שאלה
האם מותר לנסוע בקורקינט בשבת?
תשובה
יש לאסור להשתמש בקורקינט בשבת ואפי' לקטנים מפני שהוא בשימוש גם לגדולים ודומה לכל אופנים, ויש להקל לקטנים רק בתלת אופן שניכר עליו שהוא של קטנים.
מקורות
גדולי הפוסקים כבר דנו בהרחבה בעניין נסיעה באופנים בשבת ונקטו למעשה לאסור, ויש לברר הטעם בזה, ועפ"ז נבוא לדון האם דין הקורקינט שווה לאופנים או שיש לחלק ביניהם.
בגמ' מסכת ביצה (כ"ה ע"ב) מובא לעניין יו"ט: "ואין יוצאים בכסא, אחד האיש ואחד האשה", ופרש"י (ד"ה "ואין"): "שטוענים אותם בנ"א והם יושבים בקתדרא".
עוד מובא בגמ' (שם): "אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דריגלא משום ביעתותא, ואמרי לה: משום דוחקא דציבורא". ופירש"י (ד"ה "משום דוחקא"): "שעומדים על רגליהם וטורח דציבור הוא, הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן".
ובטעם האיסור כתב רש"י (שם בד"ה "אין"): "דהוי דרך חול ואיכא זילותא דיו"ט". ועיין שם בהר"ן (י"ד ע"א בדפי הרי"ף ד"ה "ואין") שפירש כן, וכ"כ בהדיא הרמב"ם (הלכות שביתת יו"ט פ"ה ה"ג): "שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". הב"י (סי' תקכ"ב) הוסיף בשם הר"ן שדרכם של אנשים חשובים שהיו נושאים אותם על כסא כדי שלא ידחפום בני אדם או שלא יטנפו בגדיהם בדרכים, "והוא כעין עובדין דחול".
הטור הזכיר דין זה בהלכות שבת בסי' ש"א להקל כמו ביו"ט, וכבר הקשה מרן הב"י על הטור (בסי' ש"א דף נ"א ע"א בדפי הטור), ז"ל: דדוקא ביו"ט דלא מיתסר הוצאה בכהאי גוונא אלא מדרבנן, משום זילותא דיו"ט, והיכא דרבים צריכים לו- לא גזרו רבנן, אבל בשבת לרשות הרבים- ודאי אסור. ואפילו לכרמלית- אסור אטו רה"ר".
נמצינו למדים שבשבת בוודאי נחשב הכסא לטלטול ואינו בטל לגבי האדם, וכן למדנו שגם במקום שיש בו עירוב יש לדון לאסור משום עובדין דחול.
הרב פעלים (ח"א סי' כ"ה) האריך הרבה בשאלת ההיתר לאופנים בשבת, ולמעשה מסקנתו להתיר בעיר שיש בה עירוב שאין בזה חשש של עובדין דחול מטעמים שונים, ולעניין עיר שאין בה עירוב כתב להקל לבסוף בצירוף ג' תנאים, וכלשונו: "על כן זה הגאר"י הנזכר בשאלה, יש להתירו גם בעיר במביי להולך בשביל מצוה גדולה או שרבים צריכין לו, ע"פ שלשה תנאים אלו, הא', שיהיה המוליך הקרון הזה שהוא הדוחה את הגלגלים ברגליו הוא גוי, ששמענו שיש בזה הגאר"י מין שירכבו שנים האחד אינו עושה כלום, והב' הוא לבדו עוסק בגלגלים והוא המוליך את הקרון. ותנאי הב', שיהיה זה הגאר"י גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה, ואם לא יש בו רחב ד' על ד' אפשר לקבוע בו לוח אחד רחב ד' על ד' יוצא מאחוריו, דאז בזה יהיה הגאר"י דין רה"י בפ"ע. ותנאי הג', שלא ישא הישראל היושב בו שום חפץ כלל. וע"פ שלשה תנאים אלו יש להתיר אפילו ברחובות שיש להם דין רה"ר, אך כל זה דוקא למי שרבים צריכין לו או הולך בשביל מצוה גדולה, אבל להולך בשביל טיול אסור. וכבר כתבתי לעיל דהכנסת הרוח בעור הסובב ומקיף על הגלגלים מבע"י, דאסור לתקן זה בשבת ויו"ט.
אמנם כבר כתב הכה"ח (סי' ת"ד ס"ק ח') שכתבו האחרונים לאוסרם בכל אופן מחשש שיבוא לצאת מחוץ לתחום וגם מחשש שיבוא לתקן ומחשש שיבוא לטלטלם בידים ברה"ר או בכרמלית, ולכן יש לאסור אף במקום שיש עירוב.
מו"ר עט"ר זצ"ל כבר כתב שנראה בבירור שכנראה לאחר זמן חזר בו מרן הרב פעלים, וכלשונו (שו"ת מאמ"ר ח"ד סי' מ"ה): "לאחר שראה שהאופניים עלולים להתקלקל תוך כדי הנסיעה ע"י שכנף נדחק לאופן ומנתקים אותו וזהו תיקון כלי, או שהשרשרת נשמטת וצריך להחזירה לשיני האופן הקטן, או שהכידון אינו מכוון וצריך ליישרו, או למתוח חוט ברזל הקושר את האופניים, או להדק את הכסא שיושב עליו ע"י הידוק חזק, ופעמים שהדינמו מופעל ביום ומנתקים אותו, או בלילה שמתנתק ומחברים אותו וכו' – דברים רבים שנעשים תוך הנסיעה ולפניה. והרי זה יותר שכיח, ויש כאן יותר פרטים מאשר לחתוך זמורה. ומלבד זאת יש לאסור משום עובדין דחול וביזוי שבת קודש", וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ג' סי' י"ב וסי' י"ט, וח"ה סי' מ').
מעתה יש לנו לדון לענין הקורקינט המדובר, ובכן, אם מדובר במקום שאין שם עירוב, פשוט שיש לאסור כדין איסור הוצאה בשבת, ואין לחלק בין כסא שמטלטל בידים לקורקינט וכיו"ב שאף באופן שאינו מטלטל בידים אלא רק גורר על הארץ נחשב כטלטול, וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' ש"ח סעי' מ"א), ז"ל: "האשה מדדה את בנה, אפי' ברשות הרבים, ובלבד שלא תגררהו", וראה במג"א (שם ס"ק ע"א), ז"ל: "שלא תגררהו – מפני שנושאת [ר"ן] משמע דס"ל דהוה כמי שנושאו וא"כ אפי' בכרמלית אסור, וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק קנ"ד ובבה"ל שם).
ובאופן שיש עירוב אנו צריכים לדון אם יש חשש שיבוא לתקן, ומתמונת הקורקינט המצורפת, נראה שהוא עשוי רובו כמקשה אחת, וגם הגלגלים קשיחים ולא מנופחים באויר (כפי שמוזכר בדברי הכה"ח) והיה מקום לטעון שאין כאן חשש שיבוא לתקן, ומכל מקום הנסיון מלמד שבכל כלים כגון אלו מצוי שבא לבסוף לידי תיקון כל שהוא, ואין לנו כח לבוא ולהתיר את מה שגזרו הקדמונים בלא היתר ברור, ומה גם שיש לנו לאסור מפני שמצוי בזה המכשלה ואם נבוא להתיר בזה מי יערב לנו שלא יבוא להתיר בכלים הדומים לאלו שיש בהם חשש תיקון המצוי יותר, ואף יבואו להתיר באופניים ממש, וכך כתב הציץ אליעזר (ח"ז עמ' קמ"ו סי' ל' או' ד') בעניין גזירת האופנים, ז"ל: "והחובה על רבני ישראל די בכל אתר ואתר לגדור הדבר בגדרים שלא יבואו לפרוץ בזה. ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת הכרם בזה באיזה מקום או מקומות, אומרים להם: גדור".
יש להוסיף שיש גם לאסור והוא משום עובדין דחול וזלזול בשבת, ובפרט כיום שנתרבו הכלים האלו מסוגים שונים, ויש מהם הפועלים ע"י חשמל, והרואה אינו תמיד מבדיל ביניהם ובפרט אם הוא רחוק, ואולי היה מקום לדון אם יש לנו גם לחוש מצד איסור מראית העין.
השימוש בקורקינט כזה מצוי יותר בקטנים, ולעניין קטן כתב מו"ר (מאמ"ר הל' שבת ח"ד פרק פ"ב סעי' ל"א) שמותר לאפשר לקטן לנסוע באופניים של תלת אופן אך אסור לאפשר לו לנסוע באופניים של שני גלגלים בשבת, והטעם כאמור שיש לנו לגזור באופניים בכל אופן, ורק בתלת אופן שניכר בבירור שהוא של ילדים ואין בו החששות האמורות לעיל יש להקל.
למעשה יש לאסור להשתמש בקורקינט בשבת ואפי' לקטנים מפני שהוא בשימוש גם לגדולים ודומה לכל אופנים, ויש להקל לקטנים רק בתלת אופן שניכר עליו שהוא של קטנים.