכפין, כשהוא שפוי כל מעשיו קיימין וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת. וצריכים העדים לחקור הדבר היטב, שמא בסוף שטותו או בתחלת שטותו עשה מה שעשה" וביאר הסמ"ע ס"ק נב "ועכ"פ צריכין לדחוק ולפרש נוסחות הרמב"ם והמחבר כאשר כתבתי לדעת הטור, דמ"ש בסוף שטותו צ"ל וכבר הוא נראה בשיפוי, ובתחילת שטותו קודם שהתחיל השטות ועדיין הוא בשפייתו אלא שינתק מיד משפייה לשטות, ובעת ההיא ג"כ אין דעתו צלולה כל כך". וכתב כה"ח ביו"ד סי' א' ס"ק קל"ג דה"ה בשחיטה, וראה בפת"ש יו"ד סי' א' ס"ק י' שהביא את החת"ס שאם יש שיעור זמן אח"כ כגון בשחיטה שעד שאוכלים יש חצי שעה אז לא חוששים לסוף שטות. וה"ה לגט ראה שו"ע אבן העזר סי' קכ"א סעי' ג'.
- וכתב השו"ע בחו"מ שם בסעי' י' "הפתאים ביותר, שאין מכירין דברים שסותרים זה את זה, ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ, וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם, והמשתגעים ביותר, הרי אלו בכלל השוטים. ודבר זה לפי מה שיראה לדיין, שאי אפשר לכוין הדעת בכתב". וביאר הסמ"ע ס"ק כ"ב "נראה שכל הני פירושם הוא שאינם מתונים בעניניהם, אלא כל מעשיהן עושין במהירות ולא מבינים לסוף הענין ולתכלית המעשה, מ"ה זה ג"כ בשם שגעון ושטות יחשב" וכתב סמ"ע בס"ק כ"א "זהו החילוק בין פתי לשוטה, שהשוטה דעתו היא משובשת ומטורפת לגמרי בדבר מהדברים, משא"כ פתי שאינו מטורף לגמרי בשום דבר. אבל מצד אחד הוא גרע מהשוטה, שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם. והפתי הוא שאין לו שכל גמור, ואינו מבין שום דבר בדרך שמבינין אותו שאר בני אדם, ומשום הכי סיים וכתב דבכלל שוטה "יחשב", והיינו לדין פסול, אבל לאו שם שוטה עליו, וק"ל". וכתב הכה"ח בסי' א' יו"ד ס"ק קל"ד שה"ה לגבי שחיטה.
וכתב הנשמת אברהם ח"ה חו"מ סי' ל"ה בשם הגר"מ פיינשטיין ח"ד סי' כ"ט "מי שמשובש ומטורף וטועה בדמיונות ובבת אחת מתחלפים אצלו דברים ומתערבבים אצלו דמיון ואמת, הרי יש לחשוש שלא לצרפו למנין, אף שבשאר דברים מדבר ושואל כענין".
ובשיעור של שוטה כתב נשמת אברהם ח"א סי' נ"ה בשם הגרי"ש אלישיב אחד ששולחים אותו עם רשימה למכולת והוא מביא לבעל המכולת וזוכר לקחת את העודף ולא מאבדו אינו בכלל דעת קלושה.